הבלוג של אורי הייטנר

א. בחירות אלו על שום מה

הכל קושרים כתרים לראש הממשלה על התרגיל המבריק של הקדמת הבחירות. הוא טרף את הקלפים לליברמן ולאלי ישי, הוא הוציא את האוויר ממפרשי המחאה החברתית, הוא הקדים את הבחירות כך שתקדמנה את הבחירות לנשיאות ארה"ב כדי למנוע לחץ אמריקאי של נשיא נבחר ערב בחירות ועוד כהנה וכהנה הסברים, שלפחות מקצתם נכונים.

יתכן שהקדמת הבחירות אכן משרתת את האינטרס הפוליטי של נתניהו. השאלה היא האם הדבר משרת את האינטרס הלאומי.

האינטרס הלאומי הוא יציבות שלטונית. העדר יציבות שלטונית מערער את המשילות בישראל. קשה לייצר מדיניות לטווח ארוך במשרדי הממשלה, כאשר השרים מתחלפים חדשות לבקרים.

הממשלות הקודמות נפלו כיוון שהקואליציה התפרקה, לעתים אף התפוררה. הקואליציה הנוכחית יציבה והיה ביכולתה להשלים את מלוא תקופת כהונתה.

קבלת החוק המחייב אי אמון קונסטרוקטיבי (ניתן להפיל את הממשלה רק אם 61 ח"כים תומכים במועמד חלופי) הפחיתה מאוד את ערעור המשילות הכרוך במו"מ הקואליציוני השבועי, לקראת כל הצבעת אי אמון מידי יום ב', לאורך כל הקדנציה של הממשלה. מדוע אם כן הוקדמו הבחירות?

הקדמת הבחירות ללא כל הצדקה אובייקטיבית ועניינית, מזיקה ופוגעת ביציבות השלטונית. כאשר קואליציה יציבה מחליטה על קיצור כהונתה של הכנסת, ללא כל סיבה, המסר הוא שבכל מצב הבחירות תמיד תהיינה לכל המאוחר לאחר שלוש שנות כהונה. תובנה זו תיצור אי שקט פוליטי וכלכלי באופן אוטומטי, לכל המאוחר בתום השנה השניה של הכנסת, גם כאשר הקואליציה תהיה יציבה.

קשה לחשוד בבנימין נתניהו שהוא אינו מבין זאת. נתניהו, שהשמירה על הקופה הציבורית היא דגלו הכלכלי (במחיר הרס מדינת הרווחה ופגיעה חמורה באזרחי המדינה), מביא במודע לבזבוז ניכר של כספי הציבור, בשל הקדמת הבחירות.

למה הוא עושה זאת? יש לכך סיבה אחת. הוא מוביל בסקרים בצורה מרשימה, וזה המצב הפוליטי שעמו הוא רוצה להיכנס למערכת בחירות. מי יודע מה יהיה המצב הפוליטי בעוד שנה?

זה טוב לנתניהו? כנראה שכן. אבל זה רע למדינה. על ראש הממשלה לשמש דוגמה בהעדפת האינטרס הכללי על האינטרס הפרטי. למרבה הצער, נתניהו נוהג בדרך הפוכה.

ב. אחדות ציונית

ספין הבחירות מס' 1 של נתניהו הוא ההבטחה לפעול למען יתר שוויון בנשיאה בנטל הביטחון והחברה – כלומר צמצום משמעותי בתופעת השתמטות החרדים.

שינוי כזה הוא אינטרס לאומי מובהק, אולם נתניהו יודע היטב שלא יוכל לממש אותו  בקואליציה התלויה במפלגות החרדיות. אם בכוונתו ליישם את השינוי הזה, עליו להפנים ולהבהיר לציבור, שבכוונתו להקים קואליציה אחרת – ממשלת אחדות ציונית. הבעיה היא, שבאווירת בחירות, המפלגות המתמודדות מולו תחדדנה את ההבדלים ולא תענקנה לו מתנת בחירות של הודעה על הצטרפות לממשלת אחדות ציונית אחרי הבחירות.

