הבלוג של אורי הייטנר

על קו הזינוק / החברים של נטשה

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 6.8.12

לכבוד טו באב, חג האהבה, נשמע היום שיר אהבה מקסים של "החברים של נטשה", שכתב והלחין מיכה שטרית – "על הקו הזינוק".

להקת "החברים של נטשה" נוצרה מן החיבור בין העולה מחבר העמים תושב קריית ים ארכדי דוכין, עם הנהרייני ממשפחה של יוצאי מרוקו מיכה שטרית; שני אמנים מוכשרים ביותר, שצמחו בפריפריה, במקום הכי רחוק מהמיינסטרים התרבותי הישראלי.

הלהקה שפעלה במחצית השניה של שנות ה-80 ובמחצית הראשונה של שנות ה-90, השמיעה קול ייחודי ברוק הישראלי, שיש בו שילוב מעניין של מוסיקת רוק, מוסיקה בסגנון שבשנות ה-70 הוגדר כ"קצת אחר" (מתי כספי, גרוניך, שם טוב לוי ועוד) והשפעות של מוסיקה אתנית מזרחית ורוסית.

בראשית הדרך ארבעת חברי הלהקה – שטרית, ארכדי, מיקי הררי וקוזו אלמקייס גרו בדירה משותפת במלון דירות זול בת"א, התפרנסו מעבודות דחק מזדמנות, יצרו והחלו להופיע. הפריצה הגדולה שלהם הייתה ב-1987. הלהקה זכתה לפופולאריות הולכת וגוברת וכן להערכה מקצועית רבה, לצד ביטויים של לעג לאופן השירה של ארכדי, עם הנשימות הנשמעות היטב ועם הגוון המלנכולי, שהקנה לו את הכינוי "ארכדיכדוכין".

ארכדי החל את קריירת הסולו שלו במקביל לפעולת הלהקה, ואחרי פירוקה גם מיכה שטרית פנה לקריירת סולו. שניהם יוצרים – תמלילנים, מוסיקאים וזמרים מוערכים מאוד, מוכשרים מאוד ומצליחים מאוד. אף שבשנות קיום הלהקה הייתה מתיחות רבה בין השניים, שאף הביאה לפירוק הלהקה, הם שמרו על החברות והמשיכו לשתף פעולה ביצירה משותפת. מפעם לפעם מתקיימות הופעות איחוד של הלהקה. בשנים האחרונות, שני היוצרים התקרבו להעמקה בתרבות היהודית ובדת. מיכה שטרית מתמקד בפיוט וארכדי בקבלה.

"על קו הזינוק" הוא שיר אהבה, המתאר את הזוגיות כתחרות של שני בני זוג – שאינה תחרות בין האחד לשני, אלא תחרות משותפת של מי שרוצים לשבור יחד את "השיא שלי ושלך". הם רוצים להמריא באהבתם ולנגוע בשמים. אבל זה לא כל כך פשוט. הגבר רוצה, אך מתקשה לעמוד בקצב שהיא מכתיבה, לוקה בקשיי נשימה ומפסיק לרוץ. האם הזוגיות נשברה? זה לא ברור. מצד אחד "אני מפסיק לרוץ והולך לפינה". מצד שני "רואה איך את חלומך את מגשימה". והרי החלום היה משותף. לי נראה יותר, שיש כאן השלמה של בני זוג, ותובנה שלהם שניתן למצוא את הדרך המשותפת חרף הבדלי הטמפרמנט, ובן הזוג מסוגל לפרגן לפרטנרית וליהנות משביעות רצונה, בלי להלקות את עצמו על כך שאינו עומד בסטנדרט, ובלי לרטון על הקצב שזוגתו מנסה להכתיב. 

ניתן לפרש גם את השיר גם כתיאור של סקס – שני בני הזוג מנסים להגיע לשמים, אך הקצב והיכולת שלהם שונה, הגבר פורש באיזשהו שלב אך נהנה לראות מן הצד כיצד זוגתו ממשיכה לענג את גופה ולהגשים את האורגזמה. אבל האמת היא שזה נראה כמו תיאור פלסטי מידי, כמעט פורנוגרפי, ולכן אני מעדיף לפרש זאת כמירוץ החיים והאהבה הממושך של בני הזוג.

על קו הזינוק לפני המרוץ / בו אני ואת עומדים לרוץ / בכדי לשבור / את השיא שלי ושלך / שהוא לא גבוה ולא נמוך / שיא ממוצע שאני לא רוצה / ואת לא רוצה / רוצים גבוה / בשמיים לנגוע // ואני מתבלבל ונופל // יריית הזינוק, את פותחת מהר / ואני אחרייך / אני לא מוותר / עומד בקצב שאת מכתיבה / והקצב מהיר הוא כל הזמן מתגבר / אף אחד מאתנו על כוחו לא שומר / ונדמה שקו הסיום / מתרחק עוד יותר. // הקפה אחרונה, לי יש קשיי נשימה / אני מפסיק לרוץ והולך לפינה / ורואה איך את חלומך / את מגשימה // ואני מתבלבל ונופל...