הבלוג של אורי הייטנר

אודי מנור ואהוד בן עזר נזפו בי באחרונה על האופן בו אני מתעקש לאיית את המושג "פלשתין / פלשתינאים" ולא "פלסטין / פלסטינים".

ומדוע אני מתעקש על הכיתוב, שהיום כבר אינו מקובל במיוחד? בראש ובראשונה כי זו הגרסא דינקותא שלי. בשנות ה-70, התקופה שבה עמדתי על דעתי, כך כתבו הכל, וזה האיות שנתקבע בתודעתי.

בעצם, לא "הכל" כתבו כך. ב"העולם הזה" אורי אבנרי הקפיד לכתוב "פלסטין". וכך גם בביטאון רק"ח (הגלגול הקודם של חד"ש) "זו הדרך", ובמודעות "הוועד לשלום ישראל – פלסטין" וכד'. ואני הבנתי את הפוליטיקה של הלשון – לא בכדי הם מאייתים את המילה אחרת מכולנו, והאיות הזה עורר בי התנגדות חריפה.

למיטב הכרתי, האיות הנכון הוא "פלשתין", מאחר והשם מבוסס על פלשת, על הפלישתים. אחרי דיכוי מרד בר כוכבא בניסיון לטשטש את זיקת היהודים לא"י, הרומאים שינו את שם הארץ וכינו אותה פלשתינה (ארץ הפלשתים) ואת שמה של ירושלים – אליה קפיטולינה.  ואיך חדר האיות "פלסטין" לשפה? כנראה כקונטרה לפלשתין, מתוך רצון לנתק בתודעה את שמם של הפלשתינאים מן האימפריה האירופית ששלטה בא"י.

היום הכיתוב פלסטין ניצח, והיה לכיתוב המוביל. אני שייך למיעוט הקטן שמקפיד על האיות "פלשתין". אך יש מי שקשה להם להתמודד עם הנוסח הזה, ורק לאחרונה קראתי דברים שכתב אלמוג בהר ובהם הוא יצא נגד השימוש במושג "פלשתין", אותו הוא הגדיר כ"גיורם" של הביטויים הללו.

* "חדשות בן עזר"