תגובה היסטרית... תגובת יתר... הפעלנו את כל התותחים מול כמה פנסיונרים משועממים... שיחקנו לידיהם... נתנו להם פרסום שבחיים הם לא היו מקבלים... ירינו לעצמנו כדור ברגל...
האם הטענות הללו, שהוטחו בממשלה בעקבות מטס הפרובוקטורים האנטי ישראליים מוצדקות? יש לבחון את הסוגיה ברמה העקרונית והטקטית.
עקרונית, אין ספק שמדינה ריבונית נורמלית לא תייבא פרובוקטורים עוינים לחולל בתוכה מהומות. ישראל היא מדינה חופשית, אזרחיה רשאים להפגין ולמחות ועושים זאת – אבל אין כל סיבה שאנשים זרים יבואו להפגין בישראל. גם אילו היו אלה מתנגדי מדיניות הממשלה, אין סיבה שנאפשר זאת. לא כל שכן, כאשר מדובר בפרובוקטורים המתנגדים למדינת ישראל, לעצם קיומה, השותפים בקמפיין גדול של דה-לגיטימציה לישראל.
ובכל זאת, יש מקום גם לשאלה הטקטית – מאחר והמאבק הוא תדמיתי והסברתי, האם הנזק שהפרובוקטורים עלולים לגרום, גדול יותר מהנזק שבמניעת הגעתם?
זאת שאלה ראויה, כיוון שלעתים ראוי לסטות מן העיקרון, אם הדבר משרת את האינטרס הלאומי. למשל, לפני ואחרי פיגוע "מרמרה", סברתי שעל ישראל "להבריז" לאויב ולתת לו להגיע לחוף עזה באין מפריע. כל מטרת המשט הייתה ליצור התנגשות עם צה"ל, בעיתוי ובשדה הקרב שהאויב יבחר, בעימות בין לובשי מדים לאזרחים, שתמיד נראה רע, כדי ליצור נזק הסברתי ודה-לגיטימציה לישראל. אילו ישראל לא התערבה, המשט היה מגיע לעזה ו... מה היה קורה? הם היו מעבירים "סיוע הומאניטרי", כביכול, שאין בו כל צורך? המשט היה נמוג כנפיחה, והנזק לישראל היה מזערי.
לא כן במטס הפרובוקטיבי. המטס הזה נועד להביא פרובוקטורים לתוך מדינת ישראל, כדי לעורר מהומות. נתאר לעצמנו שמאות פרובוקטורים אנטי ישראליים היו מגיעים לנתב"ג מתיישבים וחוסמים את המעברים, קוראים קריאות נאצה ומניפים כרזות שטנה. במשך שעות השוטרים היו מתעמתים איתם, כשהחגיגה משודרת בשידור חי לכל העולם. זאת רק דוגמה אחת לנזק שהם יכלו לגרום לו.
אסור היה לתת להם להיכנס לישראל. העובדה שחברות התעופה באירופה קרקעו אותם מראש, נובעת מכך שגם האירופים מבינים היטב שמדינה ריבונית לא תעלה על דעתה לאפשר פרובוקציה כזאת. יש לראות בשיתוף הפעולה של מדינות המערב, הישג מדיני לישראל.
אירועי כביש 90 הם עדות נוספת לחשיבות ההחלטה. אויב חמוש במצלמות מצלם אלפי שעות במקומות שונים כדי להגיע לשש השניות שבו היכה קצין את הפרובוקטור הדני. התצלום הזה גרם לישראל לנזק הסברתי כבד. לא בכדי, אנו דורשים מחיילינו דרישה כמעט בלתי אנושית, להבליג ככל הניתן, כדי שלא לספק תחמושת לאויב. כל זה היה נמנע, אילו הדני הנ"ל וחבורת החוליגנים שעמו, היו מתכבדים ונשארים בביתם.
לא ירינו לעצמנו ברגל, לא הייתה כאן תגובת יתר היסטרית. הממשלה החליטה בחוכמה והיטיבה לפעול. הפעולה מזערה את הנזק למינימום.
* "חדשות בן עזר"