הבלוג של אורי הייטנר

הנווט העיוור

עד אתמול נטיתי להצביע בעד מפלגת העבודה, בשל תמיכתי בדרכה בנושא החברתי כלכלי ובשל הערכתי האישית לשלי יחימוביץ' ומנהיגותה. הצטרפותו להנהגת מפלגת העבודה של אורי שגיא כ"דמות הביטחונית" המובילה של המפלגה, והתמיכה שקיבל משלי יחימוביץ', הורידו מעל הפרק אפשרות זאת.

בהיותו ראש אמ"ן, רקם אורי שגיא קונספציה הזויה, שאינה נופלת בחומרתה מהקונספציה שרקם אלי זעירא ושגרמה למחדל יום הכיפורים. הקונספציה של שגיא, הייתה שסוריה של חאפז אסד עברה שינוי אסטרטגי וכעת היא חותרת לשלום.

כמו מהמר שהשקיע את הונו בקונספציה הזאת, הוא היה מאז לאובססיבי לנסיגה מהגולן. לכך הוא דוחף בכל חייו האזרחיים, תוך התעלמות עיקשת מכל איתותי המציאות. לעתים הוא נשמע ממש כמו שגריר סוריה בישראל – מעריץ את שושלת אסד ומאשים את ממשלות ישראל בהחמצת השלום עם סוריה.

כשאהוד ברק נבחר לראשות הממשלה, הוא מינה את אורי שגיא, חרף היריבות ביניהם עוד מזמן השירות הצבאי, לראש צוות המו"מ עם סוריה. בכך אותת ברק על נחישותו להפוך כל אבן כדי להגיע להסכם עם סוריה במחיר נסיגה מכל הגולן.

עם מינויו של שגיא לתפקיד, נפגשנו עמו, חבריי להנהגת ועד יישובי הגולן ואני, בחצר ביתו בכפר ביאליק. הפגישה הייתה, איך לומר, קצת מוזרה (אם לנקוט לשון המעטה). חשנו שאנו משוחחים עם הודעה מוקלטת. על כל שביב אמירה או שאלה מצד מי מאתנו, נאלצנו לשמוע הרצאה "מורכבת" במוזרותה. כל כך היה לו חשוב לספר לנו עד כמה הוא איש התיישבות וחקלאות, המגדל זיתים ומפיק שמן, ומכך שאותו אף אחד לא ילמד מה זאת התיישבות.

בצאתנו מהפגישה עמו, הבטנו איש בעיני רעהו, ולא היה צורך במילים כדי להגדיר את התרשמותנו. אם לנסות לתרגם את המבט לשתי מילים: האיש הזוי.

אכן, ברק ניסה בכל מאודו להגיע להסכם והציע לאסד הצעה מטורפת – נסיגה מכל הגולן לקווי 4.6.67, כלומר כולל שטחים שסוריה השתלטה עליהם בשנים הראשונות של המדינה, תוך הפרת הסכם שביתת הנשק והחוק הבינלאומי. הוא התעקש רק על רצועונת בת כמה עשרות מ' לחוף הכינרת. קלינטון הציע את התכנית לאסד, והוא דחה אותה על הסף. מאז אורי שגיא לא מפסיק להאשים את ... ברק ב"החמצת השלום".

אילו תכניתו של אורי שגיא הייתה מתגשמת, יתכן מאוד שהיום אל-קעידה וחוגים סלפים היו יושבים על חוף הכינרת. אבל שגיא, מוכה בסנוורים, ממשיך לדגול בנסיגה מהגולן. לא ברור אם יש עוד דבר כזה סוריה ואם בשנים הבאות תהיה ישות כזאת. אבל שגיא עדין מטיף למסור לה את הגולן.

את ספרו האוטוביוגרפי הכתיר שגיא "אורות בערפל", ואכן, הוא מצטייר כמי שנוהג באורות גבוהים בערפל. אורי שגיא רוצה להיות הנווט של שלי יחימוביץ'. הנווט העיוור.

