הבלוג של אורי הייטנר

באמצע שנות ה-80 של המאה שעברה, כאשר החלו סימנים ראשונים של פתיחת שערי בריה"מ ליציאת היהודים ממנה, התירה ארה"ב ליהודים שיצאו מבריה"מ להגר אליה, מתוך הגדרתם כפליטים, חסרי מולדת. הגדרה זו נעשתה בלחץ הארגונים היהודיים בארה"ב, שראו בכך ביטוי של "כל ישראל ערבים זה לזה" – סיוע ליהודים שיצאו מן הדיקטטורה הסובייטית ומתן אפשרות לקליטתם בדמוקרטיה האמריקאית ובקהילה היהודית המשגשגת בארה"ב.

ראש הממשלה יצחק שמיר, זיהה בשלב מוקדם את סימני הפתיחות כהקדמה לפתיחת שערי בריה"מ ליציאת היהודים. הוא ידע שהיהודים ייצאו בהמוניהם. הוא העריך שרובם יהגרו לארה"ב. כפי שהיה נחוש להכין את המדינה לקליטת מיליון יהודים והכווין לכך את משרדי הממשלה, כך היה נחוש למנוע את החלפת הגולה הסובייטית בגולה אמריקאית. הוא הוביל מאבק נחרץ לביטול מעמד הפליטים ליהודי בריה"מ, תוך עימות חריף ביותר עם יהדות ארה"ב, שטענה נגדו בשם חופש הבחירה. מאבקו של שמיר הסתיים בהצלחה. ארה"ב ביטלה את מעמד הפליט. למעלה ממיליון יהודי בריה"מ עלו לישראל ונקלטו בה.

פעולתו זו של שמיר, הביאה למהלך המשמעותי, החשוב והחיובי ביותר במדינת ישראל בארבעים השנים האחרונות – העליה המבורכת מבריה"מ. אולם מעבר להצלחה המעשית, הייתה למאבקו של שמיר אמירה עקרונית חשובה ביותר: "אחרי 1948 אין יותר יהודים חסרי מולדת. לכל יהודי יש מולדת – ישראל". זו מהותה של הציונות. זו מהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

ברוח העיקרון המהותי הזה, יש לשלול מכל וכל את הקמפיין של ממשלת ישראל, בהובלתו של סגן שר החוץ דני איילון, להכרה ביהודים שעלו מארצות ערב לישראל בתקופת מלחמת העצמאות ובשנים שאחריה כפליטים. הקמפיין הזה נועד להוות משקל נגד לקמפיין הפליטים הפלשתינאים ותביעת "זכות" השיבה שלהם לא"י. המטרה ראויה, אך הדרך עקומה.

היא עקומה כיוון שהיא מנוגדת להיגיון הציוני, שהוא ההיגיון שעליו מתבססת מדינת ישראל. ההיגיון הוא, כפי שקבע שמיר – כאשר לעם היהודי יש מדינת לאום במולדתו, אין עוד דבר כזה פליטים יהודים. ויהודים העולים לארץ ישראל, אינם פליטים, אלא עולים השבים הביתה, למכורתם.

היא עקומה כיוון שהיא פוגעת בערכם של היהודים שעלו מארצות ערב ובזכרם של העולים שכבר הלכו לעולמם. העולים הללו, תהיינה נסיבות עלייתם אשר תהיינה, הם חלוצים שהיו שותפים מלאים בהקמת המדינה ובהגנה עליה. אלה יהודים שהגשימו את חזון הדורות של שיבת ציון. הם אינם פליטים.

היא עקומה, כיוון שהמסר המדיני הגלום בה שגוי. כאשר הערבים טוענים שא"י היא ארצם של ה"פליטים" הפלשתינאים ומבוקשם היא לחזור לביתם, אין כל משקל נגד בכך שאנו נציג את היהודים שחזרו בביתם כ"פליטים". הרי התשובה האולטימטיבית לטענה זאת היא – אדרבא, אם הם פליטים, שיחזרו לבתיהם. לכן, הטיעון המדיני הזה הוא איוולת.

בלי קשר לשאלת הגדרת העולים כ"פליטים" – המשוואה הזאת שגויה גם מבחינה היסטורית. איך ניתן להשוות את יהודי ערב, אוכלוסיה שלווה שהותקפה, נבזזה וגורשה, יש בה שנטבחו, על לא עוול בכפה, בחמת זעם אנטישמית, לבין ערביי א"י שהיו הצד התוקפן, שתקפו את היישוב היהודי כדי למנוע את הקמת המדינה, ושילמו את מחיר תוקפנותם?

אין משמעות דבריי, שיש להמשיך בהשתקת העובדות ההיסטוריות על הפגיעה הקשה והאכזרית ביהודי ערב. יש חשיבות רבה בחשיפת האמת. יש חשיבות בכך, קודם כל, כיוון שחשוב שאמת תיוודע, ואין מקום לקשר שתיקה. החשיפה חשובה גם מתוך מחויבות ליהודים שעלו מארצות ערב וסיפורם הושתק. יש לנו חוב של כבוד לאפשר להם לספר את סיפורם, ללמוד וללמד אותו ולהפיץ אותו בעולם כולו. יש חשיבות הסברתית רבה בהצגת האכזריות של אויבינו כלפי היהודים שחיו בארצם. והגיע הזמן להפריך את האגדה על ארצות האסלאם שכביכול קיבלו וכיבדו את היהודים בתוכם (רק בשבוע שעבר אורי אבנרי חזר על הפירכה הזאת במאמר ב"הארץ"). נכון שמצבם היה טוב לאין ערוך משל יהודי אירופה, אולם גם הם סבלו לאורך דורות מאפליה קשה, מרדיפות, מעלילות דם ומפוגרומים. את הסיפור הזה אנו חייבים לזכור ולהזכיר. בנוסף לכך, עלינו לפעול להשבת רכושם של היהודים שנבזז בידי מדינות ערב, בדיוק כפי שאנו פועלים להשבת רכושם של יהודי אירופה.

אולם בשום אופן אל לנו להציג עולים ציונים כפליטים.

בספרה "זהבם של היהודים" (1996) הציגה ההיסטוריונית ד"ר עדית זרטל את מפעל ההעפלה, כניצול ציני של התנועה הציונית את שארית הפליטה, כבשר תותחים של המאבק הציוני. הספר עורר תגובות קשות ביותר של כעס ועלבון מצד אותם מעפילים. לא היינו פליטים ולא כלי משחק, הם אמרו, אלא ציונים גאים, מעפילים לארץ ישראל, שמתוך מודעות מלאה בחרנו בדרך ההעפלה הבלתי לגלית כדי לשבור את הספר הלבן ולפרוץ את גבולות הארץ, החסומים בפני יהודים. הם ראו בספרה של זרטל שחיטת פרה קדושה לתיאבון, כחלק מהמסע הפוסט ציוני של ההיסטוריונים החדשים.

אין כל סיבה, שדווקא ממשלת ישראל תיצור נראטיב פוסט ציוני בהצגתה את יהודי המזרח כפליטים. יש לנו טיעונים מצוינים נגד תביעות השיבה הפלשתינאיות, ואיננו צריכים לפגוע בעצמנו וביהודי המזרח, כדי למען עוד טיעון בעימות הזה.

* "שישי בגולן"