הבלוג של אורי הייטנר

איני חובב הצבעות פה אחד. אני סבור שמחלוקת הינה מרכיב חשוב בחיים דמוקרטיים. אולם אחרי כחמש שנים שבהן מחלוקות קרעו את החברה האורטלית – ים הידיים שהתרומם לתמיכה פה אחד בהצעת הצוות הדמוגרפי, היה אירוע מכונן, מעמד של תיקון, של התחלה מחדש, של עליה על דרך חדשה. ואין נושא מתאים להסכמה הרחבה יותר מהצמיחה הדמוגרפית.

קיבוץ אורטל עתיר הישגים בתחומי הקהילה והמשק, החינוך והתרבות, ההנהגה והניהול. אולם בנושא הדמוגרפי, כשלנו לאורך כל הדרך, מתוך החלטות שגויות שקיבלנו. העדר צמיחה דמוגרפית מדורגת לאורך כל שנות אורטל, הוא אחד הגורמים שהובילו אותנו למשבר של השנים האחרונות. בדמוגרפיה לקינו – בדמוגרפיה נירפא.

המשמעות ההיסטורית של החלטת האסיפה, היא שבפעם הראשונה בתולדות אורטל העמדנו את הצמיחה הדמוגרפית על ראש שמחתנו, בתכנית מובנית ומחייבת. העובדה שהגדרנו כמטרה העליונה - קליטה לחברות בקיבוץ, והחלטנו על השקעה כספית משמעותית בבניה, היא גולת הכותרת של ההחלטה.

איני חסיד של הרחבה קהילתית, ואיני רואה בה את הדרך הנכונה לצמיחה הדמוגרפית של אורטל. אולם לאחר שנות הבצורת הדמוגרפית הרבות, איננו יכולים לסגור את הגרעון הדמוגרפי אך ורק באמצעות קליטה, בשל מגבלת המשאבים שביכולתנו להקצות לבניה. יתכן שבעתיד יהיה עלינו למצוא פתרון יצירתי לשיתוף הנקלטים בבניית בתיהם, אולם כל עוד הבניה היא ממשאבינו, אין מנוס מדרכי צמיחה נוספות, לצד דרך המלך של קליטה לחברות. לכן, במצב הנוכחי, ההרחבה הקהילתית הנה הכרח בל יגונה.

****

יש לי רומן פתלתל עם רעיון ההרחבה הקהילתית. כשנחשפתי אליו, בשנות ה-90 המאוחרות, הוא קסם לי. ב-1998, בהיותי מזכיר, העברתי באורטל החלטה על תכנון הרחבה קהילתית, והתחלתי בתהליך של תכנית המתאר, שהושלמה בידי רפי ושגב.

במאמר שפרסמתי במידף ב-11.12.98 תחת הכותרת: "שכונה קהילתית – למה כן", כתבתי בין השאר: "... גם אצלנו נבעה חור דמוגרפי, ואם לא יחול שינוי – אנו עלולים למצוא עצמנו באותו מצב [סגירת בתי ילדים א.ה.]. אם נקים שכונה קהילתית, נוכל להרחיב את מוטת הכנפיים של היישוב אורטל, כאשר השכונה תהווה עורף אנושי ומוניציפלי לקיבוץ. נוכל לקיים את חיינו כקיבוץ, תוך הרחבת מעגל הפרצופים אותם נפגוש על השביל; ללא דאגה לעתיד בתי הילדים שלנו ... נוכל לצרף אלינו אנשים איכותיים שיהיו מוכנים לחיות כאן, אך אינם רוצים להיות קיבוצניקים. שכונה כזו, עשויה לתת תשובה לבנים שלנו שירצו לחיות לידינו, אנו נרצה שהם יחיו לידינו, אך הם לא ירצו להיות חברי קיבוץ. שכונה כזו עשויה לתת יתרון לגודל לענפי השרות שלנו, שיוכלו לספק שירותים בתשלום לתושבי השכונה. הקמת שכונה קהילתית, במבט לטווח רחוק, עשויה להוות תרומה משמעותית לאורטל, לצפון הגולן ולמדינת ישראל".

