הבלוג של אורי הייטנר

            החזון של בני בגין

מהו חזונו של בני בגין למדינת ישראל? מהו חזונו המדיני, החברתי, הכלכלי, התרבותי? מישהו מכיר? מישהו יודע?

האמת? אף פעם לא שמעתי מפיו תמונה עתידית אליה יש לחתור. אף פעם לא שמעתי מפיו הצעת פתרון לבעיות המדינה. באין חזון יפרע עם וממנהיג מצופה להציג חזון. יש להודות על האמת, בני בגין אינו עונה בשום אופן על הציפיה הזאת.

מהו חזון? בתפיסה המודרנית המקובלת, החזון הוא התמונה העתידית האופטימלית שאליה הארגון חותר. לכן, החזון תמיד מנוסח בלשון אופטימית.

בשפה היהודית, החזון אינו רק אותה תמונה עתידית. חזון הנביאים המקראי, היה הרבה יותר מורכב. בסיסו היה תוכחה – הצגת המצב הקיים ללא כל ניסיון ליפות אותו, בראיה אכזרית, ללא כחל וסרק. הקומה שמעל התוכחה הינה תמונת העתיד השלילית - התוצאה ההכרחית אם לא יתחולל שינוי דרסטי. הקומה השלישית היא המקבילה למה שמקובל היום כחזון – תמונת העתיד האופטימלית, במידה ויתחולל השינוי לו מטיף הנביא.

בני בגין אינו יודע להציג את הקומה השלישית. אולם בני בגין, אולי יותר מכל אישיות אחרת בציבוריות הישראלית, מיטיב לנתח ביושר, בחוכמה ובהשכל את המציאות, ללא כחל וסרק, ולהציג את התוצאה הצפויה אם לא נחולל שינוי דרסטי. לכן, הוא מכונה לא אחת "נביא זעם".

התואר "נביא זעם" הודבק לבני בגין בתקופת אוסלו. בשורה ארוכה של מאמרים ומסות, שלאחר שנים אחדות כונסו בספר "סיפור עצוב", ניתח בגין באיזמל חד את ההסכם, את האופן שבו אש"ף – הפרטנר, מתייחס להסכם, את האופן בו ערפאת מציג לפלשתינאים, בשפתם, את ההסכם. והוא צפה את העתיד להתרחש על פי ההסכם. התמונה שהציג בגין הייתה קודרת וקשה לעיכול. הניתוח היה חד משמעי – מדובר בהונאה; תהליך אוסלו אינו מוביל לשלום, אלא לטרור שלא ידענו כמותו מעולם, לשפיכות דמים, שכול ויתמות.

הוא נשמע כל כך נלעג, הורס מסיבות קלאסי. באופוריה של ימי אוסלו העליזים, בני בגין, האיש ההזוי הזה, נחשב לאיש האתמול. הוא היה האנטיתזה לשמעון פרס, איש המחר, איש החזון הגדול, איש המעוף, איש המזרח התיכון החדש. כמה פאתטי הוא נשמע, כאשר הזהיר מפני קטיושות באשקלון. הרי בכל פעם שנשמעה ביקורת על ההסכמים, פרס נהג לציין בגיחוך "אמרתם שיפלו קטיושות על אשקלון" וכולם התפקעו מצחוק, זאת הייתה הבדיחה הכי טובה בעיר. חחחחח... קטיושות על אשקלון...

אם נקרא היום את הניתוחים שבני בגין כתב בשעתו על הסכם אוסלו, ניווכח עד כמה הוא דייק בהבנת המציאות. הוא לא נביא ולא בן נביא. אבל הוא אדם מפוכח, בעל יושרה אינטלקטואלית, חרוץ – המכין היטב את שיעורי הבית שלו ונמנע מסיסמאות ומרטוריקה זולה. והוא מיטיב לנתח את המציאות על סמך הנתונים, ולצפות את תוצאות התהליכים אותם הוא מנתח. בני בגין אינו מזרחן, אך אם נקרא את ניתוחיו, ונשווה אותם לניתוחי סוללת המזרחנים שהתגייסו להריע להסכמי אוסלו, ניווכח מי צדק, למרבה הצער.  

