קבלת שבת באורטל 16.12.11

איני יודע כמה ממשתתפי קבלת השבת אינם מסתפקים בדרשה הקצרה וכמה קוראים בבית את הפרשה כולה. לכן, בטרם אשא את דרשתי אני רוצה להמליץ לכולכם לרוץ ולקרוא את הפרשה – סיפור מרתק שיש בו הכל: מתח, דרמה, תככים, מין, מיסתורין, מה לא? אי אפשר להתחרות עם המקור המקראי בניסיון לספר את הסיפור. הדרשה נועדה לחפש את מה שמסתתר בין שורות הסיפור ובעיקר, לנסות ללמוד מהפרשה תובנות הרלוונטיות לחיינו היום.

אף על פי כן, כשרות לציבור אסקור בקצרה את סיפור העלילה. בפרשת "וישב" אנו ממשיכים לספר את סיפורה של משפחת האבות. הפעם, סיפורם של בני יעקב, השונה כל כך מסיפורי הדורות שקדמו להם. אם עד כה, נבחר בכל דור בן אחד כדי להמשיך את שושלת המשפחה והעם, הרי שבני יעקב הם הדור הראשון שבו אין בחירה כזאת – כל הבנים נשארים חלק מן המשפחה והם הבסיס להתפתחות המשפחה לעם.

אין זה אומר שמכאן ואילך קיימת הרמוניה במשפחה. ממש לא. אם בדורות הקודמים בן אחד קיבל את הזכות להמשיך ואחיו יצאו מן התמונה, הרי כעת, כאשר כולם ממשיכים יחדיו, המאבק הוא על המנהיגות וההובלה בתוך המשפחה.

כאן מתבלט בן אחד, מוצלח וברוך כישרונות, בעל מגע קסם שכל שהוא נוגע בו מצליח. בתכונה אחת הוא לא ניחן – ענווה. השילוב של הכישרון הגדול וחוסר הצניעות, הוא מתכון בטוח לקנאת האחים. על כך נוספת העובדה שהבן הזה הוא הבן המועדף על אביו, התופר לו כתונת פסים מרהיבה, שונה משל אחיו, ומרפד אותו בפינוק ואהבה. וכאילו אין די בכך, זהו אח קטן, כמעט הקטן ביותר במשפחה, והוא בנה של רחל, האישה המועדפת על יעקב. האחים מתקשים מאוד להשלים עם מעמדו של יוסף.

יוסף עולה בפרשה זו אל קדמת הבמה של ספר בראשית, והוא הגיבור הראשי בארבע הפרשות האחרונות של הספר. הכתוב מספר על בן התפנוקים החולם חלומות של גדולה ומתרברב בהם, למגינת לבם של אחיו ואף של אביו. פירוש החלומות אינו מוטל בספק – יוסף חולם שאחיו והוריו ישתחוו לו, כלומר הוא נועד להנהיג את המשפחה. אחיו מקנאים בו ושונאים אותו, "בעל החלומות" הם מכנים אותו.

יעקב אינו מודע לעוצמת השנאה, ושולח את יוסף אל אחיו הרועים באזור שכם, כדי לדרוש בשלומם. בבואו אליהם, הם משליכים אותו לבור במטרה להרוג אותו ולבסוף הוא נמכר לעבד לשיירת ישמעאלים בדרכם מצרימה. את כתנתו הם טובלים בשעיר עזים ומספרים לאביו שמצאו אותה. "חיה רעה אכלתהו". יעקב מתאבל שנים רבות על בנו האהוב, אולי גם מתייסר על שכך סיכן אותו, וממאן להינחם.

יוסף יורד עם השיירה למצרים ונמכר לעבד בבית פוטיפר, שר בכיר בממלכת פרעה. במהרה מתגלים כישוריו והוא ממונה למנכ"ל ביתו של פוטיפר, הנותן בו אמון מלא ומפקיד בידיו את כל ביתו. בית פוטיפר משגשג ומצליח תחת ניהולו של יוסף. אשת פוטיפר מתאהבת ביוסף, שהוא יפה תואר ויפה מראה, מנסה לפתות אותו, כמעט לאנוס אותו. יוסף נמלט מפניה, כשכתנתו נשארת בידיה. כנקמה, מעלילה עליו האישה שהוא ניסה לשכב אתה וברח כשצעקה והוא נשלח לכלא.

