ברית דמים / מירי אלוני
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 4.6.12
מחרתיים, ב-6 ביוני, ימלאו 30 שנה למלחמת לבנון הראשונה, או כפי שנקראה תחילה – מבצע "שלום הגליל". מלחמה זו, לראשונה, לא הניבה שפע של שירים ופזמונים, כמו המלחמות שקדמו לה, מלחמת העצמאות, מלחמת סיני, ששת הימים ויום הכיפורים. כנראה שהסיבה לכך היא שהייתה זו המלחמה הראשונה בתולדות המדינה שלא הייתה בקונסנזוס. מרבית השירים שנכתבו אודותיה או בהשראתה היו שירי מחאה. כך שירו של אהוד מנור, ששרה ירדנה ארזי, "הביתה", הקורא בפירוש לעזיבת לבנון. גם "אין לי ארץ אחרת" של אהוד מנור נכתב כמחאה על המלחמה. "אמצע ספטמבר" שנכתב בעקבות הטבח בסברה ושתילה ושירו של שלום חנוך "לא עוצר באדום", שיוחס לשר הביטחון, באותם ימים, אריק שרון. בכתבה על שירי המחאה של מלחמת לבנון באחד מעיתוני סופשבוע, נכתב ש"לא צריך שתדליקו לי נר" של להקת "הקליק" נכתב בעקבות המלחמה וכתגובה לה, אך זה בפירוש לא נכון, השיר קדם למלחמה בכשנתיים. הוא הדין ב"כי האדם עץ השדה", שנתן זך מרבה לספר שכתב אותו במלחמת לבנון, בשל ההרוגים הרבים, אך השיר הופיע בתקליטה של נורית גלרון "שירים באמצע הלילה" שיצא כבר ב-1980, שנתיים קודם למלחמה.
אנו נשמע שיר עצוב, המתאר טרגדיה קשה בשבוע הראשון של המלחמה. בשכונת תלפיות בירושלים התגוררו שני חיילים, בני אותו גיל, שנשאו אותו השם – יובל הראל. ביום השלישי למלחמה נפל יובל הראל מתלפיות, וחבריו ששמעו על כך סיפרו להורים, חיה ויוסף. אולם מסתבר שהם טעו בכתובת. יובל הראל שנפל היה יובל השני, בנם של מרים ויחזקאל. לחיה ויוסף רווח, כאשר התברר להם שהבשורה הייתה שגויה ובנם בחיים. למחרת הגיעו אליהם מקצין העיר והם התבשרו שבנם נפל. הפעם לא הייתה זו טעות. שני היובלים ההראלים טמונים זה לצד זה.
על המקרה הטרגי הזה, כתב עמנואל צבר את השיר "ברית דמים". השיר רווי תכתובת עם מקורות ישראל. הוא מתחיל במילים בהן נפתחת ההקדמה לתפילת "כל נדרי", ומבטאת את אימת יום הדין: "על דעת המקום ועל דעת הקהל". הפזמון מתחיל במשפט הבא באותה הקדמה: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה".
השיר מדמה את רצף הבשורות הקשות הללו, לתיאורו של איוב המקבל בזו אחר זו את הבשורות הקשות על חורבן ביתו ומשפחתו ומות ילדיו. "עוד זה מדבר וזה בא", מתואר באיוב וגם בשירנו וכך גם קללת איוב את ליל לידתו "הלילה הזה ייקחהו האופל". בשיר מופיעה קריאתו של המלאך אל אברהם בעקידה: "אל תשלח ידך אל הנער", אלא שבניגוד לסיפור העקדה, כאן שני הנערים נהרגו. השיר מצטט מקינת דוד: "על במותיך חלל" ובפרפרזה על פסוק מתהילים הוא מדבר על "לבנון ושִֹרְיוֹן וקול שובר ארזים". וכרמז ל"לטבח יובל" – "הראל לקינות יובל". הצעקה הגדולה מזכירה את הצעקה הגדולה במצרים, במכת בכורות. והשיר חוזר לאברהם בביטוי "ברית עולם בבשרך", שנאמר לו מפי האלוהים. השיר מסתיים בנבואת הנחמה של יחזקאל – "בדמיך חיי". הוא מנחם את תלפיות ואת ירושלים שהיא תנוחם בִּילוּדֶיהָ; בהמשך קיומה, בניינה והעמדת דורות חדשים של בניה.
יאיר רוזנבלום הלחין את השיר. נאזין למירי אלוני.
על דעת המקום, ועל דעת הקהל / רכבנו סופה וגם סער, / בוטחים, / "אל תשלח ידך אל הנער". // ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה / עוד זה מדבר וזה בא / הלילה ההוא, ייקחהו האופל, / הלילה ההוא בא. // למודים ושבעים, יודעים את השעה, / שעטו הראלים, יובלים, חיילים / לבנון ושִֹריון וקול שובר ארזים. // ובישיבה של מעלה, / ובישיבה של מטה / עוד זה מדבר וזה בא / הלילה ההוא, ייקחהו האופל, / הלילה ההוא בא. // בלילה ההוא, אמא, הראל לקינות יובל, / עוד זה מדבר וזה בא, אמא, / יובל על במותיך חלל. // בלילה ההוא, אבא, היתה צעקה גדולה. / עוד זה מדבר וזה בא / הראל גם יובל, יובל גם הראל, / ועיר תלפיות שכולה. // ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה / עוד זה מדבר וזה בא / הלילה ההוא, ייקחהו האופל, / הלילה ההוא בא. // תלפיות לך ארצי, הראלים בשערך. / ברית דמים, ברית עולם בבשרך, / את אימת הימים ינחמו ילודיך / ואת בדמייך חיי.
קישור לשיר, מאתר יוטיוב:
http://www.youtube.com/watch?v=8bYi27NZiMw
בבלוג זה
בכל הבלוגים
