שופטי בית המשפט העליון שדנו בערעור של עיריית אילת נגד שילוב ילדי מהגרים במערכת החינוך בעיר, השוו את סוגיית ילדי המהגרים עם שילוב ילדי העולים מאתיופיה במערכת החינוך. "השאלה מה ההבדל?", תמה אורי שוהם.
מה ההבדל? ההבדל הוא שאין המדובר בילדים "אתיופים", אלא בילדים יהודים, ישראלים, בנים לאזרחי מדינת ישראל, שהם או הוריהם נולדו באתיופיה, כפי שהורים של ילדים אחרים נולדו בפולין או במרוקו, בעיראק או בארה"ב, ברוסיה או בארגנטינה. השוואתם של הילדים עולי אתיופיה לבני מהגרים, אך ורק בשל צבעם, מעידה על רוח גזענית, הקיימת בתת ההכרה של השופטים.
יתכן שאין פתרון מניח את הדעת לילדי המהגרים, בעת שהייתם הזמנית בארץ, זולת שילוב בבתי הספר הממלכתיים. אולם הבעיה ברוח הנושבת מבית המשפט, היא האופן הפשטני-משפטני בו מתייחסים השופטים לסוגיה מורכבת כל כך, אך ורק בפריזמה הצרה של "שיח הזכויות", בהתעלם משאלות של זהות ומהמהות החינוכית של בית ספר המחנך חינוך יהודי וציוני, או לפחות אמור לחנך על ערכים אלה. מה יעשה בית המשפט, אם וכאשר בעוד שנתיים יעתרו מהגרים נגד מערכת החינוך, על שהיא כופה על ילדיהם ללמוד על חגי תשרי, ללמוד תנ"ך ותושב"ע?
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
