הביקורת על הצטרפותו של נועם שליט לחיים הפוליטיים לוקה ביותר מקורטוב של צביעות וחוסר הגינות. כל אזרח רשאי להצטרף לחיים הפוליטיים, לנסות להשפיע ולתרום, והטענה שהיותו של נועם אביו של גלעד שליט מחריגה אותו מן הזכות הזאת - מוזרה. נכון, המאבק למען גלעד שליט העמיד אותו לאורך שנים בלב העניין הציבורי והפופולאריות הזאת היא עמדת זינוק נוחה, אולם אין בכך כל דבר שלילי. הרי הצד השני של המטבע, הוא שאדם שהיה לב הקונסנזוס, גם בקרב מתנגדי העסקה, בוחר במודע לשלם את מחיר אובדן הקונסנזוס והפיכה לדמות שנויה במחלוקת, יריב של חלק גדול מן הציבור. הניסיון הציבורי שצבר, הוא בהחלט נכס ורצונו לממש אותו בפוליטיקה לגיטימי לחלוטין. גם טענת "הניצול הציני" של שבי גלעד לוקה בצביעות. הרי אילו התפקד לליכוד, כל אלה שיוצאים נגדו, היו מוחאים לו כף ומתברכים בו (ואלה שמוחאים לו כף היום, היו מגנים את ה"ניצול הציני", הרי אין אפוטרופוס לצביעות...). הביקורת המקוממת ביותר, היא טענת "כפיות הטובה כלפי נתניהו ששחרר את בנו". האם נתניהו עשה בכך טובה אישית לנועם שליט, או קיבל את ההחלטה הנכונה בעיניו? כראש הממשלה, עליו לשקול את השיקול הלאומי. אם הוא סבור שהחלטתו הייתה נכונה, אל לו להתייחס אליה כאל טובה אישית למשפחת שליט. אם הוא חושב שהיא הייתה שגויה, עליו לבוא בטענות אל עצמו. הרי הוא הציג את ההחלטה כהתגלמות המנהיגות.
דווקא מאחר ובעיניי החלטתו של נועם שליט לגיטימית לחלוטין, אני סבור שעלינו לשפוט אותו כפי שאנו שופטים כל פוליטיקאי – מה הוא מביא עמו לפוליטיקה? אלו מסרים ערכיים, איזו דרך פוליטית? מאחר והוא טרם הביע את עמדותיו הפוליטיות, ומאחר ופרסומו, שהנו קרש הקפיצה שלו לפוליטיקה, הוא תוצר המאבק לשחרור גלעד שליט, המסר שהוא מייצג הוא המסר שבא לידי ביטוי בעסקת שליט.
כמו מרבית מתנגדי העסקה, גם אני חשתי אהדה למשפחה ולמאבקה, שאין לגיטימי ממנו כמאבק של אב על חיי בנו. אולם כאשר הוא נכנס לפוליטיקה, יש לבחון את מאבקו ותוצאותיו לא ברמה האישית משפחתית, אלא ברמה הפוליטית והלאומית.
בראש ובראשונה, זהו מסר של הפרטה – הפרטת החברה והפרטת הלאומיות. זהו מסר של מחיקת ה"אנחנו", ושימת ה"אני" מעל הכל. ומאחר וה"אנחנו" מורכב מהרבה "אני", מדובר בהעדפת "אני" אחד על פני הרבה "אני" אחרים, שאת שמותיהם איננו יודעים, אך הם עלולים לשלם בחייהם את מחיר עסקת שליט.
המסר של "בכל מחיר" הוא מסר מפרק חברה; כל חייל ההולך לקרב יודע שהוא עלול לאבד את חייו, להיפצע או ליפול בשבי, והוא נכון לכך, כיוון שהוא יודע שקיום הקולקטיב הלאומי מותנה בנכונותו זו. המסר של הקרבת האינטרס הלאומי למען שחרורו של חייל בודד, הופך על פניו את הרעיון המאפשר קיומה של חברה, קיומה של אומה.
עסקת שליט מעבירה מסר של חולשה במזרח התיכון התאב לראות בחיסולה של "הישות הציונית", המשולה בעיניו לאימפריה הצלבנית, שזמנה קצוב. החולשה הזאת מרחיקה את השלום ומעודדת תוקפנות, טרור ומלחמה. האויב מבין ששבי הוא הבטן הרכה של החברה הישראלית, ולכן הוא ימקד מאמץ רב בחטיפת ישראלים. אין סיבה רציונלית להניח שיהיו לנו אפס כישלונות בסיכול המאמצים הללו; סביר להניח שהמוטיבציה הזאת תניב חטיפות נוספות ותאמיר את מחירי העסקאות. שחרור מאות הרוצחים בעסקת שליט, עלול – ברמה גבוהה של ודאות, להגביר את הטרור, הן בשל חזרתם של רבים מהם לפעילות טרוריסטית בפועל, כפי שהיה בעסקאות הקודמות, והן בשל הסרת מחסומי הפחד והתובנה של המחבלים שאם יכלאו – ישוחררו במהרה בעסקת שבויים.
ועדת שמגר שעסקה בסוגיית השבי, מבטאת תובנה, שהדרך של עסקאות ג'יבריל, טננבוים ושליט הרת אסון, ועל המדינה לאמץ דרך חלופית. כניסתו של נועם שליט לפוליטיקה, מציגה דרך הפוכה, על פיה העסקאות הללו הן ההחלטה הערכית הראויה. אני סבור שהמסר הזה שלילי ומזיק.
נועם שליט ראוי להערכה על הדרך המאופקת והדמוקרטית שבה פעל, על קור הרוח שהפגין ובנושא זה הוא מייצג מסר ראוי, השולל מאבקים פרועים ואלימים. אולם שיקול הדעת שבבסיס המאבק שהוא עמד בראשו, היה שגוי, ופגע במטרה למענה נאבק. האווירה הציבורית של "בכל מחיר" חיזקה את לב פרעה, החלישה את כוח המיקוח של ישראל והקשתה על המו"מ. הטענה שתג המחיר של העסקה אינו ניתן לשינוי, הוכחה כלא נכונה, מאחר ובסופו של דבר, כאשר החמאס חש, בצדק או שלא בצדק, שממשלת ישראל הגיעה אל קצה גבול ויתוריה, הוא התקפל מכמה מדרישותיו. אלמלא אופן המאבק; אילמלא היה זה מאבק למען כניעה לתביעות חמאס, אלא למען הגברת הלחץ המדיני, הביטחוני והכלכלי על חמאס, פגיעה משמעותית בתנאי המחבלים האסורים, הטלת מצור על עזה (בלאו הכי מגנים אותנו על מצור מדומה) וכדומה, סביר להניח ששנות כלא ושבי היו נחסכות מגלעד, וצער רב היה נחסך ממשפחתו. זה שיקול הדעת שמביא עמו נועם שליט לפוליטיקה; שיקול דעת שגוי ומזיק.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
