הבלוג של אורי הייטנר

"היום תתכנס הכנסת לישיבת פגרת מיוחדת לדון בהצעת חוק עוקף בג"ץ שמציע שר המשפטים נאמן", דווח ביומן הבוקר של אחד מערוצי הרדיו. "חוק עוקף בג"ץ"... גם לְמוּד תשקורת ותיק כמוני,  המורגל להתמודדות עם השימוש הציני במילים כדי לבדות "מציאות" ולהטות את דעת הקהל, מתקשה לעבור לסדר היום על עיוות כה קיצוני של האמת. שהרי אילו תתקבל הצעת חוק יסוד חקיקה אותה מוביל השר נאמן – לראשונה תינתן לבג"ץ סמכות חוקית לפסול חוקים של הכנסת. הרי שוחרי האקטיביזם השיפוטי היו אמורים לקפוץ על הצעתו של השר נאמן כמוצאי שלל רב – סוף סוף ספר החוקים יעגן את האקטיביזם השיפוטי ויתיר ביקורת שיפוטית של בית המשפט העליון על עבודת החקיקה של הכנסת.

מה קרה? למה הם נאבקים בחוק, עד כדי אזהרה של נשיא בית המשפט העליון שהחוק עלול להיות בכיה לדורות?

הצעת החוק של נאמן מעגן לראשונה את הסמכות לביקורת שיפוטית, אך הוא מצמצם את הסמכות הבלתי מוגבלת שבית המשפט נטל על עצמו ללא סמכות חוקית, ב"מהפכה החוקתית" שהוביל הנשיא לשעבר אהרון ברק. המציאות הנוכחית, מאפשרת, ללא כל עיגון בחוק, לכל שופט זוטר בבית משפט שלום, לפסול חוק שחוקק הריבון – הכנסת. המהפכה החוקתית האקטיביסטית, גרמה לפוליטיזציה של בית המשפט ופגעה קשות במעמדו ובאמון הציבור בו, ובכך הביאה לפגיעה משמעותית בשלטון החוק בישראל. הצעת חוק יסוד החקיקה, נועדה להגן על שלטון החוק ולהחזיר לבית המשפט את אמון הציבור. היפה בהצעת החוק הוא ביסוסו על העיקרון הדמוקרטי של הפרדת רשויות תוך איזונים ובלמים בין הרשויות.

מתנגדי החוק, מתנגדים לו דווקא מסיבה זאת – אין הם רוצים את האיזונים והבלמים. הם מעדיפים להשתמש בכוח הבלתי מרוסן של בית המשפט, כדרך למנוע מרצון הרוב להתממש, כאשר הוא מנוגד לעמדתם. מתנגדי החוק מבססים את עמדתם על הנחה שצילום המצב הנוכחי יהיה תקף גם בעתיד – עמדותיהם המדיניות הן מיעוט, ובבית המשפט העליון העמדות השולטות הן עמדות המיעוט. אין הם חושבים לטווח רחוק ואינם לוקחים בחשבון את האפשרות שכל אחת משתי צלעות המשוואה הזאת תשתנה. כעת הם מעוניינים בכוח בלתי מרוסן, להשליט את עמדותיהם, מעל לרצון העם כפי שהוא בא לידי ביטוי בחקיקה של נבחרי הציבור, באמצעות פסיקות בית המשפט. הם חושבים שבית המשפט עובד אצלם.

הכנסת היא הריבון. היא הרשות המחוקקת. האם הרשות המחוקקת יכולה לחוקק חוקים שאינם חוקיים, או אינם חוקתיים? ניתן להתווכח על השאלה הזאת. הצעתו של נאמן יוצאת מנקודת הנחה, שאני תומך בה, שהריבון עלול לחוקק חוקים כאלה ולכן היא מעמידה את חוקי הכנסת לביקורת שיפוטית, ומעניקה לבית המשפט העליון, לראשונה בתולדות המדינה, סמכות לפסול חוקים.

הביקורת השיפוטית נועדה לשלול מהרשות המחוקקת כוח בלתי מרוסן ולמנוע את עריצות הרוב, מתוך הכרה בכך שכוח בלתי מרוסן עלול להיות כוח להשחית. אולם ההצעה מאוזנת בשלילת כוח בלתי מרוסן גם מהרשות השופטת. הרי הכוח של גוף בלתי נבחר זה לפסול חקיקה של הגוף הנבחר, עלולה אף היא להשחית, אם לא תרוסן. הצעת החוק מגבילה את היכולת לפסול חוקים אך ורק לבית המשפט העליון, בהרכב של 9 שופטים לפחות. היא מאפשרת לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל בידי בית המשפט, ברוב מיוחד של 65 ח"כים. וכך, כל רשות מאזנת, בולמת ומרסנת את כוחה של הרשות האחרת – זו הדמוקרטיה במיטבה. וזה בדיוק מה שמעורר את התנגדותם של השוללים, המשתמשים בשם הדמוקרטיה לשווא, כדי לקדם אג'נדה בלתי דמוקרטית.

הביקורת על החוק מתמקדת בעיקר ברוב הנדרש לחקיקה מחודשת של חוק שנפסל – 65 ח"כים. המבקרים טוענים, במידה רבה של צדק, שיש להגביה את הרף, ומזכירים את הצעת ועדה שעסקה בנושא, שבראשה עמד נאמן עצמו, שהציעה רוב של 70 ח"כים למטרה זו. נאמן עצמו אמר בנאומו בטקס השבעת שופטים, שההשגות על ההצעה, ודומני שהוא התכוון בעיקר להשגה הזאת, תלקחנה בחשבון בתהליך החקיקה.

לדעתי, אכן ראוי להגביה את הרף לחקיקה מחודשת ל-70 ח"כים. עם זאת, במקביל, יש להגביה גם את הרף לפסילת חוק. יש להגדיר כרף לפסילת חוק של הכנסת - רוב של 2/3 לפחות ובהרכב של 11 שופטים לפחות.

ב-1975 הציע לראשונה שר המשפטים חיים צדוק את חוק יסוד החקיקה, ומאז המהלך הזה נכשל שוב ושוב. יש לקוות שסוף סוף תחוקק הכנסת את החוק. תהיה זו התקדמות רבתי בדרך לחקיקת חוקה לישראל.

                                                                                                                                * "ישראל היום"