הבלוג של אורי הייטנר

יום ארוך מאוד, שהחל ב-8:00 והסתיים ב-23:00.

היום הראשון, בוורשה, היה יום חורף קר. מאז, בכל יום התחמם. היום היה יום קיץ חם, כולל שעות הערב המאוחרות, גם בסטנדרט ישראלי (ואיני מתכוון לסטנדרט של אורטל אלא של גוש דן).

כל היום היה באזור קרקוב. קרקוב היא אחת הערים הגדולות (750,000 איש) והחשובות של פולין, ובעבר הייתה עיר הבירה. זאת עיר יפהפיה.

פתחנו בטיול בעיר העתיקה. הנקודה הראשונה הייתה באנדרטה לזכר גרינוולד – אחד הגיבורים הלאומיים הפולנים, המנציחה את אחד הקרבות נגד הפרוסים. טיילנו ברחבי העיר העתיקה, חלק מן הזמן בקבוצה וחלק מן הזמן – באופן חופשי. בין השאר עברנו ליד התיאטרון, ראינו כנסיות יפות, פסלים ואנדרטאות (כמו של המשורר הלאומי אדם מיצקביץ'), ביקרנו באוניברסיטה היאגלונית העתיקה והיוקרתית, בטיילת לאורך הויסלה ובארמון המלוכה, שכולו פאר, הוד והדר, ובעיקר הקתדרלה שבתוכו. מתוכה עולות מדרגות עץ מפותלות לראש מגדל שממנו משקיפה תצפית על העיר ותלוי בו פעמון ענק, מן המאה ה-16, שמשקלו 9.5 ט'. עברנו אף ליד בית קפה ששימש את הקצינים הנאצים והותקף בפעולה משולבת של המחתרת הפולנית והיהודית. שמענו על הפעולה מחווקה, אותה פגשנו בבית לוחמי הגטאות, לקראת המסע לפולין.

משם עברנו לסיור ברובע היהודי. 200,000 יהודים חיו בקרקוב לפני השואה, שליש מאוכלוסיית העיר. הם היו מעורים בכל תחומי החיים והכלכלה. ופעלו בקרקוב בתי ספר יהודיים כולל גימנסיה עברית, ישיבות, תנועות נוער ציוניות, הכשרה חלוצית, בית חולים יהודי, תיאטרון, מפלגות ועוד.

הרבה בתי כנסת פעלו ברובע וחלקם שוקם, שופץ ופעיל. עברנו ליד בית הכנסת של הרמ"א (ר' משה איסרליש) גדול פוסקי אשכנז במאה ה-16, ביה"כ אייזיק שול שבו פועל היום בית חב"ד, ביה"כ הויכע שול ועוד. ביקרנו בבית הכנסת הרפורמי "טמפל סינאגוג", בית כנסת גדול ומפואר, שנוסד במאה ה-19. הנאצים הפכו אותו לאורווה, אך הוא שוקם וכעת חלקו שוב בשיפוצים. בזמן ביקורנו, ביקרה במקום כיתת תלמידים פולנים. הבנים חבשו כיפות והאזינו להרצאה על היהודים ועל בית הכנסת. אני ממש מתפעל מהבולטות בחברה הפולנית ובמערכת החינוך הפולנית, ללימוד והיכרות עם יהדות פולין בכלל ועם השואה בפרט. הפולנים מרבים לבקר במחנות ההשמדה וללמוד על השואה ומסתבר שהם לומדים גם על החיים היהודיים טרם השואה. גם בביקורנו, בהמשך היום, בפלאשוב, סמוך המצבה מצאנו, לצד אבנים מא"י שהניחו קבוצות נוער מישראל, צלבי עץ קטנים, שהונחו בידי בני נוער פולניים.

התעכבנו ליד ח"ק (חברה קדושה) "לקבוע עתים לתורה" – שם נערכו שיעורי גמרא עממיים לציבור היהודי. עצרנו בשוק הפירות של הרובע, שהיום משמש שוב כשוק פירות. גם ברובע היהודי היה לנו זמן חופשי. בזמן זה הלכנו, כמה מחברי הקבוצה, למוזיאון הנמצא בבית הכנסת הגבוה. זהו בית כנסת שנמצא בקומה הראשונה, ולא כמקובל בקומת הקרקע, כנראה מסיבות ביטחוניות (גם ברובע היהודי של פראג יש ביכ"נ כזה). בית הכנסת שוקם בסוף שנות ה-60. היום יש שם מוזיאון, וביקרנו בו. על הקירות ניתן לראות שרידים של עיטורי הקיר, מן המאה ה-16 וכמובן את ארון הקודש. יש שתי תצוגות של כתבי קודש – ארון עם ספרים בני מאות שנים ותצוגה של ספרים צעירים יותר, משלהי המאה ה-19. המוזיאון מציג בעיקר תמונות של משפחות יהודיות מקראקוב לפני השואה. קוליסות, המיוחדות כל אחת למשפחה ועליה תמונות של המשפחה וכן מזכרות שונות (למשל – תפריט של חתונה). בתצוגה - משפחות חילוניות וחרדיות, משפחות של אנשים מן השורה ושל מנהיגי ציבור. ברקע מתנגן תקליטור של חזנות.

