הבלוג של אורי הייטנר

אנריקה קפרילס רדונסקי הינו מועמדה של האופוזיציה בבחירות לנשיאות ונצואלה. רדונסקי מתמודד על התפקיד מול הנשיא המכהן הוגו צ'אבס.

אנריקה קפרילס הוא שם ונצואלי מובהק. אבל שם המשפחה מסגיר, אויה, שהאיש הוא יהודי. לא סתם יהודי, אפילו חצי אשכנזי.

צ'אבס, כידוע, הוא אדם מתקדם ונאור. הוא אחד מסמלי הנאורות והקדמה בימינו. הוא אחד הגיבורים של הנאורים והמתקדמים בעולם. הנה, כך הגיב צ'אבס על בחירתו של רדונסקי למועמד האופוזיציה: "המשימה שלי תהיה להוריד את המסכה של הציוני הזה. אפילו אם תתחפש, יש לך זנב של חזיר ואוזניים של חזיר ואתה נוחר כמו חזיר. אתה חזיר. עד כמה שתתעקש להתחפש, לא תוכל למנוע את העימות עם צ'אבס, שזה העימות עם הפטריוטים, עם המולדת".

הרדיו הלאומי של ונצואלה, שנשלט בידי צ'אבס, שידר כתבה בה קרא לפסול את מועמדותו של רדונסקי, בשל היותו ציוני, ו"האויב הוא הציונות". הרדיו ציין שבפני אזרחי ונצואלה ניתנת הבחירה, "בין ונצואלה זאת של המהפכה וזאת של הציונות הבינלאומית, שמאיימת להרוס את כוכב הלכת שבו אנו חיים".

מה ציוני ברדונסקי? זה הרי ברור – מוצאו. מוצא... ציוני? מוצא יהודי!

רדונסקי אינו  ציוני, אך הוא יהודי. הוא חזיר, כי הוא יהודי. הוא אויב כי הוא יהודי. הוא בלתי לגיטימי כיוון שהוא יהודי. אז למה הם מכנים אותו "ציוני"? למה הם מדברים על "הציונות הבינלאומית"?

המאבק באנטישמיות יכול להצביע על הישג – אחרי השואה המותג "אנטישמיות" אינו סקסי. אבל ההישג הזה הוא קצת ניצחון פירוס, כיוון שהוא לא הכחיד את האנטישמיות, אלא את המילה אנטישמיות. לא פוליטיקלי קורקט להיות אנטישמי, ולכן איש אינו מגדיר עצמו ככזה. האנטישמים מסווים את עצמם בכינויים המכובסים "אנטי ציונים" ו"אנטי ישראלים".

אבל האמת היא שאין כל הבדל בין אנטי ציונות, אנטי ישראליות ואנטישמיות. הציונות היא התנועה הלאומית של העם היהודי, הדוגלת במימוש זכותו הטבעית של העם היהודי להגדרה עצמית ולריבונות במולדתו, כמו כל עם ועם. מי שמתנגד לכך, טוען שהזכות הזאת אמנם קיימת בעבור כל העמים, אך יש עם אחד שאין היא חלה עליו – העם היהודי. לחלופין, הטענה הזאת שוללת את עצם קיומו של העם היהודי, טוענת שאין הוא לאום. כמובן שהטענות הללו הן טענות אנטישמיות מובהקות.

אין אנטי ציוני שאינו אנטישמי. מי שטוען שאינו אנטישמי אלא אנטי ציוני, הוא אדם נאור ומתקדם כמו צ'אבס – הוא יודע שאין זה פוליטיקלי קורקט להיקרא אנטישמי, אך בחוגי הקדמה והנאורות המושג המכובס "אנטי ציוני" הוא בון טון.

אין אנטי ישראלי שאינו אנטישמי. אנטי ישראלי אינו מי שמתנגד למדיניותה של ישראל, לממשלתה, להנהגתה, לדרכה, לפעולות אלו או אחרות שלה. מותר לבקר את מדינת ישראל כפי שמותר לבקר כל מדינה. אנטי ישראלי הוא מי ששולל את זכותה של מדינת ישראל להתקיים, מי שיוצר דה-לגיטימציה למדינה, מי שמעליל עליה עלילות כזב, מי שטוען שיש סתירה בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. אין סתירה, כידוע, בין מדינה צרפתית ודמוקרטית, איטלקית ודמוקרטית, פולנית ודמוקרטית. רק בין מדינה יהודית ודמוקרטית. למה? אנטישמיות!

אין אנטי ציוני שאינו אנטישמי. גם יהודי אנטי ציוני הוא אנטישמי. הוא אולי הגרוע באנטישמים, הוא אוטו-אנטישמי.

הוגו צ'אבס, האנטישמי הנחות והנקלֶה הזה, הוא גיבורם של ה"נאורים" ה"מתקדמים". אבל היה פעם מנהיג נאור ומתקדם אמתי, סמל למאבק בגזענות, מנהיג המאבק של השחורים בארה"ב למען שוויון, למען חירות וצדק – מרטין לותר קינג. ב"מכתב לידיד אנטי ציוני" ב-1967 הוא כתב: "בארצות המערב שוב אין זה פופולרי לתת פומבי לשנאת היהודים. כיוון שכך, האנטישמי מחפש תמיד צורות, דרכים ובמות חדשות לטפטף בהן את רעלו. לכן, הוא שוב איננו שונא יהודים. הוא בסך הכול אנטי-ציוני. אבל, ידידי [...] אין מקום לטעות. כאשר אנשים מטיחים האשמות בציונות – מטרתם האמתית היא – היהודים".

   "חדשות בן עזר" *