כעבור שבוע פרסמתי מאמר תחת הכותרת "שכונה קהילתית – למה לא". במאמר זה הזהרתי מפני הסכנות של ההרחבה, ובראשן הפסקת הקליטה לקיבוץ, והסכנה כתוצאה מכך לעתיד הקיבוץ. מסקנתי הייתה שיש להקים הרחבה קהילתית, בתנאי שהמהלך ילווה בקליטה גדולה לקיבוץ.

לימים, שיניתי את עמדתי ואט אט הגעתי למסקנה שהרחבה קהילתית אינה מתאימה לאורטל, כקיבוץ שיתופי. ככל שהעמקתי במשמעות ההרחבה, גיבשתי את העמדה הבאה: הרחבה קהילתית עשויה להיות ברכה גדולה ליישוב, אך היא עלולה להיות מוקש הרסני. התנאי להצלחה, הוא הקמת קהילה אחת, משותפת לקיבוץ ולהרחבה. ככל שהקהילה תהיה אחידה יותר וההבדלים בין מרכיביה קטנים יותר, כך סיכויי ההצלחה גדולים. אולם כקיבוץ שיתופי, מלכתחילה אורח החיים שלנו שונה, וכדי לקיים את הקיבוץ השיתופי, נרצה לטפח את השׁוֹנוּת. רצון זה עלול לטרפד את המהלך וליצור הרחבה קהילתית לעומתית, כפי שקרה בקיבוצים רבים. מכאן, שעדיף להימנע מכך, ולהתמקד אך ורק בקליטה לחברות. הייתי שותף לצוות שבחן לפני שנים אחדות את הנושא, והגיע למסקנה הזאת.

מה נשתנה, שגרם לי כעת לתמוך בהצעה? העובדה שההחלטה ההיא לא גובתה בתנופת קליטה. במצב שנוצר, אין מנוס מצמיחה מהירה בסדרי גודל משמעותיים, יחסית לגודלה של אורטל, ולשם כך יש מקום להרחבה, לצד הקליטה.

****

דילמת ההרחבה הקהילתית נותרה בעינה, ועלינו להתמודד עמה בתבונה. בראש ובראשונה, כדי לא להכשיל את עצמנו, עלינו לפעול לכך שאורטל תהיה קהילה אחת, גם אם לא אחידה. עלינו להקפיד על שיתוף אמִתי של תושבי ההרחבה בכל הנושאים המוניציפליים, בתרבות, בחינוך, באיכות הסביבה. עלינו להיות פתוחים כלפיהם ולתת להם יכולת השפעה ותחושה של שייכות אמתית לקהילה. חבריי לפורום חינוך מכירים את דעת היחיד שלי, שיש מקום לייצוג בפורום גם לנציגי ההורים של הילדים שמחוץ לאורטל. קל וחומר, כאשר מדובר בחברי הקהילה, תושבי אורטל.

איך ניתן לעשות זאת, בלי לסכן את הצביון הקיבוצי של אורטל? בראש ובראשונה, במספר המוגבל של ההרחבה, שלא תעלה על 20% מהקהילה. כך, הדומיננטיות של הקיבוץ תהיה חד משמעית. שנית, בכך שנמשיך לקלוט ולצמוח כקיבוץ, לצד הקמת ההרחבה, אנו נמנעים מהמסר ההרסני, לפיו הקיבוץ הוא "מה שהיה" וההרחבה היא "מה שיהיה". המסר שלנו, הוא שהקיבוץ הוא העתיד.

המסר השיווקי שלנו צריך להיות – שיווק הקהילה האורטלית הייחודית. לא "בית בכפר". מבחינה זאת, ההחלטה לבניה במודל אחיד ולא ב"בנה ביתך" היא מסנן חשוב, שאולי יקטין את האטרקטיביות שלנו בעיני חלק מן המתיישבים הפוטנציאליים, אולם ימקד אנשים החפצים בחיי קהילה קיבוצית (גם אם לא כחברי קיבוץ).

