הבלוג של אורי הייטנר

איני חסיד של שביתות במגזר הציבורי. נשק השביתה נועד לאפשר לעובד המנוצל להגן על זכויותיו באמצעות פגיעה בכיסו של מעבידו, המנצל אותו כדי למקסם את רווחיו. שביתה במגזר הציבורי אינה פוגעת בכיסו של מעסיק מנצל, אלא בציבור. לרוב, הנפגעים העיקריים מן השביתה הם דווקא החלשים בחברה.

זכות השביתה, גם במגזר הציבורי, היא ערך מקודש שאין לפגוע בו. אולם ניתן לצפות ממנהיגי העובדים לשימוש מושכל ואחראי בזכות זאת, כנשק אחרון, נשק יום הדין, שהשימוש בו נעשה רק לאחר מיצוי כל דרך אחרת, כשכלו כל הקצין. ערכי הסולידריות והערבות ההדדית מחייבים את כל השחקנים במשק, גם את העובדים. יד קלה מידי על הדק השביתה, מנוגדת לערך זה. פגיעה בציבור הרחב למען האינטרס של קבוצת עובדים מסוימת, אינה מבטאת ערכים של צדק חברתי וערבות הדדית.

השביתה הנוכחית, בהנהגת ההסתדרות, שונה לחלוטין מן התיאור הזה. השביתה הזאת אינה רק מוצדקת אלא אצילית. השביתה הזאת היא התגלמות ערך הערבות ההדדית – העובדים החזקים, המאורגנים, המסודרים, הקבועים, שובתים למען העובדים החלשים ביותר בחברה, המנוצלים ביותר במשק, שאין להם היכולת להתארגן, להיאבק ולבטח לא לשבות – עובדי הקבלן. אין מטרה נעלה יותר למאבק חברתי מאשר הסרת חרפת העבדות מן החברה הישראלית. אין נושא שראוי לשבות למענו יותר מהסרת החרפה מעל מדינת היהודים – מדינתו של העם שהעניק לעולם את השנאה לעבדות ואת אהבת החרות, והיום היא מן המובילות בעולם המערבי בתחום עובדי הקבלן.

הנהגת ההסתדרות ועופר עיני בראשה ראויים לשבח על המאבק הצודק הזה. אולם ההסתדרות אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ולהתחמק משותפותה באחריות לכך שהתדרדרנו לחרפה הזאת. לאורך שנים, ההסתדרות לא פעלה כתנועה חברתית המגינה על העובד באשר הוא עובד אלא כגילדה הדואגת לזכויותיהם של חבריה. למעשה, ההסתדרות אפשרה למעסיקים, בקריצה, לקחת עובדי קבלן בתנאי עבדות, ובלבד שלא יפגעו עובדיה המאורגנים. וחמור יותר – ההסתדרות עצמה העסיקה עובדי קבלן.

הירתמות ההסתדרות להובלת מאבק למען עובדי הקבלן מעידה על חזרה בתשובה, והיא ראויה על כך לכל שבח. אולם אין תשובה ללא חרטה כנה והכאה על חטא. על ההסתדרות לקחת אחריות על חלקה ולתקן את דרכיה.

יו"ר ההסתדרות עופר עיני ראוי לשבח על שאינו מנהיג רק מאבק צודק ונחוש, אלא על שהוא מנהיג אותו באחריות; אין הוא דורש פתרון מיידי של "זבנג וגמרנו", אלא תכנית ארוכת טווח וריאלית. יש לקוות, שהממשלה תלך בעקבות המעסיקים הפרטיים, ותשלב ידיים עמם ועם ההסתדרות ביצירת רפורמה אמתית, תחומה בזמן, ביחסי העבודה בישראל, שתסיר את חרפת העבדות.

                                                                                                                                        * BSH