החלטת בית המשפט העליון לדחות את העתירות נגד חוק האזרחות, המונע כניסת פלשתינאים למדינת ישראל בגין נישואין, נכונה וחשובה ביותר. בכך נמנע האבסורד, שבית המשפט העליון יאפשר הצפת מדינת ישראל באוכלוסיית אויב, שעה שמתקיימת מלחמה תמידית על עצם קיומה של המדינה היהודית. הצבעת חמישה שופטים בעד העתירה מאכזבת מאוד - לא בשל כך שהם תומכים בעתירה, שזו כמובן עמדה לגיטימית לחלוטין, אלא כיוון שהם סבורים שהתנגדותם מצדיקה ביטול חוק שהכנסת חוקקה. ההחלטה מעידה על כך שהאקטיביזם המשפטי חי ובועט. השופטים לא פסקו על פי השאלה האם החוק שחוקקה הכנסת אינו חוקי (אין לכך שחר, כמובן) אלא על פי השקפתם הפוליטית אודות החוק. ששה שופטים תמכו בחוק וחמישה התנגדו לו, וכך נקבעה ההחלטה. אולם בית המשפט אינו הכנסת, ואין זה מתפקידם של השופטים לפסוק על פי עמדתם הפוליטית. נקודה מעניינת - השופט אדמונד לוי, היחיד שפסק נגד ההתנתקות, הצביע בעד פסילת החוק. אדמונד לוי הוא השופט האקטיביסט ביותר, ואין לו כל עכבה בפסילת חוקים שהכנסת קיבלה, אם הם מנוגדים לדעתו. בנוסף לכך, הוא תמיד מעדיף את טובת הפרט על שיקולים ציבוריים - אם זה זכותם של פלשתינאים להתאחד עם בני זוגם, ואם זו זכותם של תושבי גוש קטיף להישאר בבתיהם.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