אני סבור שעלינו להגדיר מספר עקרונות יסוד (לא רב מידי ולא מאיים מידי) עליהם יש להסכים עם כל הנקלטים להרחבה. החשוב בהם, הוא שותפות בחינוך הבלתי פורמאלי באורטל, במתכונתה הקיימת (לפחות) – לא בתשלום אישי של הורה על ילדו, אלא במס הקהילתי.

****

סוגיה חשובה נוספת היא השליטה שלנו על שערי ההרחבה. כפי שתואר באסיפה, היום השליטה היא כמעט מוחלטת. אולם חשוב להבין את הסוגיה המוטלת לפתח בג"ץ ואת השלכותיה האפשריות על ההרחבות הקהילתיות.

על פי חוק ועדות הקבלה ועל פי ההחלטות האחרונות של מועצת מנהל מקרקעי ישראל, אין עוד אפשרות לקיים ועדות קבלה ליישובים קהילתיים ולהרחבות קהילתיות – מלבד יישובים קטנים מתחת ל-350 משפחות בגליל ובנגב. כמובן שאנו עומדים בקריטריון הזה. אולם נגד החוק הוגשו עתירות לבג"ץ, ובית המשפט טרם אמר את דברו.

בשנים האחרונות, קיימת מתקפה של חוגים פוסט ציונים ואנטי ציוניים, נגד ההתיישבות היהודית הציונית – קמפיין של דה-לגיטימציה לעצם הרעיון ההתיישבותי וזכות הקיום של התיישבות כזו, בטענה שהנה התיישבות "גזענית", כביכול. את הקמפיין הזה מוביל עיתון "הארץ" לצד ארגונים שונים.

חלק מן הקמפיין הוא אינתיפאדה משפטית נגד ועדות הקבלה. הארגונים הנ"ל תפסו טרמפ על הרוח האינדיבידואליסטית הקיצונית הנושבת מבית המשפט העליון, ועל שיח הזכויות הקיצוני שהוא מוביל. בית המשפט רואה לנגד עיניו רק את המדינה ואת האזרח – ורואה מתפקידו להגן על האזרח מפני המדינה. הוא מתעלם כמעט לחלוטין מערכים קולקטיביים, ערכים קהילתיים, ערכים לאומיים. בית המשפט מתייחס להתיישבות, רק דרך המשקפיים של זכות האזרח לרכוש מגרש על אדמת המדינה ושולל את הזכות של קהילה לבחור את תושביה.

עוכרי ההתיישבות קלטו את המסר, ומשתמשים בבית המשפט כדי להוציא את ועדות הקבלה אל מחוץ לחוץ, בתקווה שהדבר יביא להרס היישובים.

הלוואי ואתבדה, אך להערכתי רבים סיכויי העתירות להתקבל. עובדה זו מחייבת אותנו להזדרז, ולצאת בקמפיין אגרסיבי כדי להקדים ולבחור את המשפחות המתאימות לנו, כל עוד הדבר אפשרי.

אגב, אם אכן העתירה תתקבל, אין לי ספק שהשלב הבא יהיה דה-לגיטימציה לוועדות הקבלה לקיבוצים ולזיקה בין חברות באגודה להשתכנות ביישוב. זה רחוק יותר, אך הדבר מחייב אותנו להזדרז גם בקליטה הקיבוצית.

****

מתוך שירה של אסתר שמיר "גחליליות":

אני חוזרת לעבר ללקט גחליליות / לבנות מהן סולם של כוכבים / שבילים שלא הלכתי כי לא יכלו להיות / אולי עוד מחכים שם בשבילי // אם תבוא ליבי לשם / תבוא אל העבר בלי לעצור / נאסוף את כל הטוב / נאסוף את כל התם / נאסוף גחליליות ונחזור.

קיבוץ אורטל חוזר אל עצמו. אנו חוזרים לשבילים שחִכו לנו. נאסוף את כל הטוב, נאסוף את כל התם ונחזור לעצמנו.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל