הבלוג של אורי הייטנר

לפני כשנה, הוזמנתי לפגישה עם מנהל מרכז מדע ודעת - המרכז לילדים מחוננים במכללת תל-חי ד"ר אופיר דגני ודניאלה שאול, המוכרת לקוראי "שישי בגולן" כעיתונאית, אך היא גם מורה, המלמדת שנים רבות במרכז למחוננים. דניאלה ואופיר בקשו להיוועץ בי בבניית קורס חדש שהם מפתחים. הרעיון של הקורס, הוא להפגיש את הילדים עם ותיקי היישובים בגליל, שנטלו חלק בימים ההרואיים של הקמת המדינה – המאבק בבריטים, הקמת היישובים באצבע הגליל, מלחמת העצמאות. הצעתי את הצעותיי והשתדלתי לתרום מרעיונותיי, אך מעל הכל – התלהבתי והתרגשתי. התלהבתי מהיוזמה, התלהבתי מהרעיון והתלהבתי מכך שהאמנתי בתכנית. היא חייבת להצליח.

פעמים רבות ביקרתי, בטור זה, את החסך בחינוך יהודי וציוני במערכת החינוך הישראלית. ולכן, שמחתי כל כך על התכנית היפה הזאת, המשלבת רכישת ידע באופן בלתי אמצעי, חוויית מפגש של ילד וזקן סביב סיפורי נעוריו, חינוך הילד למחקר שדה וראיון אישי והעיקר, חשיפת הילדים לתקופה המכוננת הזאת ולגיבוריה.

בשבוע שעבר, באירוע הסיום של שנת הלימודים, ביקרתי בתערוכה של בוגרי התכנית "דמויות בשביל המדינה". בני, אסף, הוא אחד משבעת התלמידים שבחרו בקורס הזה. לאורך הסמסטר (קצר מידי, קורס כזה חייב להיות שנתי) עקבתי אחרי התהליך שעבר, יחד עם "בן זוגו הוותיק" – נטע כנעני מהגושרים.

בתערוכה, הוצגו כרזות שעיצב כל התלמידים. כל ילד עיצב כרזה, בה מופיע עיקר סיפורו של "הוותיק שלו", חפץ ייצוגי שדרכו הביא המחיש הוותיק את רוח התקופה ומאמר העוסק בנושא מהותי מאותה התקופה, השזור בסיפורו של הוותיק. למשל, ניצן טירולר משניר, שכתב על חנן סבר מקיבוץ יפתח, מהפלמ"חניקים משחררי צפת, כתב מאמר על שחרור צפת. נטע, עליו כתב אסף, התגייס כנער ל"הגנה", השתתף בקרב בנבי יושע, אולם המאמר עסק בקיבוץ – מהו קיבוץ, תולדות הקיבוץ, הקיבוץ היום וכו'. סובבתי מרותק בין הכרזות, קראתי את הדו"חות והמאמרים – התלהבתי מהיצירתיות והכישרון הבלתי נדלים של הילדים ומסיפורי החיים הייחודיים של הוותיקים.

הקורס "דמויות בשביל המדינה", אותו הובילו דניאלה שאול ומטעם מועדון הוותיקים - מירי סיני (כן, כן, שתי מורות על קבוצה כל כך קטנה. המרכז למחוננים הוא בעיניי דגם לאופן בו ראויה הייתה לפעול מערכת החינוך כולה) הוא חלק מן התכנית החינוכית הרב שנתית "מעבר לשביל", לפעילות חקר, לימוד ויצירה של מורים ותלמידים מחוננים הלומדים במרכז מדע ודעת תל חי, לטיפוח הזיקה בין שביל ישראל לאתרי מורשת הקשורים בראשית היישוב היהודי בארץ ישראל, לאירועים היסטוריים ולאנשים החיים בקרבת השביל, על תרבותם ואורח חייהם בעבר ובהווה. חזון האגף למחוננים ומצטיינים במשרד החינוך, דוגל בחינוכם של הילדים הללו ל"מחויבות ורגישות לחברה", שהרי באופן טבעי עלולה להיות בקרב מחוננים נטיה לרחוק מהחברה, להתנשא עליה, להסתגר בדל"ת אמות של מצוינות. זוהי מגמה חינוכית חשובה מאוד ובעיניי היא לוז התכנית למחוננים. היא נועדה לטפח בקרב הילדים הללו מנהיגות חברתית, לצד מיומנות החקר והרחבת האופקים. הקורס "דמויות בשביל המדינה", עונה על כל המטרות הללו.

המרכז למחוננים מבוסס על מתן אפשרויות בחירה לתלמידים. שבעה הנערים, כולם בכיתות ז'-ח', מהגליל העליון, הגולן והגליל המערבי, בחרו ליטול חלק בקורס הזה. במהלך מפגשי הקורס, ראיינו הילדים את הוותיקים על ילדותם ונעוריהם, על מעשיהם במלחמת העצמאות ועל תרומתם להקמת ההתיישבות הציונית בגליל. הילדים והמבוגרים ביקרו במצודת ישע (נבי יושע), ושמעו על מהלך הקרב, מלוחמים שהשתתפו בו. הקורס הסתיים בהכנת הכרזות שהוצגו בתערוכה.

"בכל שנותיי בחינוך לא הייתה לי קבוצה נפלאה כזו", אמרה דניאלה שוב ושוב בהתרגשות רבה. היא הוקסמה בעיקר מהסקרנות העצומה של הילדים ומההתלהבות שלהם לשמוע את סיפור הקמת ההתיישבות והמאבק הקשה לשרוד ולאחוז בחבל ארץ מרוחק ומבודד, כפי שהיה בשעתו הגליל העליון. ההתלהבות להשמיע ולשמוע משני הצדדים, סיפרה דניאלה, הייתה יוצאת דופן. הקורס התנהל באווירה נלהבת ואוהבת. "הילדים האלה הם פריקים של ציונות", סיכמה דניאלה, במשפט שמיד תויג במוחי ככותרת המאמר.

יצאתי מן התערוכה נלהב, מתוסכל ונרגש. נלהב ממראה עיניי. מתוסכל מן הפער האדיר בין מה שראיתי, לבין מערכת החינוך הישראלית הרגילה. נרגש להיווכח עד כמה הסיפור הציוני יכול לרתק את הנוער, אם רק מחליטים להנגיש לו את הציונות ולעשות זאת בצורה הנכונה.

אז מי אמר שציונות זה מצ'עמם?

* "שישי בגולן"