הבלוג של אורי הייטנר

תגובה ליוסי שריד: "ההיסטוריה לא תשכח להם", "הארץ" 26.12.11

אי אפשר לשלול מיוסי שריד את זכות הראשונים, בקרב המערכת הפוליטית בישראל, במאבק למען הכרה ברצח העם הארמני. כמי שלאורך השנים מטיף בכתיבה להכרה כזו, אני מעריך מאוד את תרומתו של שריד, ורואה בזכות הראשונים שלו זכות גדולה, אף שבדרך כלל אני רואה בו יריב אידיאולוגי.

מאמר התגובה של שריד על הדיון בוועדת החינוך של הכנסת בנוגע לטבח, מעלה סימני שאלה בנוגע למחויבות האמת של שריד לנושא. אדם הנאבק למען מטרה מסוימת במשך שנים, אמור לראות בחיוב את הצלחת מאבקו, לשבח אותה ולהעלות אותה על נס. והנה, כאשר מדינת ישראל עשתה את הצעד המשמעותי ביותר בתולדותיה לקראת הכרה ברצח העם, שופך על כך שריד מקלחת של צוננים.

לא נאים השכנים בעיניו של שריד. טוב לו בבדידות מזהרת של המטיף בשער, מאשר לראות בהצלחת מאבקו. לכן, תחת שבח לצעדה של הכנסת, הוא מגנה אותה על הצעד הנובע מ"תורכופוביה".

אכן, צודק יוסי שריד – שעה שהיחסים עם תורכיה היו טובים, נמנעה ישראל מהצעד המוסרי המתבקש מכל מדינה ובוודאי מהמדינה היהודית הנלחמת בהכחשת השואה, ורק שעה שהיחסים עם תורכיה נקלעו לקרע, נעשה (וגם באופן חלקי) הצעד המתבקש. אולם אם המניע למאבקו של שריד היה עצם ההכרה בפשע נגד האנושות שביצעו התורכים, היה עליו לפעול לניצול חלון ההזדמנויות של המשבר, כדי לקדם את הפעולה הזאת.

כמי שהטיף לאורך שנים להכרה ברצח העם הארמני, איני יכול להתעלם מהדילמה שהייתה, בין העמדה המוסרית לאינטרס המדיני של ישראל. שהרי אכן, השמירה על היחסים הטובים עם תורכיה הייתה אינטרס מדיני מובהק והכרה ברצח העם הארמני הייתה פוגעת בו קשות. לצערי, ההכרעה הישראלית בדילמה הזאת לא הייתה ההכרעה המוסרית.

היום, כאשר היחסים בין המדינות, מאז עליית האסלאם הקיצוני לשלטון בתורכיה, מצויים במשבר, שאינו עומד להיפתר ולא ייפתר כל עוד ארדואן בשלטון, הדילמה קטנה הרבה יותר. זאת ההזדמנות לקבל סוף סוף את ההחלטה הראויה, המוסרית והיהודית – הכרה ברצח העם.

והנה, תחת לעודד את המהלך, יוסי שריד מנער חוצנו ממנו; על פי שריד ראוי לבצע את המהלך, כנראה, רק בתקופת גאות ביחסינו עם תורכיה, כאשר יהיה לו מחיר מדיני כבד. מה ההיגיון בכך? שמא לא הצדק מניע את שריד, כי אם הצדקנות?

או שמא, מה שמניע את יוסי שריד הוא בכלל האגו. טוב לו, ליוסי שריד, המונופול של "צדיק אחד בסדום", והוא עלול, אויה, לאבד את המונופול, כאשר הכנסת כולה תכיר בטבח. אין זה מונופול של צדיקות, אלא של צדקנות.

יוסי שריד טוען, שהמהלך נועד לספק את תאוותם של נתניהו וליברמן לפגוע בתורכיה. מעניין, הידיעה שלצד מאמרו דווקא מתארת את ניסיונם של נתניהו וליברמן למנוע את המהלך. ... טוב, אבל זה כבר שייך לעובדות.

                                                                                                                                          * "הארץ"