גם בכלא הוא מפגין את כישוריו, שר הכלא הופך אותו לסגנו בפועל והוא מנהל בהצלחה רבה את בית הכלא. הפרשה מסתיימת בסיפור על שנים משרי המלך שהיו עצורים. הם חלמו חלום דומה בלילה אחד, וסיפרו ליוסף את חלומם. יוסף פתר נכונה – שר המשקים שוחרר מכלאו בתוך שלושה ימים והוחזר למשרתו ואילו שר האופים הוצא להורג כעבור שלושה ימים. יוסף ביקש משר המשקים לפעול לשחרורו מן הכלא, אך השר שכח את מיטיבו.

כך מסתיימת הפרשה, אך באמצע יש פרשה נוספת – פרשת יהודה ותמר. יהודה, הבן הרביעי של יעקב, נפרד ממשפחתו, עובר לחבל עדולם נישא לכנענית ומוליד שלושה בנים – ער, אונן ושלה. בבגרותם הוא משיא את ער לבחורה ששמה תמר. בליל כלולותיהם, אלוהים הורג את ער, שהיה רע בעיניו. כמקובל באותה תקופה, אחיו הצעיר, אונן, נושא אותה תחתיו, כדי להעמיד זרע לער, כלומר הבן שיוולד ייחשב בנו של ער. אונן, היודע שלא יהיה זה בנו, אינו משתף פעולה, ומשחית את זרעו לשווא. על המקום – אלוהים הורג אותו, ושמו הופך לשם פועל להוצאת זרע לבטלה, עד עצם היום הזה. יהודה, שאיבד את שני ילדיו הגדולים, חושש שתמר היא אישה קטלנית ומפחד לתת לה את בנו, שלה. הוא מתרץ זאת באוזניה בכך שהוא עדיין צעיר, משלח אותה ומבטיח לקרוא לה כששלה יגדל. תמר המגורשת היא אלמנה שחורה, ומלבד שלה – אין מי שיגאל אותה, היא לא תינשא ולא תעמיד צאצאים. כששלה גדל והיא לא נקראה, היא פועלת בעורמה. מתחפשת לזונה, מפתה את יהודה, דורשת ממנו ערבון עד שתקבל את שכרה – גדי עזים מעדר צאנו; שיפקיד בידיה את מקלו וחותמו, ובתרגיל המתוחכם גונבת את זרעו. לאחר מעשה היא חוזרת לבגדי אלמנותה ונעלמת, ויהודה אינו יכול לשלם לה. לאחר חודשים אחדים, נודע ליהודה שתמר בהריון. והרי היא עגונה ואסורה. הוא מצווה לשרוף אותה. רגע לפני שהיא מוצאת לביצוע העונש, היא שולחת אליו את הערבון – האם אתה מזהה מי בעל החותמת והמקל?

יהודה מבין הכל. הוא לא בורח מאחריות, לא מנסה להשתיק את הפרשה – הוא מודה ולוקח אחריות מלאה, לא רק לאבהותו, אלא גם לכך שבהתנכרותו לה, כשמנע ממנה את שלה, הוא אילץ אותה לעשות את המעשה. "צדקה ממני", הוא מצהיר.

מה עושה הסיפור הזה על יהודה באמצע סיפורי יוסף? בפרשות הבאות אנו רואים שיהודה הופך למנהיג המשפחה, הוא ולא ראובן הבכור. הוא מגלה כושר מנהיגות וניהול חכם של משברים. מה בפרשה הזאת הופך אותו ראוי למנהיגות? היכולת שלו לקחת אחריות מלאה על מעשיו. מעשה זה יוצר מהפך בחייו, הוא חוזר למשפחתו והופך למנהיג. תמר יולדת תאומים, זרח ופרץ, שממנו תצא שושלת דוד המלך.

שתי תובנות אקטואליות מן הפרשה. בפרשה הקודמת קראנו על הטבח שעשו שמעון ולוי בשכם. בפרשתנו, אנו קוראים על בני יוסף הקושרים קשר להרוג את אחיהם ואח"כ מוכרים אותו לעבדות, ושוב באזור שכם. האם יש קללה על שכם, שהיא מוציאה מאתנו את הרוע, האלימות והשנאה, כך שאפילו השבוע, 4,000 שנה מאוחר יותר, צעירים יהודיים נוהגים כגרועים שבמחבלים, חודרים לבסיס צה"ל ומנסים לרצוח את המח"ט והסמח"ט?

ופסוק מעניין נוסף. בפרשת יהודה ותמר כתוב: "ויחשבה לזונה, כי כיסתה פניה". חומר למחשבה למי שמביאים את ה"צניעות" לכדי אבסורד.