הבלוג של אורי הייטנר

בנאומו האחרון בכנסת טרם הירצחו, שטח ראש הממשלה יצחק רבין את השקפת עולמו המדינית ואת תכנית השלום שלו – תכניתו להסדר הקבע עם הפלשתינאים.

היה זה ב-5 באוקטובר 1995, בעת הצגת הסכם אוסלו ב' והבאתו לאישור הכנסת.

אני בספק האם נתניהו וליברמן היו מתחייבים היום על קווי רבין. לצערי, במהלך השנה יריביו הפוליטיים והאידאולוגים של רבין, אנשי "שלום עכשיו" ומרצ ואלה שאמצו בינתיים את דרכם, מנכסים לעצמם ולעמדותיהם את רבין, תוך שכתוב בוטה של ההיסטוריה.

אפשר לחלוק על דרכו של רבין, אך לשם כך יש להכיר אותה. הנה, זו מורשתו של רבין:

"גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים  מזרחית למה שהיה 'הקו הירוק' לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון".

לנאום המלא:

http://www.knesset.gov.il/rabin/heb/Rab_RabinSpeech6.htm