"מה אתה קודם, אדם או אנגלי?" ספק אם אי פעם אנגלי כלשהו נתקל בשאלה הטיפשית הזאת, והוא הדין בצרפתי, אמריקאי, הולנדי או רוסי. מה פירוש מה הוא קודם? מלפפון הוא יותר ארוך או יותר ירוק?
"מה אתה יותר, אדם או יהודי?" – שאל אותי ברצינות תהומית חבר בפייסבוק, בעקבות פוסט בו תקפתי את ה"שמאל" הרדיקאלי האנטי ציוני, והתפלא מדוע השאלה הזאת אינה ראויה בעיניי לתשובה. והרי השאלה הזו נחשבת ללגיטימית לחלוטין במקומותינו, ומי מאתנו לא נתקל בה פעמים רבות?
"היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" – קריאה זו של הסופר העברי יהודה לייב גורדון (יל"ג) הייתה אחת מסיסמאות ההשכלה וניסיון האמנציפציה של יהודי אירופה. הניסיון הזה נחל כישלון חרוץ; כישלונו הביא לתובנה שאין לעם היהודי אופציה זולת אוטו-אמנציפציה, שחרור עצמי. כישלון האמנציפציה הביא לתחייתו הלאומית של העם היהודי, לציונות ולהקמת מדינת ישראל. "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" – אין משפט גלותי מזה. גרים היינו בארץ נוכריה, חסרי יכולת חופשית לבטא את עצמיותנו, נטולי הזכות הטבעית להגדרה עצמית. היה עלינו לנעול את זהותנו מאחורי סורג ובריח ולהחליף אותה בצאתנו לרחוב במהות אמורפית – קוסמופוליטית או מאמצת לאומיות זרה בנוסח "גרמני בן דת משה".
ההפרדה שעשו יהודים בין היותם יהודים לבין היותם בני אדם, הייתה ניסיון להתמודד עם הדה-הומאניזציה; הסביבה שלא הכירה בהם כבני אדם שווי זכויות. הציונות נועדה לשים קץ לאנומליה הזאת. וגם כאשר האנטישמיות משנה את פניה, ואינה מתמקדת עוד בפרט היהודי אלא בקולקטיב היהודי, בדה-לגיטימציה למדינת היהודים ולזכות קיומה, ניתן לצפות שלפחות אנחנו לא ניתן לכך יד. אך כבר האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחא, ולפי גרסה אחרת היה זה האדמו"ר רבי זושא מהניאפולי, אמר ש"יותר משקשה להוציא את היהודים מהגולה, קשה להוציא את הגולה מן היהודים" (הגרסאות המייחסות את המשפט הזה לאחד העם, ויצמן או בן גוריון אינן נכונות). ולכן, גם היום, 130 שנה לאחר העליה הראשונה, 115 שנים לאחר הקמת התנועה הציונית, 64 שנים לאחר הקמת מדינת ישראל, עדיין יש בתוכנו המתלבטים מה הם קודם, בני אדם או יהודים.
****
אני אדם יהודי. היהדות היא המגדירה את אנושיותי והאנושיות היא המגדירה את יהדותי. כאדם יהודי, אני משלב ערכים אוניברסליים וערכים לאומיים. אין זה שילוב בין ערכים סותרים המחייבים אותי להכריע ביניהם ואף לא לפשרה של דרך המלך ביניהם – זהו שילוב סינרגטי, שבו ככל שאני מעצים את ערכיי הלאומיים - גם ערכיי האוניברסאליים מתעצמים וככל שאני מעצים את ערכיי האוניברסאליים - גם ערכיי הלאומיים מתעצמים. כיוון שאין הערכים הללו חופפים, יש פה ושם מתיחות ביניהם, ואני מנסה למצוא את הפתרון המיטיב לשלב ביניהם. ובמקרים הנדירים שבהם מתעוררת סתירה בין ערך לאומי וערך אוניברסאלי ועליי לבחור ביניהם, אני מפעיל שיקול דעת, לגופו של עניין.
השקר שבבסיס השאלה – האם אני קודם לכל אדם או יהודי, הוא השקר שבבסיס השאלה האם על מדינת ישראל להיות יהודית או דמוקרטית. מדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית ואין כל סתירה בין השתיים. וגם כאן, לאלה המציגים סתירה, כביכול, אין ספק שניתן לקיים מדינה צרפתית ודמוקרטית, מדינה שבדית ודמוקרטית. רק כלפי מדינת הלאום היהודית מופנית השאלה הזאת; רק כלפי הדמוקרטיה היהודית מופנית הדרישה לבחור בין לאומיות ודמוקרטיה. וגם את השקר הזה עלינו לנפץ.
