הבלוג של אורי הייטנר

"מישהו יודע על מה נכתב השיר?" רעם קול מן הקהל בעיצומו של ערב זמר שנטלתי בו חלק לאחרונה, אחרי ששרנו את "אבשלום". "על השליחות של גונאר יארינג. תקשיבו למילים, זה ממש ברור. 'בא אורח על סוס שחור'. מי זה האורח? כמובן, יארינג. ו'נסיכה עייפה נרדמה על קרן של אור', מי זאת הנסיכה? גולדה, כמובן".

מאחר ואין לי שפם, נאלצתי להבליע את חיוכי מתחת לחושך. ומה הצחיק אותי כל כך? שממש זמן קצר לפני כן, שמעתי גירסה קצת שונה, הרבה יותר פרוזאית, ממישהו שקצת יותר קשור לשיר הזה. גירסת הנחתום – שלום חנוך. בהופעותיו בשנים האחרונות, הוא מספר את סיפור כתיבת השיר הזה. זה השיר היחיד שנכתב באופן קולקטיבי בידי מרבית חבורת "לול" – אריק איינשטיין, שלום חנוך, אורי זוהר, צבי סישל, בועז דוידזון ויהונתן גפן. שלום הגיע עם מנגינה כתובה ולמנגינה ניתן השם "אבשלום", כשמו (לשעבר) של הבן של אורי זוהר (אחרי החזרה בתשובה, שמו שונה לשלום). ישבה החבורה ועשתה תרגיל. כל אחד כתב שורה, וכך נוצר פאזל של מילים המתאימות למנגינה, אך אינן מתאימות זו לזו. שלום מספר על כך בהופעה (ניתן למצוא זאת באתר יוטיוב, מתוך הופעה במועדון "בארבי" ב-28.1.11), ומתאר זאת כמו ציור מקופל, שיש בו שורה של העיניים, שורה של הפה וכן הלאה, ולבסוף פותחים את הקיפולים ונוצר מין פרצוף. כך בשיר, אומר שלום – אין שום קשר בין שורה לשורה. אגב, בהופעה נתן שלום קרדיט מיוחד ליהונתן גפן על חלקו בשיר. כנראה כדי לפצות אותו על כך ששמו נשמט מהתקליט, ולכן עד היום אין הוא מקבל עליו תמלוגים. הדרת גפן מהקרדיט גרמה לאיבת עולם בינו לבין החבורה, שבאה לידי ביטוי בספרו "חומר טוב" שבו התגולל על חבריה ללא רחם, אחרי קרוב לארבעים שנה.  

אם כן, היפהפיה הנרדמת, כך מסתבר, אינה גולדה, והנסיך על הסוס השחור אינו יארינג, ו"למה לא יבוא כבר עכשיו מה שבטח יבוא מחר", אינו הסכם שלום. ולדור שלא ידע את גונאר – ד"ר יארינג, דיפלומט שבדי, היה שליח האו"ם למזה"ת שניסה לתווך בין ישראל ומדינות ערב בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. ואגב, נכתב עליו שיר, "ד"ר יארינג", מאת רוטבליט בלחנו של שמוליק קראוס, אותו ביצעה להקת "כיף התקווה הטובה" בראשית שנות ה-70 וכעבור כעשור חווה אלברשטיין חידשה אותו באלבומה "אבק של כוכבים".

הסיפור על אבשלום יארינג שעשע אותי, אני מודה, בעיקר בגלל גולדה, הנסיכה שנרדמה על קרן של אור, וכן בגלל ביטחונו המוחלט של המספר בגרסתו. אבל האמת היא שהסיפור הזה חייב אותי לשאול גם את עצמי, בתור מי שמרבה לכתוב, להרצות, ללמד ולשדר על שירה, זמר ומוסיקה – האם אני בטוח בניתוחים ובהסברים שאני מעניק לשירים? האם אני מעמת את הסבריי עם עדותו של הנחתום על עיסתו?

הנה, למשל, דוגמה מן הימים האחרונים, הנוגעת אף היא לשלום חנוך. מידי שבוע אני משדר פינה בתכנית הלילית "ינשופים" ברדיו "אורנים" – אני משמיע שיר שבחרתי ומשוחח אודותיו. בתכנית האחרונה השמעתי את שירו של שלום חנוך "שחרר אותי", מאלבומו הגדול מכולם, יצירת המופת "חתונה לבנה". הצעתי פרשנות על פיה שיר זה הוא הכרזת העצמאות של שלום חנוך מאריק איינשטיין, והוא מתריס בו כלפיו שישחרר אותו מפטרונותו. היסטורית, שלום חנוך יצא עם השיר הזה בדיוק שנה אחרי המופע המשותף המיתולוגי של אריק ושלום, שבעקבותיו השניים לא שיתפו פעולה במשך עשרים שנה, ועל פי האגדות, היה קשה לאריק איינשטיין, עד אז המאסטרו הבלתי מעורער של הרוק הישראלי הצעיר, להתמודד עם אהדת הקהל לשלום חנוך שהתבטאה בשירת "שלום – שלום – שלום - שלום חנוך". מבחינת המילים – הפרשנות הזאת ממש מתבקשת. והעובדה שכעבור זמן קצר הקליט אריק איינשטיין את השיר "לטפטף טיפה", שהוא ממש תשובה מובהקת לטענות שבשיר "שחרר אותי", מחזקת את אמונתי בצדקת פרשנותי.

