הבלוג של אורי הייטנר

כשלי העורף במלחמת לבנון השניה, לא אפיינו רק את המערכת הממשלתית, אלא לא פחות מכך את השלטון המקומי. בחלק מן היישובים שהיו תחת אש, הרשות המקומית לא תפקדה או תפקדה באופן לקוי. באותם מקומות, מי שעמדו בפרץ, תפסו מנהיגות, תפקדו למופת ונתנו את המענה המיטבי, גם בנושאים שאינם מוגדרים כתחת אחריותם, היו המתנ"סים. על כך נהנו המתנ"סים ועובדיהם מהוקרה והערכה רבה, לא רק מצד התושבים, אלא גם מצד קברניטי המדינה. דומה היה, שבצמרת המדינה נפל האסימון, ואחרי שנים של פגיעה בחברה למתנ"סים, של קיצוצים כואבים בתקציב וניסיונות להביא להפרטתה (ובשפה מכובסת – "מיכרוז" של פעולותיה), תבין הנהגת המדינה, שהחברה למתנ"סים הינה תשתית חברתית קהילתית שיש לחזק ולהעצים אותה ולא לפגוע בה. לא, האסימון לא נפל.

החברה למתנ"סים התגלתה במלוא יכולותיה במלחמה, אבל המבחן האמתי שלה אינו דווקא אירוע קצה כמלחמה, אלא 365 ימי שגרה בשנה. 2.5 מיליון מתושבי המדינה נהנים מפעולת 180 המתנ"סים של החברה למתנ"סים. החברה פרושה לאורכה ולרוחבה של המדינה ובעיקר באזורי הפריפריה. היא משרתת את כל מגוון האוכלוסיה הישראלית – יהודים, ערבים ודרוזים; חילונים, מסורתיים, דתיים-לאומיים וחרדים; תושבי ערים, מועצות מקומיות, יישובים קהילתיים, מושבים וקיבוצים. המתנ"סים מעניקים שירותי קהילה, תרבות, חינוך קהילתי בלתי פורמלי, פעילות לילדים, לנוער ולזקנים, פעילות התנדבותית, פעילות תרבות.

החברה למתנ"סים היא חברה ממשלתית, אך היא גם תנועה חברתית. הרעיון שבבסיסה הוא הרעיון הקהילתי – על פיו הפתרון למצוקת הניכור של האדם המודרני והפוסט-מודרני, הוא הקהילה. הקהילה היא גורם הביניים בין האינטימיות המשפחתית לבין הניכור מן השלטון המדיני והמקומי המרוחק. היא המעניקה לחבריה את תחושת הזהות, ההשתייכות, היחד, את ההזדמנות לתרום לחברה, לפעול בה ולהתנדב ואת הבמה לאמנים ולבעלי הכישרונות בתוכה. המתנ"ס הוא המרכז הקהילתי, הוא לב הקהילה, הוא המפעיל את החיים הקהילתיים. המתנ"ס רואה בתושבים – שותפים; הוא מנוהל בידי נציגות דמוקרטית של התושבים, הקובעים את מדיניות המתנ"ס על פי צרכי הקהילה.

החברה למתנ"סים היא הגורם המספק למתנ"סים את המנהלים ואת ההדרכה, יוצרת ומספקת תכניות חינוכיות ותרבותיות, מאפשרת את הקשרים בין המתנ"סים, מעצבת את האידיאולוגיה הקהילתית ומהווה גב ותמיכה למתנ"סים, למנהליהם ולעובדיהם. בשפה העכשווית, הפייסבוק נקרא רשת חברתית. אולם הרשת החברתית האמתית של הפרט היא הקהילה, והרשת החברתית האמתית של מדינת ישראל, התשתית הקהילתית שלה, היא החברה למתנ"סים.

מן הראוי היה שמדינת ישראל תחזק את החברה למתנ"סים, המיטיבה כל כך לשרת את צרכיה ואת אזרחיה. אולם כבר למעלה מעשור, שהממשלות, כחלק מן הבולמוס של הפרטת מדינת הרווחה והפגיעה בשירותים החברתיים הניתנים לאזרח, פוגעת שוב ושוב בחברה למתנ"סים. מאז שנת 2000 תקציב החברה למתנ"סים קוצץ באכזריות, מספר העובדים צומצם באופן שפוגע קשות ביכולתה לספק את השירות ונעשים ניסיונות חוזרים ונשנים להפריטה.

במסגרת תכנית הבראה שנדרשה החברה לבצע ב-2010, צומצם כוח האדם במטה החברה באופן דרסטי, ועובדים רבים ויקרים נאלצו ללכת הביתה. החברה מילאה לחלוטין את חלקה, אולם האוצר אינו מאפשר למשרד החינוך למלא את חלקה של המדינה בהסדר. כחלק מאי העמידה של המדינה במחויבותה, לא נחתם כבר 9 שנים הסכם עבודה עם עובדי החברה, בניגוד לפסיקת בית המשפט ולהתחייבות רשות החברות הממשלתיות.

הפגיעה השערורייתית המתמשכת בחברה למתנ"סים, היא פגיעה קשה בחברה הישראלית ובאזרחי ישראל. על הממשלה להתעשת ולשנות מן הקצה אל הקצה את מדיניותה כלפי החברה למתנ"סים.

גילוי נאות – החברה למתנ"סים הייתה מקום עבודתי במשך 9 שנים בהן ניהלתי את המתנ"ס האזורי של הגולן. לפני שנתיים וחצי עזבתי את החברה למתנ"סים, אך לבי עדין בחברה. עבודתי בחברה למתנ"סים נתנה לי הזדמנות אדירה לתרום תרומה משמעותית לקהילה שבה אני חי, וכמוני – למאות מנהלי המתנ"סים בכל רחבי הארץ. כאזרח מודאג, אני חרד למשמעות החברתית של המשך הפגיעה הקשה בחברה למתנ"סים.

* "ישראל היום"