הבלוג של אורי הייטנר

ביקורת חריפה נמתחה על הממשלה והעומד בראשה, על הכבוד הממלכתי שהוערף על נשיא רוסיה פוטין, בביקורו בישראל. המבקרים הזכירו את דיכוי זכויות האדם בארצו, את תמיכתו באסד ובאיראן.

קל לי להתחבר לתוכן הדברים. אני עצמי שרוי בדילמה, בין תחושת המיאוס ממה שמייצג פוטין ורצון שישראל , תשמיע מולו קול מחאה מוסרית, לבין ההבנה שמדינה קטנה כישראל, המצויה במאבק קיומי, אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על האפשרות להתקרב למעצמת על, ולנסות להשפיע על מדיניותה.

קל לי להתחבר לתוכן הביקורת, אך זהותם של מותחי הביקורת מעוררת בי קבס. אין דבר שאני סולד ממנו יותר מצביעות והתחסדות.

אני קורא את יוסי שריד תוקף בשצף קצף את הממשלה על קבלת הפנים לפוטין, לועג לראש הממשלה בסרקאזם מר. אני קורא את ח"כ ניצן הורביץ, איש מרצ, הכותב: "ראש הממשלה מנצח על הפסטיבל לכבודו של הצאר הרוסי, כאשר באותו זמן, אותו פוטין מזרים את החמצן למכונת הרצח של בן-בריתו הסורי ולוחץ את ארגוני זכויות האדם בארצו שלו. אתה מתייפייף, תגידו לי. אגב, לא מעט בזמן האחרון מטיחים בי שאני מתייפייף. מה אכפת לנו מהטבח בסוריה?"

ממש אִסטניסים. יחסים עם מי שתומך ברוצח?!

תזכורת – אותו רוצח, בשאר אסד, ויותר מכך, הרוצח הגדול ממנו, אביו חאפז אל אסד, שטבח ב-1982 40,000 איש בעיר חמה, היו "אנשי שלום". לא זכור לי שיוסי שריד וניצן הורביץ מחו, כאשר ממשלות ישראליות ניסו באובססיה בלתי רגילה למסור להם את הגולן, להרוס את מפעל ההתיישבות הישראלי הנפלא בגולן תוך הימור על ביטחון ישראל. נהפוך הוא, יוסי שריד היה גדול התומכים במהלך הזה, ולא חסך את שבט לשונו מממשלות ישראל על שלא עשו די כדי למסור את הגולן לאסד.

אני זוכר שיחה עם יוסי שריד, השר לאיכות הסביבה, בעת ביקור בגולן בתקופת המו"מ על מסירת הגולן לרוצח ההמונים חאפז אל אסד. בשיחה שקיימנו עמו, ראשי ההתיישבות בגולן, במועדון קיבוץ אורטל, אמר שריד: "אומרים עליי שאני פלשתיניסט. אבל האמת היא שאני לא פלשתיניסט. האמת היא שאני סוריסט. ולמה אני סוריסט? כי אני חושב שהשלום עם סוריה הוא המטרה העליונה של ישראל. ולמה אני חושב שהשלום עם סוריה הוא המטרה העליונה של ישראל? כי סוריה היא המפתח לשלום במזה"ת. וכדי להגיע לשלום עמה, עלינו לשלם את המחיר, והמחיר הוא נקוב" וכו' וכו'. מילת ביקורת על הטבח בחמה? מילת הסתייגות מן הרוצח? חלילה. שקט, מוסרים את הגולן.  

ואם היום מנהיג המסייע לאסד הבן, שטרם הגיע לקרסולי הרצחנות של אביו, פסול לקשר, איפה איזו ביקורת עצמית של מי שסגדו לאסד האב וניסו למסור לו את הגולן? ... איזה חשבון נפש?

נכון, פוטין הוא מנהיג בעייתי. אין הוא התגלמות המוסר, החופש והדמוקרטיה. אין הוא אביר ערך חיי אדם. הביקורת עליו מוצדקת.

אבל לשמוע ביקורת כזאת מפיהם של מי שממש יצאו מגדרם כדי להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר ולקלס את רב המרצחים יאסר ערפאת?

אמר המלך ינאי לאשתו שלומציון טרם מותו: "אל תתייראי מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים ... העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס".

* "חדשות בן עזר"