אך אולי אני טועה? אולי השיר דווקא נכתב בהקשר של מרבית שירי האלבום – סיפור נישואיו וגירושיו של שלום חנוך? בשידור הקפדתי לומר שזאת פרשנות שלי ושניתן לפרש את השיר בדרכים נוספות.

יש שהיוצר מתנער מפרשנות מקובלת על יצירתו. דני רובס, למשל, מכחיש מכל וכל את הטענה שהשיר "איך הוא שר" נכתב על זוהר ארגוב. אבל מה לעשות? השיר הוא על זוהר ארגוב. הוא מתאר את סיפור חייו של זוהר, מילדותו בשכונה עם הפיוטים בבית הכנסת ואת עלייתו ונפילתו. איך אפשר לפספס את סיפורו של זוהר ארגוב בשורות כמו "איך כולם התגאו בו הילד עם קול הזהב / והסוף כמו בקרב אבוד, סוגר עליו". והאם ניתן לפרש את השורות "רק הפחד ההוא, הלבן בעורקיו מתפתל / הוא חשב שימריא אתו, לא, והוא נופל", אחרת מתיאור התמכרותו של זוהר להרואין, התמכרות שהביאה לנפילתו ולהתאבדותו? ואם למישהו יש ספק והוא זקוק לעוד רמז, רובס עושה זאת בפזמון החוזר: "איך הוא שר, איך הוא שר, / הם רקדו מסביבו בטירוף, הוא היה מאושר / איך הוא שר, איך הוא שר, / מה נשאר מהזוהר, מכל השירים, מה נשאר".   

אז מה עושים עם הכחשתו של דני רובס? אני אומר שהשיר הוא על זוהר ארגוב, אך מציין שדני רובס טוען שלא חשב עליו כשכתב. אני מבהיר, שלא תמיד מודע היוצר לכל רבדי יצירתו, וגם אם הוא לא התכוון לכך מלכתחילה, אי אפשר שלא לקרוא כך את השיר, בדיעבד.

"מאיפה אתה יודע שזאת משמעות השיר?", נשאלתי לא פעם על הסברי את "ולס להגנת הצומח" של נעמי שמר, כשיר מחאה נגד הטרדות מיניות. הנערה מתקנאת בפרחים ובבעלי החיים המוגנים, שהחוק משגיח עליהם. "רק עליי אין החוק משגיח / רק עליי איש אינו שומר / לו היו לי עלי גביע / אז היה מצבי אחר ... הסתכלו מה שקורא לי בדרך, כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר / לו הייתי חיה או פרח / אז היה מצבי אחר... לגמרי אחר". במקרה זה, נעמי שמר עצמה הסבירה שזאת כוונתה והדברים מוקלטים ומצולמים. ואילו הייתה מכחישה? גם אז, המילים מדברות בעד עצמן.

בניתוח שיר (ומבחינה זו אחת היא אם מדובר בשירה, בפזמון או בשירת רוק) השאלה המהותית אינה למה התכוון המשורר, אלא מה אני קורא בשיר. לשירים רבדים שונים, ולעתים היוצר עצמו אינו מודע לכולם. יוצר יכול ללמוד על שירו מניתוח מוצלח ומלומד, דברים שהוא עצמו לא ידע. לעומת זאת, כאשר מדובר בסיפור שמאחורי השיר, כמובן שעדותו של הנחתום היא המקור האמין ביותר.

כשאנו מנתחים או מפרשים שיר, אנו עושים זאת דרך העיניים הקוראות שלנו, האוזניים המאזינות שלנו, המוח הקולט שלנו. ברגע שהשיר יצא לאוויר העולם, הוא שוחרר מבעלותו של היוצר, והוא נתון לדיאלוג בין היוצר והקורא. בדיאלוג הזה, היצירה ממשיכה להכתב, ללא סוף. "אבוי לשיר אם אין לו הד", כתבה נעמי שמר ב"זַמָר נודד". להד אחראי הקורא או המאזין.

אולם לצד הזכות לפרש, נדרשת מאתנו מידת הענווה – לזכור ולהזכיר שהפרשנות שלנו היא אינדיבידואלית, ואין לראות בה אמת מוחלטת, אלא הצעה, אפשרות, לא טובה יותר מהצעות אחרות. וכשאנחנו מפרשים שיר, מן הראוי שהפרשנות שלנו תהיה מעוגנת בטקסט, ולא מנותקת ממנו, ומסתמכת רק על דמיוננו או על שמועה ששמענו. רק כך ניתן לעמוד מאחוריה. וכאשר אנו מספרים את סיפורו של השיר, מן הראוי שנבדוק את אמיתות הסיפור, ונשכיל להטיל ספק בגרסה שאנו מספרים.

                                                                                                                                 * "שישי בגולן"