בשבוע שעבר ייצגתי את אורטל במושב השני של ועידת התנועה הקיבוצית, שנערך באפעל. החלק המשמעותי והמעניין בוועידה היה חוגי הדיון. אני השתתפתי בחוג הדיון שעסק בצמיחה הדמוגרפית.
בחוג הדיון לא ניסינו לגבש נוסח החלטה ולא לבנות תפיסה תנועתית משותפת (אף שזו הייתה אמורה להיות מטרתו). הדיון התמקד בהצגת הנעשה בקיבוצים. השתתפנו בחוג - נציגים של עשרות קיבוצים, והייתה זו הזדמנות מרתקת ללמוד מן העמיתים על ההתלבטויות, ההחלטות, הביצוע והתוצאות, בכל הנוגע לצמיחה הדמוגרפית בקיבוצים השונים.
יצאתי מהדיון עם תובנות שאני רואה לנכון לשתף בהן את החברים.
****
כמעט בכל הקיבוצים שנציגיהם דיווחו בשיחה, הכיוון הוא הרחבות קהילתיות וקליטה לאגודה בדרכים כמו "עצמאות כלכלית", "חברות חדשה" וכד'. לכאורה, אותן הדרכים שאנו מתחבטים בנוגע אליהן.
אולם ההבדל המשמעותי הוא, שמרבית הקיבוצים הללו עברו הפרטה מלאה, הם נמצאים אחרי או בעיצומו של תהליך שיוך דירות, חלקם נמצאים בתהליך של שיוך נכסים. אין, למעשה, הבדל בין אורח החיים של חברי הקיבוץ, לאורח החיים של "חברים בעצמאות כלכלית", למשל. למה, אם כן, האבחנה הזאת? מדובר באמצעי לשמירת השלל; רצון של ותיקי היישוב להגדיר עצמם כ"מייסדים", שהנכסים שנוצרו עד קבלת ההחלטה שייכים להם ואך ורק להם (אולי לילדיהם), ואין הם רוצים להתחלק בהם עם המצטרפים החדשים. למעשה, מדובר בחלוקה מעמדית של החברים לשני סוגים, ללא כל הבדל ביניהם באידיאולוגיה ובאורח החיים. החלוקה הזאת יוצרת חיכוכים, מתיחויות, ריבים ורעשים הפוגעים ביכולת לקיים קהילה מאוחדת. המסר החד-משמעי בדיון, היה שיש להימנע מכך, ולקיים קהילה נטולת מעמדות מסוג זה.
הלקח שלי – אם כך הדבר בקיבוצים מופרטים, שבהם אין שוני באורח החיים בין סוגי החברים, קל וחומר בקיבוץ כמו אורטל, שבו חלק מן החברים יחיו באורח חיים אחד ואחרים באורח חיים אחר.
****
רוב הנציגים שדיווחו על הרחבה קהילתית שהקימו, הביעו שביעות רצון מתוצאות המהלך. הם תיארו את רוח החיים שהופחה בקיבוץ בזכות עירוי הדם החדש והצעיר, הגידול המספרי ובעיקר הגידול במספר הילדים, אחרי שנים שבהם הקיבוץ דִשדש וכמעט היה למושב זקנים.
לעומתם, היו גם נציגים שתיארו מציאות קשה של חיכוכים ולעומתיוּת בין שתי הקבוצות בקהילה, סביב סוגיות שונות ובעיקר סוגיית המסים הקהילתיים / מוניציפליים (ההגדרות שונות בין קיבוץ לקיבוץ). אך אלה בפירוש היו מיעוט.
החבר שתיאר בהתלהבות הרבה ביותר את ההרחבה בקיבוצו, היה נציג ראש הנקרה, שבו אוכלוסיית ההרחבה גדולה יותר מאוכלוסיית הקיבוץ. הוא תיאר את המהפך שההרחבה חוללה בראש הנקרה, מקיבוץ קמל ליישוב פורח.
ודווקא בדיווח הנלהב שלו, קלטו חיישניי הרגישים משפט מטריד: "תושבי ההרחבה באו מטעמים של חינוך הילדים ואיכות חיים, אבל הם כל הזמן נאבקים להורדת תקציבי החינוך ואיכות החיים". חומר למחשבה.
****
תובנה נוספת שעלתה בדיון, היא שהקיבוצים הם צורת ההתיישבות האחרונה שהמדינה מאפשרת לה עדיין לבחור את המצטרפים אליה. אולם כפי שאיש לא העלה על דעתו, עד לפני שנים אחדות, שהיישוב הקהילתי והמושב יאבדו את הזכות הזאת, עלינו לצפות שהרעה תבוא גם אלינו. מתי? אולי בעוד שנה. אולי בעוד שלוש שנים. אולי בעוד עשר שנים.
הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שחלון ההזדמנויות שלנו בבחירת המצטרפים אלינו קטן, ועלינו לנצל אותו ולא לדחות את תהליך הצמיחה הדמוגרפית. עלינו לפעול מיד, כיוון שיתכן שבעוד מספר שנים היכולת שלנו לעצב את הקהילה תלך ותצטמצם.
בנושא זה כתבתי לפני שבועיים, שלנוכח מתיחת שיח הזכויות האינדיבידואליסטי הליברלי בידי בית המשפט העליון אל הקצה, אין מצב שבו בית המשפט יאזן טענה בדבר זכויות הפרט בשיקול קולקטיבי – לאומי או קהילתי. הופתעתי מאוד מהחלטת בית המשפט העליון לא לפסול את התיקון בחוק האזרחות, ואני מקווה שאין זה אירוע חריג, אלא שינוי בגישת בית המשפט, ואימוץ דרך מאוזנת ושקולה יותר, המעצבת שביל זהב בין זכויות הפרט לייעוד הכלל.
****
כאמור, הרוב הגדול של משתתפי הדיון היו נציגי קיבוצים מופרטים. רק שלושה מן הדוברים ייצגו קיבוץ שיתופי (ואני ייצגתי קיבוץ "שיתופי לייט").
נציג גזית סיפר על כך שהם בונים הרחבה קהילתית. להערכתי, הם לא ישארו שיתופיים עוד זמן רב. נציג אילות סיפר על תנופת קליטה וחזרת בנים לקליטה לחברות בקיבוץ השיתופי. על אילות ועל יזרעאל ידעתי וכתבתי במידף. נציג גן שמואל, סיפר על הביקוש הרב של משפחות המתדפקות על שערי הקיבוץ כדי להיקלט כחברים בקיבוץ, אך הן נותרו ללא דירה אחת לרפואה.
הלקח שלי – קליטה גדולה לחברות אפשרית, אם רק נרצה בה ונחליט עליה.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