ברית הרדיקאלים מימין ומשמאל אינה יכולה לחיות עם המורכבות הזאת. בני קצובר פירסם לאחרונה ב"הארץ" מאמר פוסט ציוני שבו ניאץ את הציונות החילונית על כל אגפיה וזרמיה. במאמר זה הוא כתב, שבכל מקרה של סתירה בין ערך יהודי ודמוקרטי יש להעדיף את הערך היהודי. כעבור שבוע קונן "הארץ" על מחקר שבו "רק" 44 אחוז מן הנשאלים אמרו שבכל מקרה של סתירה יש להעדיף את הערך הדמוקרטי על היהודי. האמת היא, שאין סתירה בין הערכים הללו; פה ושם יש ביניהם מתח ובמקרים שבהם קיימת סתירה, יש לבחון כל מקרה לגופו.
מי שקורא להעדפה אוטומטית, מוחלטת, של ערך אחד, שהינו ערך עליון, על כל שאר הערכים, הוא אדם מסוכן, שהשקפת עולמו צבועה רק בשחור ולבן ואין הוא מסוגל להתמודד עם מורכבות החיים. ראיה טוטאלית של ערך מסוים כעליון על שאר הערכים, תביא בהכרח לטוטליטריות. טוטאליות לאומית עלולה להביא ללאומנות, לגזענות, לפשיזם. טוטאליות סוציאליסטית עלולה להביא לבולשביזם, לטוטליטריות קומוניסטית, למשטרי רצח עם נוסח סטלין, מאו דזה דונג, פול פוט והו-צ'י-מין ולטרוריזם רצחני נוסח כנופיות באדר מיינהוף בגרמניה, הבריגאדות האדומות באיטליה והצבא האדום היפאני. טוטאליות הומאניסטית עלולה להביא לנייטרליות פאצפיסטית לנוכח היטלר ולמאבק נגד המלחמה בהיטלר במקום מלחמה בנאציזם. אוניברסליזם טוטאלי עלול להביא אנשים לעוינות כלפי עמם ומדינתם עד כדי הזדהות מעשית, וחמור יותר – נפשית, עם אויביהם.
הטוטאליות המעוותת גרמה לאסונות הכבדים ביותר בהיסטוריה. אני רואה ברדיקאליזם הלך נפש, יותר מאידיאולוגיה. הסיכוי של איש ימין רדיקאלי להפוך לאיש שמאל רדיקאלי ולהיפך, גדול הרבה יותר מהסיכוי של אחד מהם להפוך לסוציאל דמוקרט לאומי ליברלי. אני רואה בטוטאליות המעוותת הזאת סכנה ואיני מוכן לתת לה את ידי. לכן, איני מוכן להשיב למי שמצפה ממני לבחור האם אני קודם אדם או קודם יהודי. אני אדם יהודי.
כאדם יהודי אני מתמודד עם דילמות, כמו יחס לאויב, למשל. אני סולד מהתנהגות ברוטאלית של חיילים המתעמרים באזרחים פלשתינאים במחסומים, ורואה בכך נגע שיש לבער אותו. לא פחות מכך אני סולד ממי שנאבק נגד המחסומים וממי שעוזר לפלשתינאים להיאבק נגד המחסומים ומסייע להם פיזית לעקוף אותם ואף מתהדר בכך ומקבל על כך פרסים מארגוני "זכויות האדם". הרי המחסומים נועדו להגן על מדינת ישראל, וקיומה של המדינה היא ערך לאומי חשוב ביותר. המחסומים הם גם בעלי תפקיד הומניסטי ממדרגה ראשונה, כיוון שהם עוצרים טרור ומצילים חיי אדם.
אני מעריך את מי שנאבק למען זכויות האדם, אך אין לי טיפת הערכה למי שעושה זאת ומתנכר ללאומיותו, לזהותו. איני מאמין למוסריותו של מי שמתנכר לעמו, ולא בכדי אותם מנוכרים מגיעים לידי הזדהות עם המעשים הבלתי מוסריים ביותר של אויביהם, כולל הזדהות ("הבנה") עם מעשי הטרור החמורים ביותר וחיבוק המרים שבאויבים והמסוכנים שבטרוריסטים.
****
"מה אתה קודם – יהודי או אדם?", נשאלתי, והשבתי בשאלה: "את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא?"
"אתה מתחמק מתשובה", הגיב השואל, "ובכך התשובה שלך ברורה".
מדוע התשובה שלי ברורה? כי מדובר באדם בעל תפיסת עולם רדיקאלית, טוטאלית, שאינה מבינה את המורכבות של החיים ואינה מזהה את היכולת לשילוב סינרגטי בין ערכים לאומיים ואוניברסליים. בעבורו, יש צורך בהכרעה חדה – אדם או יהודי. ומאחר וסירבתי לומר שאני קודם אדם ורק אחר כך יהודי, מכאן שתשובתי היא שאני קודם יהודי ואח"כ אדם, ולכן אני לאומן חשוך וגזען בלה בלה בלה. שיהיה.
אלה שעושים את ההפרדה בין אדם ויהודי ותמיד יעדיפו את האדם שבהם על היהודי שבהם, ישתמשו בהפרדה ובהעדפה הללו כדי להתנגד למדינה היהודית (הם בעד מדינה "דמוקרטית"), להתנגד להתיישבות יהודית (זאת אפליה), להתנגד לחוק השבות (אינו שוויוני) וכו'.
לא יהיה חלקי עמהם.
* BSH