אכלתי ברובע גפילטע פיש (מתוק!) עם חזרת במסעדה יהודית. מה פירוש מסעדה יהודית? אין זו מסעדה של יהודים, אלא מסעדה של פולנים המוכרים אוכל יהודי. הגפילטע פיש נקרא "קרפיון יהודי". כבד קצוץ נקרא "קוויאר יהודי". ויש שם טשולנט ומיטב רפרטואר המטבח היהודי האשכנזי. לצד הלחם מוגשת גם מצה (היה צורך בפטיש כדי לשבור אותה).

מן הרובע היהודי עברנו לגטו היהודי, בעברו השני של הויסלה (וראינו את הגשר עליו עברו היהודים בגירוש מן הרובע לגטו). ראינו את האומשלאגפלאץ של גטו קרקוב, ממנו גורשו היהודים למחנות ההשמדה (בעיקר נשים, ילדים, זקנים, נכים וחולים) או למחנה העבודה פלאשוב. זוהי רחבה גדולה ועליה נבנה מיצג גדול שכולו כיסאות גדולים, כנראה כדי לסמל את ההמתנה הנוראית בתנאי אי הוודאות. לא אהבתי את המיצג המופשט הזה, ולא חשתי שהוא מסמל משהו בעבורי, אך בקרב חברים אחרים הדעה אודותיו שונה משלי.

התעכבנו ליד בית המרקחת של פנקביץ', רוקח פולני נוצרי שסרב לעזוב את הגטו ובעזרת שוחד ניתן לו להישאר. הוא נשאר כפולני יחיד עם היהודים, טיפל בחולים והציל רבים. הוכר כחסיד אומות העולם. נפטר לפני שנים אחדות. במקום פועל מוזיאון אך הוא היה סגור היום (מרבית המוזיאונים בפולין סגורים בימי ב').

התחנה הבאה הייתה בית החרושת של שינדלר, חסיד אומות העולם שהציל 1,200 יהודים, עליו נכתב הסרט "רשימת שינדלר".

בתום הסיור בגטו נסענו למחנה העבודה פלאשוב. המחנה הוקם ב-1943 בשטח בית הקברות היהודי. היהודים עבדו בו בעבודות כפיה קשות, בתנאים נוראיים, למען מכונת המלחמה הגרמנית. הובאו לשם שרידי גטו קרקוב לאחר חיסולו ועוד יהודים נוספים מרחבי פולין והונגריה. רבים מהם נרצחו או מתו מסבל העבודה הקשה ותנאי החיים הבלתי נסבלים. מתוך 150,000 יהודים שעבדו במחנה, 80,000 מתו בו והשאר גורשו למחנות ההשמדה אושוויץ, מטהאוזן ואחרים.

כמו בטרבלינקה, גם כאן זועק הפער בין הפסטורליה של כרי הדשא לצד חורשות מקסימות לבין המציאות האכזרית שהייתה שם. יש במקום אנדרטה גדולה ומרשימה ועוד מצב קטנה, עליה כתוב טקסט (בפולנית ובעברית) חריג במקצת בנוסחו: "ה', נקום נקמת דם עבדיך השפוך. כאן, במקום הזה, עונו, נטבחו והפכו לאפר בשנים 1943-1945 רבבות בני אדם שהובאו מפולין והונגריה. אין אנו יודעים את שמות הנרצחים, נכנה אותם רק במילה אחת – יהודים. כאן במקום הזה, בוצע אחד הפשעים המחרידים ביותר. לשון אנוש לא מכירה מילים לתיאור זוועת הפשע, חייתיות לשמה, אכזריות מוחלטת. נכנה אותה רק במילה אחת – היטלריזם. לזכר הנרצחים אשר זעקת ייאושם האחרונה היא דממת בית הקברות הזה בפלאשוב. מרכינים את ראשיהם, הניצולים מן התופת הפשיסטית. ת.נ.צ.ב.ה. היהודים". לצד המצבה, קופסת זכוכית לנרות נשמה ועליה נכתב "כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי הומיה".

משם נסענו למכרות המלח בוויליצ'קה, למרגלות הקרפטים. ירדנו מאות מדרגות, לעומק של 135 מ' במעבה האדמה, לסיור במכרות המלח בני ה-700 שנה. המכרה ענק – מאות ק"מ ואנו טיילנו באחוז אחד מתוכו. המקום מלא פסלי ענק ממלח, חלקם עתיקים מאוד וכן כנסיה ועוד, הכל הכל ממלח. מכרות המלח היו בעבר הענף המרכזי בממלכת פולין. וגם כאן, כמו בכל דבר בפולין, יש נקודה יהודית – אישים יהודיים היו זכייני כריה במקום. בשואה, יהודים עבדו בעבודות כפיה למען מכונת המלחמה הגרמנית.

בערב, יעל ואני טיילנו עם שלומית ורונן בעיר העתיקה ובעיקר בכיכר המרכזית, כיכר סוקניצה, בה גם אכלנו. הכיכר הענקית והמקסימה המתה אדם, אלפי אנשים, רובם צעירים (העיר היא גם מרכז סטודנטיאלי). שיירת כרכרות תיירותיות רתומות לשני סוסים סובבת את הכיכר. נערים ונערות משתובבים. היה ערב נעים ונחמד.