הניסיון לצייר סתירה בין מדינה יהודית ודמוקרטית, ובין ערכי הציונות והערכים הליברליים, הוא שקרי ונואל מעיקרו. עם זאת, ישנם מקרים שבהם קיימת סתירה כזו. סוגיה כזו היא המחלוקת בדבר מתן זכות בחירה לישראלים החיים בחו"ל.
על פי הערכים הליברליים – האזרחות היא זכות מוקנית שכמעט ואינה ניתנת להפקעה, ואין היא תלויה בהחלטתו האוטונומית של האזרח היכן להתגורר. הזכות לבחור במקום מגורים הינה זכות טבעית שאינה מוטלת בספק, ואין למדינה כל עניין בה. בכל מדינה דמוקרטית וליברלית מתוקנת בעולם, זכותם של האזרחים להצביע בבחירות אינה נפגעת כתוצאה מהחלטתם להגר ממנה. ביום הבחירות בארה"ב, בצרפת ובמדינות אחרות, מצביעים האזרחים המתגוררים מחוץ למדינה בשגרירות המדינה בארץ מגוריהם, וזכות זו הינה בגדר מובן מאליו. כך ראוי שתנהג גם ישראל – כמתוקנות בדמוקרטיות, המכבדות את זכויות האזרח ואינן חודרות לחייהם הפרטיים. שלילת הזכות להצביע מאזרח שבחר להתגורר במדינה אחרת, מנימוקים פטריוטיים, היא לאומנות מסתגרת ומתנכרת לעולם, על סף הפשיזם.
על פי הערכים הציוניים – ישראל אינה רק מדינה דמוקרטית, אלא היא מדינה בעלת אידיאולוגיה, בעלת ייעוד וחזון. ישראל הוקמה על מנת להגשים את הרעיון הציוני – ריכוז העם היהודי במולדתו, העלאת יהודים רבים מכל תפוצות הגולה לא"י ויישוב א"י ביהודים. כמדינה ציונית, אל לה להתייחס לתנועת יהודים לתוכה וממנה במונח ניטראלי כ"הגירה", אלא במונחים אידיאולוגיים כ"עליה" ו"ירידה". על המדינה להיאבק נגד הירידה מן הארץ, ולבטח לא להעניק לה לגיטימציה. במתן זכות בחירה ליורדים, תוך שימוש במונח המכובס "ישראלים החיים בחו"ל", מעניקה מדינת ישראל לגיטימציה ליורדים ולירידה. החלטה כזאת היא אנטי פטריוטית ואנטי ציונית.
השבוע התפרסם גילוי דעת מטעם הדבוקה האוטומטית של "אנשי הרוח מן השמאל", שעסקה בנושא. מובן מאליו, מה עמדתם בנושא. הרי מדובר בליברלים לעילא ולעילא, שלא יתנו ידם לגישה לאומנית חשוכה הפוגעת בזכויות האזרח. אז זהו, שלא. גילוי הדעת יוצא בתוקף נגד מתן זכות בחירה ליורדים. כל מערכת הערכים הגורמת לדבוקה הנ"ל לתגובה פאבלובית נמוגה כלא הייתה, ולפתע הם שטופי זיקפה פטריוטית, כפי שהם נוהגים להגדיר בבוז עמדות מן הסוג שבאופן חריג וחד פעמי בהחלט הם אימצו בשיח הזה.
ברור שמדובר בתחפושת. ברור שזו אינה באמת עמדתם של החותמים. ברור שהעמדה הזאת מבטאת צביעות והיא חלק מתרבות השקר הקיימת בחברה הישראלית. נשאלת השאלה, מה הסיבה האמתית לחבישת המסכה הפטריוטיות הזאת.
יקל עלינו להבין זאת, באמצעות זיהוי האנשים העומדים מאחורי היוזמה להענקת זכות הצבעה ליורדים. מאז שנות ה-90 היוזמה הזאת שבה ועולה, ותמיד מאותו כיוון – פוליטיקאים מן הימין הישראלי. כן, כן, אותם אנשים הנושאים ברמה את דגל הפטריוטיזם, כולל אלה מתוכם הבזים לרעיונות ליברליים ולעולם יעדיפו את השיקול הלאומי על פני זכויות הפרט, פתאום מתנבאים בשפתם של ספי רכלבסקי וחבריו, החתומים על גילוי הדעת של "אנשי הרוח מן השמאל". התהפכו היוצרות. נשף המסכות הצבוע הוא בשני צדי המתרס האידיאולוגי.
מה קורה פה? ברור בעליל, שחילופי התפקידים אינם מקריים. שהלהג הפטריוטי של אנשי השמאל והלהג הליברלי של אנשי הימין נובעים בדיוק מאותו מקום – שיקול אלקטורלי פשוט.
הימין יודע שבקרב הציבור היהודי בישראל יש לו רוב משמעותי, שכנראה אינו עומד להשתנות. גם השמאל יודע זאת. השמאל יודע שהדרך היחידה שלו לעלות לשלטון, היא באמצעות בלוק חוסם, המבוסס על הצבעת כמעט 100% מן המיעוטים לגוש, המכונה גוש השמאל. בהנחה שדפוסי ההצבעה של ישראלים החיים בחו"ל / יורדים, אינו שונה באופן מהותי מדפוסי ההצבעה של היהודים בישראל – הגדלת אחוז המצביעים היהודים משרת את גוש הימין. זאת הסיבה האמתית לתמיכת הימין ברעיון "שמאלני" ובהתנגדות השמאל מטעמים "ימניים". זאת האמת מאחורי נשף המסכות הפוליטי.
והיכן אני ניצב בוויכוח? אני בעיקר מתבייש בכך שמאות אלפי ישראלים יהודיים ירדו מן הארץ ומקנא במגזר הערבי שההגירה בתוכו כל כך נמוכה. עלינו לערוך חשבון נפש לאומי, ובטח לא לעודד את הירידה, רק כדי לקדם שיקולי קוניוקטורה פוליטית אלקטורלית.
עם זאת, אני סבור שיש לתת מענה שיאפשר לחיילים משוחררים הנמצאים בטיול או בלימודים בחו"ל להצביע. אין היגיון בכך שמי שנתנו שלוש שנים ויותר בשירות בצה"ל וכאלה שהוסיפו עליו שירות קבע, שנת שירות וכו', לא יוכלו להצביע בזמן הטיול, בעוד בני גילם שהשתמטו משירות יהיו שותפים לעיצוב עתיד המדינה. הצעתי: אזרח ישראלי ששירת שירות צבאי מלא, או שירות לאומי חלופי, בן שלושים ומטה, השוהה בחו"ל עד שלוש שנים, יהיה זכאי לזכות הצבעה.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
