הבלוג של אורי הייטנר

עת  / מיכל טל

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 30.4.12

אנו מציינים בימים אלה 30 שנה להשלמת הנסיגה מסיני ועקירת יישובי חבל ימית ומרחב שלמה. הייתי חייל באותם ימים, אך אני זוכר את העקירה הזאת כטראומה, שזִכרה צורב בבשרי כמִכוות אש גם בחלוף שלושה עשורים.

את הפינה היום אני מקדיש לזכר סיני. ישנם מספר שירים על סיני – "לא אגדה רעיי" שנכתב לאחר מלחמת סיני, "שארם א-שייך" שנכתב במלחמת ששת הימים, שירה המקסים של נעמי שמר "בהיאחזות הנח"ל בסיני", "השיר על ארץ סיני" של שלמה ארצי. השיר שהיה מזוהה עם המאבק נגד הנסיגה בסיני היה שיר אישי, לגמרי לא פוליטי, של נעמי שמר, "על כל אלה". מתנגדי הנסיגה, בעידודה של נעמי שמר, אימצו כסיסמת מאבקם שורה מתוך השיר, המתכתב עם פסוק בקהלת – "אל נא תעקור נטוע".

הפסוק המקורי בקהלת, לקוח משיר הפותח את פרק ג', שכותרתו: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", והמסר שלו, הוא שלעתים דבר הנכון בעת מסוימת, אינו מתאים לעת אחרת, שבה דווקא היפוכו נכון. בין השאר נאמר: "עת לטעת ועת לעקור נטוע".

חיים חפר כתב אף הוא שיר בתקופת הנסיגה מסיני, ובו הוא משיב לסיסמה "אל נא תעקור נטוע" באמצעות הפסוק מקהלת. השיר נקרא "עת" ושם אחר שלו הוא "שיר פרידה מסיני". בתי השיר הם ציטוט מרבית שורות השיר מקהלת, עם הדגשת הפסוק "עת לטעת ועת לעקור נטוע" החוזר על עצמו שלוש פעמים ובסיום – הפסוק "עת מלחמה ועת שלום", שבו גם מסתיים השיר של קהלת.

בפזמון החוזר מתפייט חיים חפר בהבעת אהבה וגעגוע לסיני ובביטוי הקשר הנפשי שלו למקום. הוא כותב אל סיני בגוף שני נקבה, כאל אהובה ממנה הוא נפרד.

מה שאני אוהב בשיר הזה, מלבד ההזדהות שלי עם אהבת סיני המבוטאת בו, הוא היכולת של מי שתמך בנסיגה, לבטא אהבה אמתית וכנה לסיני. השילוב הזה הוא ממש בלתי אפשרי היום, כאשר מי שמצדדים בנסיגה מאזור זה או אחר, מחממים ומדרבנים את עצמם בביטויי שנאה למקום ולאנשים החיים בו (ולצערי, גם חיים חפר נגוע בתופעה הזאת). אבל בשיר הזה, הצירוף הנדיר הזה קיים. השיר הוא רב עוצמה, וניכרים בו דברי אמת. השיר עצמו הוא חלק מפואמה גדולה יותר, שהתפרסמה לאחר הנסיגה באחד העיתונים, ובה חפר נשבע שאם אחרי הנסיגה תהיה מלחמה נוספת ונחזור לסיני, הפעם זה יהיה לתמיד. הוא מזהיר את המצרים, שנסיגה רביעית מסיני לא תהיה.

השיר הזה מפגיש שני חתני פרס ישראל לזמר העברי, חיים חפר שחיבר את המילים ודובי זלצר שהלחין. שרה מיכל טל, זמרת איכותית מאוד, שכוכבה דרך בשנות ה-70 המוקדמות ולמרבה הצער נעלמה מנוף המוסיקה הישראלית.

עת ללדת ועת למות / עת עת / עת לטעת ועת לעקור נטוע / עת להרוג ועת לרפוא / עת עת / עת לפרוץ ועת לבנות / עת עת / עת לבכות ועת לשחוק / עת ספוד ועת רקוד / עת עת  // עת לבקש ואת לאבד / עת עת / עת לשמור ועת להשליך / עת עת / עת לקרוע ועת לתפור / עת עת / עת לחשות ועת לדבר / עת עת /  עת לטעת ועת לעקור נטוע / עת לאהוב ועת לשנוא / עת מלחמה ועת שלום / עת עת // ואני פורש כנפים מעל כל הצוקים והחולות / וממכאובי נופיך הריני נעלם כמו חלום / אבל אני נותר עדין שם, בצלקות האש והעשן / בחצוצרות התהילה ובתופי אשם / וכך אני נפרד ממך ברעדה / זרה ומוזרה שלי, יפה ואבודה / יפה ומוזרה שלי כמו אגדה.

קישור לשיר מיוטיוב:

http://www.youtube.com/watch?v=DlLEO5IEpRI&feature=channel&list=UL