הבלוג של אורי הייטנר

"איננו נלחמים בעד זכות השיבה. הזכות הזאת אינה זקוקה לנו. היא זכות טבעית וצודקת, היא זכות קיימת שאינה ניתנת לערעור. אנחנו נלחמים בעד מימושה בפועל של הזכות הזאת. בעד שיבתם של מיליוני הפליטים הפלשתינאים".

כך פתח מייסד עמותת "זוכרות" איתן ברנשטיין את דבריו, ברב שיח שהתקיים בינואר שנה זו במוזיאון הצילום בתל-חי.

מסתבר, אם כן, שאנשי "זוכרות" מבינים משהו בענייני זכויות טבעיות. האם מקובלת עליהם גם אותה זכות טבעית, המצויה במגילת העצמאות: "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".

הייתי בר הפלוגתא של ברנשטיין באותו רב שיח. "האם יש זכות קיום למדינה יהודית"? שאלתי אותו. "אין זכות קיום למדינה ליהודים בלבד". הוא השיב. "מדינה ליהודים בלבד", כך הוא מכנה את המדינה ש1/5 מאזרחיה הם ערבים, הנהנים משוויון זכויות אזרחי מלא. "מדינה ליהודים בלבד" – לא היה כמעט משפט באותו ערב, שבו הוא לא חזר עד לזרא על מנטרת השקר הזה. שוב ושוב ניסיתי לחלץ ממנו "הן" רפוי, לשאלה האם יש זכות קיום למדינה לאום יהודית. אפילו בעינויים לא הייתי מחלץ ממנו אמירה כזאת.

זכות ההגדרה העצמית היא זכות טבעית, המוכרת ככזאת בידי החוק הבינלאומי. לדעת אנשי "זוכרות", זכות ההגדרה העצמית היא זכות טבעית של כל עם ועם. כמעט. זולת עם אחד – העם היהודי. העם היהודי הוא העם היחיד בעולם, אליבא דאנשי "זוכרות", שאין לו זכות לקיים מדינת לאום ריבונית. למה? יש לכך תשובה אחת ויחידה. קוראים לה – אוטואנטישמיות. אנטישמיות עצמית.

לאחר לחצים כבדים, הסכמתי להשתתף באותו רב שיח. היה זה לאחר שבהתערבותי, כמה מוסדות חינוך בגליל העליון סגרו את שעריהם בפני עמותת "זוכרות", ששכרו את המקום לסדנה בת ששה מפגשים, כארבעים שעות. מסתבר, שמי שהשכירו להם את המקום, לא היו מודעים למה שעומד מאחורי השם התמים "זוכרות". הרי זה נשמע כמו שם של סדנה העוסקת באלצהיימר ומגדר. הסדנאות הללו הן ללא תשלום. כסף, כנראה, אינו בעיה אצלם. יש מי שמממן אותם. כך פועל המיסיון האנטי ציוני. סדנאות בחינם - עשרות שעות של שטיפת מוח, לתמימים הנלכדים ברשת.

הסערה שפעילותי עוררה באזור, היתה הגורם לזימון הרב שיח. לא רציתי להשתתף בערב. "אסור לך להפקיר את הבמה, אתה חייב להשתתף", לחצו עליי ולבסוף שכנעו אותי. לאחר מעשה, התחרטתי על שברגע של חולשה נתתי את הסכמתי. אמנם, המשוב שקיבלתי מהקהל שנכח באירוע, באותו ערב וימים רבים לאחר מכן, מצדיק לכאורה את החלטתי להשתתף. אולם חשתי, שבעצם השתתפותי נתתי לגיטימציה למי שאינו לגיטימי, באירוע המציג את השקר שהוא מייצג ואת האמת שאני מייצג, כשני "נראטיבים" שווים בערכם.

את הפלמ"ח הציג נציג "זוכרות" בדיון, ככנופיה של רוצחים, אנסים ושודדים, שביצעה באכזריות את הטיהור האתני שעליו החליט בן גוריון. למי שמתפלא מדוע הרביתי לכתוב בחודשים האחרונים על החובה הלאומית לשאת את מורשת הפלמ"ח, שאחרוני חבריו מסתלקים מאתנו בשיבה טובה, הסיבה לכך היא הערב הזה. הבנתי שיש צורך במתקפת אמת מול מתקפת השקר הזאת.

שקר נוסף של אותה חבורה, הוא "הציונות הקולוניאליסטית", על פי ההגדרה במבוא לספר "אומרים ישנה ארץ", בהוצאת "זוכרות", שעליו כתב ערן שחר את כתבתו "סיור בהיסטוריה אחרת".

מהו קולוניאליזם? ויקיפדיה: "קוֹלוֹניאליזם הוא תופעה של השתלטות מעצמות על טריטוריות מעבר לים – באסיה, באפריקה ובאמריקה, בעזרת התיישבות והקמת מערכת שלטונית (קולוניות), תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה".

מהי המעצמה הציונית באירופה שהשתלטה על הטריטוריה במזה"ת ונישלה את תושביה?

המעצמה האירופית הציונית, הייתה הגלות בה היה מפוזר העם היהודי לאורך דורות, חסר עצמאות, חסר ריבונות, נרדף ולבסוף כמעט מושמד. הציונות גאלה את העם היהודי מהסבל והעוול האיומים ביותר בהיסטוריה האנושית, ולכן הציונות היא התנועה הצודקת ביותר בהיסטוריה האנושית. ההתנגדות לציונות והמלחמה בה, היא מלחמה בהתגלמות הטוב והצודק.

היום מתנהל בעולם קמפיין אנטישמי של דה-לגיטימציה למדינת ישראל וזכות קיומה, שיריית הפתיחה שלו הייתה בוועידה הגזענית והאנטישמית בדרבן, ספטמבר 2001. הקמפיין הזה מובל בידי השילוש הבלתי קדוש: השמאל הרדיקאלי, האסלאם הג'יהאדיסטי והימין הנאו נאצי. חוד החנית של הקואליציה הזאת, היא ישראלים יהודים, מן הסוג של אנשי "זוכרות".

מי שהיטיב להגדיר את אנשי "זוכרות", 70 שנה לפני הקמת ארגונם, אך גם אז היו בתוכנו  "זוכרות" אלו או אחרות, הוא מורנו ורבנו ברל כצנלסון. בהפגנת 1 במאי 1936, התייחס ברל לתופעה. שלושה ימים לאחר מכן, הוא פרסם את נאומו ב"דבר". וכך הוא אמר: "... היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שיישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי ייסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט".

* "ידיעות הקיבוץ"