פוליטיקה של שנאה

אחת התמורות הרעננות שהכניסה שלי יחימוביץ' למפלגת העבודה, היא ההיפרדות משיח השנאה וההסתה כלפי המתנחלים. היא יצאה נגד השקר לפיו בעיות החברה והכלכלה בישראל הן "בגלל המתנחלים" והתרחקה מרחק רב מגישת "הכו במתנחלים והצלתם את הקיסר". שלי יחימוביץ' אמרה את הדברים באופן מושכל, מחושב ונחוש בראיון לגידי וייץ במוסף "הארץ" במהלך התמודדותה על הנהגת מפלגתה, אף שידעה שדבריה יעוררו התנגדות עזה ועלולים להבריח ממנה בוחרים, מתוך הבנה שאם תבטא את דעתה אחרי שתבחר, תואשם במחטף. מכיוון שאמרה את הדברים בגלוי לפני הבחירות, האמירה הזאת היא חלק מן המנדט שהיא ביקשה וקיבלה מן הבוחר.

שלי יחימוביץ' יצאה נגד גילויי השנאה, גינתה את רעיונות החרם על מוצרי ההתנחלויות ועל מופעי אמנים ביישובי יו"ש, צידדה בסיורים לימודיים למערת המכפלה ובהפיכת המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה.

אבל מפלגת העבודה אינה רק שלי יחימוביץ', אלא גם הרשימה שתיגש לבחירות. השבוע הודיע יריב אופנהיימר, מזכ"ל "שלום עכשיו", על התמודדותו בפריימריס. אופנהיימר הוא התגלמות שיח השנאה וההסתה. מפעל חייו הוא הסתה נגד ההתנחלויות, מעקב אחריהן והוצאת דיבתן רעה בארץ ובעולם. אופנהיימר אובססיבי לנושא ואין ספק שאם יבחר לכנסת, יכניס לתוכה את האובססיה שלו. אופנהיימר מגלם בדמותו את מה ששלי יחימוביץ' מנסה בכל כוחה להתנער ממנו.

אני מאחל ליריב אופנהיימר בכל לבי כישלון חרוץ בפריימריס.

מוסי, פון הום

אנו בעיצומה של מערכת הבחירות המקדימות למפלגות השונות, ואלו הפריימריס הראשונים בעידן הפייסבוק. המועמדים ותומכיהם מרבים להשתמש במדיה הזאת, וכך הם זוכים לבמה להצגת עמדותיהם.

ח"כ לשעבר ממרצ מוסי רז מתמודד על חזרתו לכנסת. המסרים בדף הפייסבוק שלו, מצביעים על אדם מנותק, שכל קשר בינו לבין המציאות אפילו אינו מקרי.

הנה דוגמית. לא נגענו: "הגיע הזמן להפסיק את המצור על עזה. מאז הוטל המצור התחזק החמאס והתפרנס מהמנהרות, ישראל נחלשה והצליחה לאבד את טורקיה: בת בריתה החשובה ביותר במזרח התיכון. הקסאמים אם שאלתם רק גברו בשנים הללו".

כאשר החוצן הנ"ל כותב שהקסאמים גברו בשנים הללו, למה הוא מתכוון? לִשְׁנוֹת המצור. מתי החל המצור? המצור, מבחינתו, החל כאשר נוצר גבול בין ישראל לרצועת עזה. כלומר, מאז ההתנתקות. רז, שמפלגתו תמכה בהתלהבות אדירה בהתנתקות ואף העניקה רשת ביטחון פוליטית לממשלת הליכוד כדי להבטיח את ביצועה, מגדיר את מימוש מצע מפלגתו – נסיגה לקווי 49' עד המילימטר האחרון ועקירת יישובי גוש קטיף עד היהודי האחרון, כהטלת מצור על עזה. המצור, כמובן, לא היה ולא נברא. יש סגר ימי והגבלות מסוימות בגבול שבו עוברות מידי יום מאות משאיות אספקה מישראל לעזה. הקסאמים גברו? ודאי. לא כתגובה על הסגר, אלא הסגר הוא תגובה על הטילים. ירי הטילים גבר בגלל הנסיגה. אבל במציאות המדומיינת של רז, שבה ארדואן - אחמדיניג'אד התורכי, הוא בן בריתה של ישראל ורק באשמת "המצור" התערערו היחסים אתו, ישראל תמיד אשמה בכל.

כדור הארץ למוסי, עבור.

המחנה של צחי

בראיון לטלוויזיה נשאל צחי הנגבי על סקר שבו רשימה בראשות אולמרט תסכן את מעמדו של נתניהו. בלי למצמץ, השיב הנגבי ש"המחנה הלאומי" "המחנה שלנו" יציב וגדול וכו'. והוסיף, שהציבור יודע שאהוד אולמרט עלול להחזיר את ישראל לקווי 67'.

