הבלוג של אורי הייטנר

כמו חצב / עמיר בניון

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 20.2.12

לפני חודשים אחדים יהורם גאון חולל סערה ציבורית, כאשר יצא נגד רמת התמלילים של שירי הפופ הים תיכוני, וכינה אותם "זבל שלא ברא השטן". בעקבות דבריו, הואשם גאון בגזענות. בעיניי, יהורם גאון צדק וטעה. הוא צדק בביקורתו על רמתם של רבים מן השירים הפופולאריים, אך טעה בשיוך המזרחי. זבל שלא ברא השטן יש בכל סגנון ומידי פעם יש טרנדים חולפים של זבל מרוכז. כך היה באופנת הדיסקו, לפני 30 שנה, למשל. בסופו של דבר, לאורך זמן נשארת האיכות, ולכן אין צורך להתרגש יתר על המידה מאותם טרנדים. אולם האשמתו של יהורם גאון בגזענות אנטי מזרחית מגוחכת, ולא רק בשל העובדה שקזבלן לא ממש הגיע מלודג'. הרי אין ספק שבביקורתו הוא לא התכוון, למשל, לאביהו מדינה, לאהובה עוזרי, לא לקובי אוז ולא לשלמה בר ובוודאי לא לעמיר בניון.

עמיר בניון יצא נגד יהורם גאון ואף כתב שיר תגובה לדבריו – "סיפורו של אני אוהב אותך". והנה, לאחרונה התבשרנו על שיתוף פעולה בין השניים, על הקלטות משותפות. איני יודע אם המדובר בדיסק משותף או רק בשיר או מספר שירים, אך אין ספק ששיתוף הפעולה הזה, בין מי שמייצג את מה שקרוי "שירי א"י" ומי שמייצג את המוסיקה המזרחית, מסקרן מאוד. מדובר כאן במפגש פסגה של איכות מן המעלה הראשונה. אני אוהב את מרחבי התפר התרבותיים הללו ומצפה בכיליון עיניים לפרי העשיה המשותפת.

עם או בלי קשר לשיתוף הפעולה הזה, באלבומו העשירי של עמיר בניון, שיצא לאחרונה, "עץ על מים", הוא הקליט גרסת כיסוי לאחד השירים המזוהים ביותר עם יהורם גאון, שירה המקסים של נעמי שמר "כמו חצב". מזמן לא התרגשתי משיר, כפי שהתרגשתי מן הביצוע הזה. השיר מקסים כשלעצמו, אך עמיר בניון העפיל עמו לפסגות חדשות.

הפזמון של השיר, הוא אחת השורות היפות ביותר בשירתה של נעמי שמר: "וכמו ענן להתגשם מעל חלקת שדה ריקה, ולהביא לרגבים את הבשורה הירוקה". הענן התגשם – הפך לגשם, פשוטו כמשמעו. זה מקור המושג הגשמה – הפיכת רעיון מרוח לחומר, כלומר לדבר ממשי, מעשי. וגם בשבוע עתיר המשקעים הזה, שהביא את הבשורה הירוקה לרגבים, יש לציין שנעמי שמר לא כתבה את השיר על ענן. "כמו ענן" היא כתבה, על האדם. היא כתבה על האדם, שיש בו פוטנציאל, יש לו רעיונות והוא יכול להתגשם, להפוך מפוטנציאל לממשות, לממש את הרעיונות שלו ולהרעיף טוב על הסביבה, על החברה, על העולם, כמו הבשורה הירוקה שהענן מגשים על הרגבים. בבתי השיר מבקש האדם להידמות לחצב ולציפור השיר – ללמוד מכישרונם להתמודד עם אתגרי החיים. הם מתמודדים עם חילופי עונות השנה, יש להם יכולת לשרוד והוא רוצה ללמוד מהם את היכולת לשרוד, אך אין די בהישרדות – יש לו גם שליחות, להעביר את השמועה הטובה שהחגים כבר באוויר; החגים הם הקדושה, הנשמה היתרה, מותר האדם, כל מה שאינו חולין. והשיא הוא ההתגשמות והעברת הבשורה הירוקה לרגבים.

את הבית על ציפור השיר, כתבה נעמי שמר לאחר שקראה בעיתון על ציפור מסוג שאינו קיים בארץ, שהגיעה עם אוניה עליה מצאה מסתור.

עמיר בניון הוא אחד היוצרים והמבצעים המוכשרים בתרבות הישראלית. בתשעת אלבומיו הראשונים, הוא כתב את כל המילים והמנגינות. באלבום החדש הוא שר לראשונה שירים של אחרים; חמישה שירים שאת מילותיהן כתבה אשתו מרים, וגרסת הכיסוי לשירה של נעמי שמר. אתמול התארח בניון בתכניתו של יואב קוטנר בגל"ץ וסיפר על אהבתו לנעמי שמר, שמילדותו הוא ראה בה את היוצרת הטובה ביותר של שירי א"י ואמר שהוא משוכנע שהשיר הזה אינו האחרון ברומן שלו אִתה. עם התחלה מבטיחה כזאת,  יש הרבה למה לצפות להמשך הקשר.

כמו חצב להתבצר / במעבה האדמה / ולחכות לסיומה / של העונה הכי חמה / ואחר כך להיתמר / וכעמוד עשן לבן / שמועה טובה להעביר / שהחגים כבר באוויר // וכמו ענן להתגשם / מעל חלקת שדה ריקה / ולהביא לרגבים / את הבשורה הירוקה // שוברי הרוח מנסים / לשמור עלי מן הבאות / במעבה הפרדסים - / אמרו מתי קץ הפלאות / אמרו מתי קץ הימים / הלא מדבריות שלמים / יש לעבור בניד עפעף / שבין הקיץ והסתיו // ציפור השיר הפעוטה / שהסופה אותה גרשה / ובלבלה את מסלולה / מיבשה ליבשה / ציפור טסה, נעלסה / על תורן של ספינת משא / בהגיעך עד אי אובד / למדי אותי להישרד.