אילו הייתי ליכודניק, בבחירות המקדימות הייתי נותן את קולי לבני בגין. חשוב מאוד שהוא ימשיך לשבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות, יהיה חשוף למידע המודיעיני ויהיה שותף לעיצוב המדיניות. בני בגין הוא איש ישר, שקול, מתון, צנוע, המגלם את התפיסה המקורית של הליכוד, המשלבת נִצִיוּת מדינית ביטחונית עם גישה ליברלית, כבוד ליריב הפוליטי, יחס הוגן ומכבד למיעוט הערבי, דבקות בערכי הדמוקרטיה והפרלמנטריזם. לעתים הוא לוקה בפורמליזם משפטני דקדקני, לעתים הכבוד לבית המשפט העליון גובר על חוש הביקורת שלו. אולם הוא אחד האישים הטובים במערכת הפוליטית הישראלית, ומן הראוי שיתרום לה גם בארבע השנים הבאות.  

            גָּלְאֶנֶת

פתחתי גל"צ וזהבה גלאון התראיינה שם. כשנמאס לי לשמוע אותה, עברתי לרשת ב'. שם, לעומת זאת, התראיינה באותה שעה זהבה גלאון. אז הדלקתי את הטלוויזיה, בערוץ השני. ומי התראיינה שם? לא טעיתם. לכן עברתי לערוץ הראשון, ושוב – זהבה גלאון. ניסיון אחרון. מי מרואיין לדעתם בערוץ עשר? נכון.

כיביתי את הטלוויזיה והלכתי למקרר. פתחתי את המקרר... סורפרייז! שוב זהבה.

גָּלְאֶנֶת.

אילו לפחות הייתה משמיעה דברים של טעם.

            כאחרון הטוקבקיסטים

התקשורת האינטראקטיבית באינטרנט וברשתות החברתיות יצרה דמוקרטיזציה של השיח הציבורי. הרשת היא היידפארק בלתי מוגבל, שמאות מיליוני אנשים שותפים לו. זוהי תופעה מבורכת וחיובית.

אולם יש לה גם צדדים שליליים. הצד השלילי הוא תרבות הטוקבקים – הלשון הנמוכה, הגסה, המשתלחת וחסרת האחריות, שבה הכל מותר.

המצאה והפצה של תיאוריות קונספירציה מרושעות, שכל תכליתן לפגוע ביריב פוליטי, לערער את אמינותו, ליצור לו דה-קרדיטיזציה, להפיץ שנאה ולהסית, הן לחם חוק במדיה הטוקבקיסטית.

ובשבוע האחרון, במלחמת האין ברירה להגנה על יישובי הדרום, המדיה הזו חוגגת עם תיאוריית הקונספירציה הנקלית, הנפסדת, לפיה נתניהו וברק יזמו את ההסלמה ואת המבצע כחלק מתעמולת הבחירות שלהם, למען צרכים אלקטורליים.

והנה, בראיון ברשת ב', בפריים טיים, בהזדמנות נדירה שבה זהבה גלאון בדיוק התראיינה בערוץ אחר וליהגה שם על "מלחמת שולל", עלה לשידור מס' 2 שלה, אילן גילאון. וכאחרון הטוקבקיסטים השפריץ בשידור את תאוריית הקונספירציה. המראיינת ההמומה לא הייתה בטוחה שהיא שומעת נכון. "אתה רומז ש?!?!" וגילאון, בשחצנות אופיינית: "את לא מכירה אותי? אני לא מדבר ברמזים. אני אומר דברים ברורים" וחזר על תיאוריית הקונספירציה המכוערת הזאת.

יש פוליטיקאים חסרי גבולות, בעיקר בזמן בחירות. מבחינתם הכל מותר, אין קווים אדומים, המעמד אינו מחייב. אילן גילאון הוא מועמד מס' 2 של מרצ. על פי הסקרים, צפויים למרצ 4 מנדטים בבחירות. לכן, סביר להניח שאחרון הטוקבקיסטים הזה יישב גם בכנסת הבאה. אלא אם כן, מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, כראוי לה ולנו.   

* "חדשות בן עזר"