והכל, בשלווה ובשקט, בקול בוטח, בלי להזכיר ש... הוא היה חבר בממשלתו של אולמרט שניסתה להסיג את ישראל לקווים אלה, והרבה להתראיין ולגבות את אולמרט ואת דרכו, תוך שהוא מדבר על "המחנה שלנו" "מחנה המרכז שמאל" וכו'.

חברי הליכוד שהלכו בעקבות אריק שרון ל"קדימה" היו תומכי ההתנתקות. הנגבי היה ממתנגדי ההתנתקות. אולם כאשר שרון פילג את הליכוד, והסקרים הבהירו היכן מרוחה החמאה, צחי לא היסס לרגע. ומהסיבה הזאת בדיוק, הוא חזר עכשיו ל"מחנה הלאומי".

אל דאגה, האידיוטים יצביעו בעדו. לצד אריה דרעי, הוא יהיה כתם על הממשלה הבאה.

בעקבות מאמרים שכתבתי לאחרונה נגד חזרתם של העבריינים דרעי ואולמרט לפוליטיקה, קיבלתי תגובות רבות, של תמיכה והתנגדות. המתנגדים יצאו נגד ה"טהרנות" שלי, ואמרו שהם מעדיפים לבחור אדם מושחת ועבריין מורשע אם הדבר יקדם את המדינה בדרך שבה הם מאמינים. על צחי הנגבי אפילו את זה אי אפשר לומר. איזה דרך הוא יוביל מחר? ואיזו דרך – מחרתיים?

            בגין על הכוונת

ועוד בפייסבוק – להלן שני טוקבקים של חברי ליכוד:

"בני בגין הוא לא ימין קיצוני אלא שמאל (בשמאל אין קיצונים, כידוע). בגין, כאביו, דאג להחריב יישובים ורצה בכל מאודו להלבין בנייה בלתי חוקית של בדואים. וכן, במקום להיות נאמנים למצע הליכוד עצמו: בגין, מרידור - השרים החשובים (ומיכאל איתן הבלתי נלאה) הם נאמנים למצע השמאל הקיצוני וזה לגרש יהודים מביתם. אני מאמין שמתפקדי הליכוד ילכו לפי השכל הישר ויתנו לנאמני הארץ הזאת את קדמת הבמה".

"אינני יכול להסכים עם תמיכה בבני בגין!!!!! דבקותו במערכת המשפחית [כך במקור, יעני "ויקו למשפט והנה משפח" א.ה.] אשר פגעה בהתיישבות היהודית בחבלי יהודה ושומרון, עד לידי עיוורון מוחלט שמנע ממר בגין ראיית העובדות לאשורן. בזוכרי את שתיקתו, כשנעלם מהחיים הציבוריים לאחר כישלון תנועתו "חירות" בבחירות והשמיע קולו והזדעק רק כאשר היה נדמה שנגרם עוול למשפחת קעדאן, ללא התייחסות למעשי עוול שנעשו ליהודים ע"י המערכות השלטוניות והמשפחיות, עדיף שיפרוש לביתו ולא ימשיך לגרום עוול להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ובנגב, שם הוא מעדיף גזילת אדמות היהודים".

מועמדותו של בני בגין היא מבחן למתפקדי הליכוד, יותר מאשר מבחן לו עצמו. מועמדותו היא נייר לקמוס – האם צלח ניסיון ההשתלטות העוינת של הפייגלינים על הליכוד. אין ספק, שבליכוד פייגליניסטי לא רק בני בגין לא היה נבחר, אלא גם מנחם בגין ולבטח לא ז'בוטינסקי.

                        דרכו הפוליטית של אריק זאבי

בראיון לגל"ץ נשאל אריק זאבי, הג'ודוקא שפרש, אם הוא קיבל הצעות להיכנס לפוליטיקה. הוא השיב שלא קיבל הצעות, והוא לא בטוח שהוא מתאים, אולי עדיף להשפיע בחוץ, אך גם לא שלל את האפשרות הזאת.

דבר אחד הן המראיין והן המרואיין אפילו לא חשבו שראוי להתעכב עליו. להיכנס לפוליטיקה – איפה? מהן עמדותיו הפוליטיות של המרואיין?

יש בכלל קשר בין דעות פוליטיות להליכה לפוליטיקה?

* "ישראל היום"