הבלוג של אורי הייטנר

אנחנו לא אוהבים לקבל החלטות.

ההתנהלות הכללית ברוב האסיפות בשנים האחרונות מעידה על כך. עולה הצעה לדיון בנושא מסוים. בדיון נשמעות דעות שונות אודות ההצעה; דעות בעדה, דעות נגדה והסתייגויות שונות על סעיף זה או אחר.

ברגע שמתקרבים להצבעה, כמעט תמיד אחד החברים מציע הצעה לסדר – להחזיר את ההצעה לוועדה. חוק הברזל של האספה – כאשר מוצעת הצעה כזאת, היא מתקבלת. למה? כי אנחנו לא אוהבים לקבל החלטות. אנו אוהבים יותר לדחות את ההחלטות. אולי אם נדחה תרד מהשמים הצעה מושלמת, כאילו יש דבר כזה הצעה מושלמת. וכך, אנו שוחקים את עצמנו, את האספות, את הוועדות ואת בעלי התפקידים, בטרטור נוסף ומיותר. איני טוען שאין מקרים שבהם נכון להחזיר הצעה לשיקול נוסף. אבל כאשר זה הופך לריטואל קבוע, זה כבר מעבר לגבול הטעם הטוב.

****

ניקח לדוגמה את הדיון על שינוי מבנה תפקיד המזכיר באסיפה האחרונה. באסיפה הזאת היו שתי תפיסות ברורות.

על פי תפיסה אחת – יש לפצל את תפקיד המזכיר לשנים: מזכיר העוסק במדיניות, באסטרטגיה, בהובלה החברתית ובהחלטות הכבדות והעומד בראש המערכת. מנהל קהילה העוסק בניהול השוטף של ענפי הקהילה, תקציב הקהילה, פתרון בעיות שוטפות והנושאים המוניציפליים. כל אחד משני בעלי התפקידים הללו בחצי משרה.

על פי תפיסה שניה – יש לבחור מנהל קהילה הממלא את מרבית תפקידי המזכיר במתכונת הנוכחית, ולמנות מעליו יו"ר בהיקף של יום בשבוע +- שיהיה הגיבוי הקהילתי, בעל האחריות העליונה ויוביל מהלכים גדולים שהוא יבחר לקחת על עצמו. אולי תפקידו העיקרי הוא להיות הדמות האורטלית העליונה שתאפשר הוצאת תפקיד מנהל הקהילה לשכיר מבחוץ.

מאחר וההצעה של המזכירות ומשאבי אנוש מבטאת את התפיסה הראשונה, היא הגיעה לאסיפה מוכנה ומסודרת, מלווה במצגת. זו הצעה ברורה, אך כמובן ניתן להכניס בה שינויים אלה או אחרים. התפיסה השניה עלתה באסיפה ולכן היא פחות מסודרת ומפורטת, אבל עקרונותיה ברורים.

היו לאסיפה כל הכלים לבחור בין שתי ההצעות. היינו בשלים לגמרי להחלטה. אבל ברגע שהוצע להחזיר לוועדה, כפי שמוצע להחזיר לוועדה כמעט כל הצעה, חוק הברזל של האסיפה פעל וברוב גדול החלטנו להחזיר לוועדה.

****

מה יעשה עכשיו צ' מש"א? הוטל עליו להציע הצעה ברוח הדברים שנאמרו באסיפה. מה רוח האסיפה? באסיפה דיברנו כעשרה חברים, זה הכל. רוב החברים לא התבטאו. הדוברים נחלקו לשניים – בערך חצי תמכו בהצעה אחת וחצי בהצעה השניה.

בסופו של דבר, המחלוקת תישאר בין שני הכיוונים הללו, בווריאציות שונות. אז מה עשינו?

זו התנהלות קלוקלת.

                                                                                         * מידף - עלון קיבוץ אורטל