הבלוג של אורי הייטנר

"התאכזבת?" נשאלתי אחרי קריאת המגילה באורטל. אודֶה על האמת - אי אפשר להגדיר את האירוע כ"והעיר שושן צהלה ושמחה". מספר המשתתפים בו מנה עשרה מבוגרים, ששה ילדים ושני עוברים.

אך לא, לא התאכזבתי. מורי ורבי בוג'ה נוהג לספר, ממרומי ניסיונו, שבצעירותו נהג לספור את מי שלא באו ולהתאכזב. היום הוא סופר את אלה שבאו ומרוצה. כך גם אני. אבל שביעות הרצון שלי היא מעבר לזה; היא מעצם העובדה של קיום קריאת מגילת אסתר בפורים באורטל. בעבורי, משהו חסר ביישוב יהודי שאין קוראים בו מגילת אסתר בפורים. ואם עד אשתקד, מי שרצה לשמוע מגילה נאלץ לנדוד לקשת, לאלוני הבשן או לחספין ואם רצינו בכל זאת לקרוא מגילה באורטל ייבאנו בעל קורא מקצרין או מאחד היישובים הדתיים, היום אנו עושים זאת באורטל, בעצמנו.

כמובן שאני מאוד בעד ביקורים שלנו ביישובים הדתיים ואירוח חברינו הדתיים אצלנו, אבל איני אוהב את מערכת היחסים של ספק / לקוח בכל הקשור לתרבות היהודית. איני אוהב את מערכת היחסים לפיה היהדות היא של הדתיים, וגם אנו רוצים קצת (שאריות או פירורים) ולכן אנו צורכים אותה מידם. שהרי, אם המטרה היא לחנך את ילדינו ואותנו להיותנו יהודים, להיותנו חלק משרשרת הדורות של עם ישראל - בוויתור שלנו על הזכות הגדולה להיות בני בית בתרבות היהודית, ובהסתמכותנו על מיקור חוץ בכל הקשור לתרבותנו היהודית, אנו מעבירים מסר כפול. חינוך אמתי הוא דוגמה אישית וחינוך יהודי אמתי הוא בחיפוש בלתי פוסק אחר מתן ביטוי משמעותי ונוכחות אותנטית של התרבות היהודית בחיינו.

אין לי ספק ביתרונות של קריאת המגילה בבית כנסת של יישוב דתי, שבו כל הקהילה מתכנסת, מכירה היטב את כל הקודים, שיודעת בדיוק איך לעשות מה ומתי – שמחה וצוהלת, שרה ורוקדת; בקֶשֶׁת יש מי שמחקה צהלות סוס כאשר מרדכי מתיישב על הסוס המלכותי ובחספין עומד ליד ה"בעל קורא" גבאי עם רמזור, המדליק את האור האדום כדי לסמן לקהל להפסיק את הרעשת המן – כל יישוב והשטיקים שלו והמסורות שלו. ואילו אצלנו עוד אין כל מסורת, וזה באמת פחות ססגוני ושמח. אבל זה שלנו. וכשזה שלנו – זה גם על פי הערכים שלנו. כשזה שלנו, הנשים אינן מודרות לעֲזָרָה נפרדת, אלא כמובן מאליו הן חלק מלא מן השמחה ומן ההתרחשות.

לא, לא התאכזבתי. אני שבע רצון מכך שיש בקיבוץ אורטל קריאת מגילה. מכך שמי שרוצה לשמוע מגילה – יש לו אופציה כזו בתוך הקהילה. מכך שמי שבאו והשתתפו – אותם עשרה מבוגרים, ששה ילדים ושני עוברים, שמעו קריאת מגילה, למדו, נהנו, הרעישו ברעשנים וחוו את החוויה היהודית של פורים. והרי בדיוק לשם כך למדתי בשנה שעברה לקרוא בטעמים את מגילת אסתר.

ולגבי מספר המשתתפים – מסורות נבנות אט אט, בהדרגה, באורך רוח ובעיקר בהתמדה. אשתקד מספר המשתתפים היה נמוך יותר. בשנה הבאה הוא יהיה גבוה יותר.

מסיבות פורים שלנו – של המבוגרים ושל הילדים, נפלאות, אך אין די בהן. ארבעת המ"מים של פורים הם מגילת אסתר, משתה פורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים. שמחת פורים שלמה כשאנו מקיימים את כל הרביעיה.

****

לאורך שנים, רק מיעוט מחברי אורטל התחפשו במסיבת פורים והדבר פגם בשמחת החג והמסיבה. למרבה השמחה, בשנים האחרונות מפלס המתחפשים הולך ועולה והשנה הוא התקרב בעוד סנטימטרים רבים אל הקו האדום העליון.

אין ספק שאחת הסיבות לכך, היא האופן שבו "צוף" הובילו את האירוע. מסיבת פורים לא החלה ביום ו' ב-21:45, אלא חודש קודם לכן בווידויים סוחטי הדמעות של צוף ליומנו במידף, בצילומי א"י הישנה שהציצו מכל פינה באורטל, במברקים הסודיים בתאי הדואר; כל אלה הכניסו אותנו לאווירה וההתחפשות הרבה היא פועל יוצא של אותה אווירה.

צוף כולו, ויובל פ' בראשו, ראוי לכל השבחים, התודות והפרגון על הפקה נפלאה, מושקעת, שהושקעה בה חשיבה רבה ותוצאותיה היו מעולות. ובכלל, כיף גדול שבנות ובני הקיבוץ וצעירי אורטל, לוקחים אחריות, תופסים מנהיגות ומובילים עשיה למען הקהילה כולה.

****

אחרי שעברנו את פורים בשלום, הגיעה השעה שינכו לנו שליש על התנהגות טובה, ותוחזרנה המראות למועדון.

****

שעה שחגגנו ושמחנו, מאות אלפים מאחינו, אזרחי ישראל בדרום הארץ, ישבו במקלטים ובממ"דים, תחת מתקפת טילים פלשתינאית. בעיניי, קיום החגיגות בכל מקום שבו הדבר אפשרי, הוא ניצחוננו על הטרור. מטרת הטרור היא לזרוע פחד והתשובה האזרחית היא לא להפסיק לשיר, לחגוג ולשמוח. ולצד השמחה, יש לזכור את מי שאינם יכולים לשמוח, ולמצוא גם ביטוי מעשי לסולידריות עם מי ששמחת פורים שלהם הושבתה.

                                                                                                            * מידף - עלון קיבוץ אורטל