פרשת "קדושים" - אחת משתי הפרשות שקראנו השבת, מתארת מה משמעות המושג עם קדוש. "קדושים תהיו", נאמר, ומיד צורפה רשימה ארוכה, שאין בה שמץ של זכויות יתר, אלא רק חובות יתר, שעיקרן מגולם בשלוש מילים המופיעות בפרשה - "ואהבת לרעך כמוך". את שבר הפסוק הזה כינה גדול התורה שבע"פ, רבי עקיבא, "כלל גדול בתורה", כלומר זה חוק היסוד, המפתח להבנת התורה כולה ולפירוש התורה כולה. מיהו "רעך"? כדי להסיר ספק, שאין הכוונה רק ליהודים, נאמר: "וכי יגור אתך גֵר בארצכם, לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים".
והנה, דווקא ערב השבת הזאת, הושלכו בקבוקי תבערה לעבר בתי מהגרים מאפריקה ולעבר גן ילדים של בני מהגרים בשכונת שפירא בת"א, בפיגוע שנאה מחריד. אין דבר רחוק יותר ממהותה של ישראל כמדינה יהודית, מאשר נגע שנאת הזרים. לא רק כיוון שאהבת הגר והיחס הטוב לגר הוא יסוד מוסד ביהדות, אלא גם כיוון שהיהודים – לאורך כל שנות פזוריהם וגלותם, היו קורבן לשנאת זרים ולגזענות. אבות הציונות על כל זרמיה חתרו להקים מדינה יהודית שתהיה חברת מופת ואור לגויים. היחס לחלש בכלל ולזר בפרט הם אבן בוחן לדמותה של חברה.
לא בכדי, בהכרזה על הקמת מדינת ישראל התחייבו אדריכלי המדינה, שמדינת ישראל "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות".
הסכסוך הלאומי בינינו לבין הערבים על ארץ ישראל, סירובם של הערבים להשלים עם קיומה של מדינה יהודית ומלחמת הקיום שנכפתה על מדינת ישראל מיום הקמתה, הציבה בפנינו אתגר קשה ביחס למיעוט הערבי החי בתוכנו. במבחן הזה עומדת ישראל היטב, והיא מופת של דמוקרטיה. הערבים היחידים במזרח התיכון הנהנים באמת ובתמים מדמוקרטיה אמתית ושוויון זכויות אזרחי מלא, הם אזרחיה הערביים של ישראל. אולם אי אפשר להתעלם מן העובדה שקיימים בתוך החברה הישראלית כיסי גזענות ושנאת זרים. המאבק הלאומי אינו יכול בשום אופן להצדיק גילויים אלה, החל בחוקי גזע שניסה להנחיל "הרב" כהנא כשהיה ח"כ, דרך ספר תועבה "הלכתי" הדן בהלכות הריגת גוי, ועד הקריאות המזוויעות, שחייבות לזעזע כל יהודי – "מוות לערבים".
המלחמה בינינו לבין הערבים אינה יכולה להצדיק בשום אופן את הגזענות במגרשי הכדורגל, למשל. הקריאות הגזעניות כלפי שחקנים שחורי עור היא עדות לכך שהמדובר בגזענות לשמה. גילויי השנאה כלפי מהגרים מאפריקה, שהגיעו לשיאם באירועי סופשבוע בת"א, הם נגע שהחברה הישראלית חייבת לבער.
הגיעה השעה שמדינת ישראל תקבע מדיניות הגירה. ודאי שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שערים פתוחים לכל דורש עבודה ורווחה, אלא רק לפליטים אמתיים. העדרה של מדיניות כזו היא מחדל חמור, אולם אין היא מצדיקה בשום אופן כל גילוי של שנאה כלפי הזרים. את גילויי השנאה הללו על החברה הישראלית להוקיע.
פרשת "קדושים" מציגה שורה של חוקים ונורמות ומבהירה, שאם לא נשמור עליהם, הארץ תקיא אותנו. משמעות הדברים, היא שזכותנו על ארץ ישראל מחייבת אותנו לקיומו של המוסר היהודי. על החברה הישראלית לנהל מלחמת חורמה בגילויי הגזענות ושנאת הזרים בתוכה.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
