הבלוג של אורי הייטנר

נגד הרוח / שלום חנוך

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 27.2.12

מחר תמלא שנה לפינה שלי. לכבוד ה"יאָרצייט" הזה, עברתי על השירים שבחרתי השנה, והבחנתי בקיפוח חמור של שלום חנוך, שרק פעם אחת השמעתי שיר שלו, יחד עם אריק איינשטיין – "כתבו עליו בעיתון". ומאחר ושלום חנוך הוא מאבות המזון התרבותיים שלי, מאז ילדותי, עליי לתקן את המעוות ולהשמיע היום שיר שלו.

שלום חנוך הוא אחד היוצרים האהובים עליי. יותר מכל אני אוהב את אלבומו האלמותי "חתונה לבנה" ולבטח עוד אשמיע שירים מתוכו. את "חתונה לבנה" כתב שלום אחרי כישלון נישואיו. ב"נגד הרוח" אני רואה מעין שיר המשך, אולי המסקנה של חנוך מסיפור "חתונה לבנה".

בשיר, שלום חנוך מספר סיפור. הוא מספר על האיש שמרגיש הכי בודד בעולם, שנכנס עם הראש בקיר, ולפתע הוא פוגש אישה, מלכת חלומותיו שהגיחה מתוך החושך, והיא באה אליו משוגעת על כל הראש. הוא אינו יודע האם האישה הזאת אמתית או פנטזיה. כך או כך, הוא גם אינו יודע להעריך האם היא גן העדן או הדרך אל הגהינום. אבל דווקא אי הוודאות המפחידה הזאת "עושה לו את זה". הוא אינו מחפש את הזוגיות השקטה, נטולת המהמורות, הבטוחה, השגרתית, אלא דווקא את ההרפתקה האחרת, את הדרך האלטרנטיבית, נגד הרוח.

אני אוהב מאוד את השיר ומזדהה עם כמה מהשורות שלו, אם כי לא מאופציית האהבה עליה הוא מספר (לפחות כפי שאני מפרש את השיר). האחת היא הכותרת ותחילת הפזמון – "הולך נגד הרוח". יש הולכים נגד הרוח מקצועיים, אנשי הדווקא; בעד הנגד ונגד הבעד. אלה המרטיבים את האצבע ובודקים לאן נושבת הרוח כדי להתייצב נגדה. בעיניי, האנשים הללו הם תמונת הראי של הקונפורמיזם, כיוון שאין הם מבטאים עמדה עצמאית באמת. בישראל, קשה לדבר על הליכה נגד הרוח, כיוון שאין רוח אחת, אלא רוחות שונות של שבטים שונים, שיותר ויותר מצטיירים בעיניי כעדרים. וכך, כל אחד יכול לחוש שהוא כביכול הולך נגד הרוח – אך למעשה הנון קונפורמיזם שלו מזויף; הוא בעצם חלק מן העדר ההולך נגד רוחו של העדר הנגדי. החכמה היא לנקוט עמדה עצמאית ולהיאבק עליה, גם כאשר היא מנוגדת לשבט ולעדר שלך. אני תופס את עצמי כמי שהולך נגד הרוח, מן הבחינה הזאת, ולכן השיר הזה יקר לי מאוד.

לא פחות מכך אני מתחבר לרעיון של "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". הרעיון של אופטימיות ואמונה דווקא ברגעים הקשים ביותר, והבחירה להתייחס אליהם כאל אתגר שניתן להתגבר עליו; כמכשול האחרון לפני הטוב. זהו רעיון יהודי מאוד – זיהוי הגלות כלילה חשוך וארוך, בלי לאבד לרגע את האמונה שיגמר הלילה, אל פחד, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר; בוא הגאולה.

יש לשיר הזה ביצועים נוספים. ביצוע בלוז נפלא של דני ליטני, ביצוע של גידי גוב ולאחרונה גרסת כיסוי חדשה ויפה של אמיר דדון. אנחנו נשמע את המקור – שלום חנוך שכתב, הלחין ושר.

השעה מאוחרת, הרחובות ריקים מאדם / לאורך הטיילת הפנסים דולקים ואפשר לראות את הים / ואתה מרגיש, שאתה האיש הכי בודד בעולם / מוצא את עצמך הולך נגד הרוח // אף מכונית לא עוברת גשם שוטף את העיר / הרוח מתגברת ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר / ואתה שיכור שרועד מקור ונכנס עם הראש בקיר אתה לא היחיד שהולך נגד הרוח // הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת / אני סומך על הגשם שימשיך לרדת / שיימשך הלילה, אהובתי אל פחד, / תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר // לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך / מלכת חלומותיי באה אלי משוגעת על כל הראש היא / איבדנו אויר בטנגו מהיר עצרנו את עצמנו בקושי / אִתה זה תמיד הולך נגד הרוח // ואני לא יודע אם היא אמת או חלום / פעם היא גן עדן ופעם היא רכבת אל הגהינום / והיא חמה כמו האדמה ואני נאבק לנשום / אבל אין מה לעשות נגד הרוח // הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת / אני סומך על הגשם שימשיך לרדת / שתעלה השמש, אהובתי, אל פחד, / תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.

קישור לשיר: http://www.youtube.com/watch?v=oenTa9BluyA