על הציבור הרחב, הרוצה שסוף סוף הרוב הציוני, הדמוקרטי השפוי ינהיג את המדינה ולא יהיה נתון ללחצים ואיומים של הקצוות, לדרוש ממנהיגיו התחייבות להקמת ממשלת אחדות ציונית בקדנציה הבאה. אחת מן המשימות המרכזיות של ממשלה כזאת, תהיה התמודדות עם בעיית השתמטות החרדים; רק ממשלת אחדות כזאת תוכל לעשות כן.

כמובן שאין ממשלה לנושא אחד, וגיוס החרדים אינו יכול להוות מצע מספיק להקמת ממשלה. אני מאמין, שעם רצון טוב ויצירתי, ניתן יהיה לגשר על הפערים ולעצב מדיניות משותפת בסוגיה החברתית, בהתמודדות עם האיום האיראני ובתהליך המדיני. סביר להניח שזהבה גלאון וכצל'ה לא ימצאו עצמם כחלק מן ההסכמה הלאומית, אך יצירת הסכמה כזו, היא אינטרס לאומי ראשון במעלה.

ג. הבשורה של הבחירות

שאול מופז טוען שהקדמת הבחירות נועדה לפגוע בהתארגנות מפלגתו לבחירות. ההיפך הוא הנכון. מחודש לחודש, מסקר לסקר, כוחה של "קדימה" יורד. אם הבחירות היו מתקיימות במועדן, סביר להניח ש"קדימה" לא הייתה עוברת את אחוז החסימה.

זה לא בגלל שאול מופז ולא למרות שאול מופז. מופז הוא בסה"כ האיש שנבחר בפריימריס להיות הקברן של מפלגה, שאין לה תקנה. למה אין לה תקנה? כי היא נולדה בחטא וחיה בשקר. והרי אי אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן. הבלוף הזה מיצה את עצמו (ופינה את עצמו לבלוף חדש; "יש עתיד" לבלוף). באין חזון תפרע מפלגה.

אני חושב שהקדמת הבחירות היא טעות, היא מזיקה, אך אם יש לבחירות הללו בשורה חיובית, היא פיצוץ הבלון ששמו "קדימה".

ד. הבשורה השלילית של הבחירות

הבחירות הקרובות מבשרות עמן גם בשורה שלילית ומזיקה מאוד לחברה הישראלית – שובו של פושע.

אריה דרעי הוא אחד העבריינים המתוחכמים ביותר בתולדות הפשע הישראלי. בכריזמה שלו ובתחכום שלו הוא לא רק חטא, אלא אף החטיא את הרבים. כל דבר שדרעי נגע בו הוכתם בשחיתות עמוקה. רבים האנשים שהיו עמו במגע, והקסם שהוא הילך עליהם חיבר אותם לקופסת השרצים שלו.

עד הבחירות יפוג תוקף הקלון המשפטי הפורמלי שמנע מדרעי לחזור לממשלה ולכנסת. אם יבחֵר דרעי, יהיה זה קלונה של החברה הישראלית.

ה. הקו האדום של הציונות הדתית

בבחירות הקודמות בחרתי ב"בית היהודי". איני דתי, אך הצבעתי בעד מפלגה דתית, כיוון שבשיטת האלימינציה הגעתי למסקנה שכל המפלגות האחרות רחוקות ממני יותר.

בימים אלה מתנהלים מגעים נמרצים לריצה משותפת של "הבית היהודי" ו"האיחוד הלאומי" בבחירות הקרובות.

אם שתי המפלגות תתאחדנה, אני לא אתמוך ברשימה המשותפת. עמדותיה הקיצוניות של סיעת "האיחוד הלאומי" הן בנושאים המדיניים ביטחוניים והן בסוגיות הדת והמדינה רחוקות ממני ובשום אופן לו אתן לה את קולי.

עם זאת, אני בהחלט מבין את הרצון באחדות פוליטית של הציונות הדתית. אולם חייב להיות לכך קו אדום ברור: מיכאל בן ארי ושני הביריונים המקיפים אותו, הם מחוץ לתחום.

אחדות של הציונות הדתית, שתכלול את חבורת הכהניסטים הזאת, תהיה כתם על הציונות הדתית.

                                                                                                                                           * BSH