הבלוג של אורי הייטנר

האם נחמיה שטרסלר הוא "שמאלני"?

נחמיה שטרסלר הוא שופר הימין החברתי כלכלי בישראל. שטרסלר הוא "מסיבת התה" הישראלי, הוא האיש התוקף את נתניהו ושטייניץ על מתינותם, על רפיסותם, על כך שאינם דבקים בדוגמה האולטרה-קפיטליסטית בה הוא מאמין.

אבל בשיח הישראלי שטרסלר נחשב "שמאלני", מאחר והוא נמצא בקצה היוֹני של ספקטרום העמדות המדיניות בישראל. ובשיח הישראלי, זה עשרות שנים, לא היה ביטוי אמתי למחלוקת חברתית כלכלית; השיח הנאו ליברלי שלט בכיפה ללא עוררין, ומה שהגדיר את הפוליטיקה היה העמדות בסוגיה המדינית.

"בישראל היום השמאל אינו מוגדר על פי הקרבה למרקס, אלא על פי הקרבה לערפאת", נהג לומר חברי יהודה הראל, וצדק.

בארבע השנים האחרונות, מסיבות שונות, חזר לישראל ולעולם המערבי כולו שיח פלורליסטי ומגוון בנושאי חברה וכלכלה. נושאת הדגל של השיח הזה במערכת הפוליטית הישראלית היא שלי יחימוביץ', מרגע כניסתה לפוליטיקה וביתר שאת כיו"ר מפלגת העבודה. בתחומים החברתיים כלכליים, שהם הבסיס ההיסטורי להגדרות השמאל והימין, שלי יחימוביץ' הציבה את מפלגת העבודה הרבה יותר שמאלה מכפי שהייתה זה עשרות שנים. ומדוע היא מתעקשת להתנער מהמושג "שמאל"? מאחר ובשיח הישראלי השמאל הוא עדיין הגדרה מדינית, והיא רוצה להתרחק מהתיוג של שמאל מדיני.

שלי יחימוביץ' מעלה על ראש שמחתה ושמחת מפלגתה את הסוגיה החברתית כלכלית. במקום השני בסדר העדיפויות - את טוהר המידות וניקיון הכפיים. הסוגיה המדינית תופסת אצלה מקום שולי. על כך היא סופגת קיתונות של ביקורת, מ"שמאל" ומ"ימין". המסר של שני הצדדים זהה – תוקפים אותה על עמדותיה המעורפלות. ההנחה היא, ששלי יחימוביץ' דוגלת בעמדות ה"שמאל" המדיני, אך היא מערפלת אותן כדי לקרוץ לקולות מן המרכז, למאוכזבי הליכוד, לגורמים מתונים בציונות הדתית. ההנחה הרווחת היא שהערפל הוא טקטי, למטרות אלקטורליות בלבד.

הליכוד תוקף אותה על כך וקורא לה לצאת מהארון ולחדד את עמדותיה היוניות. לא בכדי, בכל הודעה של הליכוד, מוזכר חטאה הקדמון של שלי יחימוביץ' – תמיכתה בעבר בחד"ש (בימים הרחוקים שבהם יובל שטייניץ היה פעיל "שלום עכשיו", אהוד אולמרט היה מניצי הליכוד וציפי לבני הצטרפה לפוליטיקה כדי להילחם נגד תהליך אוסלו). ואילו השמאל נאבק בה על שאינה מניפה בראש חוצות את דגל הנסיגה לקווי 49'. עיתון "הארץ", שקנה המידה היחיד שלו לשיפוט פוליטיקאים היא תמיכתם בפלשתינאים, מנהל נגדה מלחמה אישית ממוקדת זה כשנה וחצי.

אני מעריך שהערפל בעמדותיה של יחימוביץ' אינו טקטי בלבד, אלא הוא מבטא תובנה מהותית של ריאליזם מדיני והתפכחות מאשליות.

כאשר נשאלת יחימוביץ' מה תפיסתה המדינית, תשובה דווקא אינה מעורפלת. הגדרתה היא – תמיכה ב"מתווה קלינטון". האמת היא שזהו מתווה ברק-אולמרט, אלא שאולמרט המושחת הוא מילה גסה בעיניה וברק הוא מילה גסה במפלגתה, ונוח לה יותר להתלות באילן האמריקאי הנערץ. אין זו תפיסה מעורפלת אלא תכנית חדה, של נסיגה לקווי 49' עם "חילופי שטחים"  וחלוקת ירושלים. עמדותיה המדיניות המוצהרות של יחימוביץ', אם כן, הרבה הרבה יותר יוניות, הרבה יותר "שמאלניות" מעמדותיה של מפלגת העבודה בתקופת רבין. מנין, אם כן, תחושת הערפל?

התחושה נובעת מן המקום השולי של הנושא המדיני בפועלה ובהתבטאויותיה. דומה שרק תחת לחץ כבד, היא מפטירה כדי לצאת ידי חובה את המנטרה הקבועה על "מתווה קלינטון" וממהרת לחזור לנושאים החשובים לה – הנושאים החברתיים כלכליים. לכן, ניתן להבין את מבקריה על כך ש"קיפלה את דגל השלום", המיטיבים לתאר את התמונה יותר ממי שטוענים ש"עמדותיה מעורפלות".

התחושה הזאת מתחזקת כתוצאה מכך ששלי שמה קץ לשיח השנאה וההסתה של מפלגת העבודה כלפי המתנחלים, ואינה מעלה גירה עם השקר השחוק, התולה בהתנחלויות את קולר הבעיות החברתיות והכלכליות של ישראל. על כך ניתן להוסיף את שיתוף הפעולה שלה עם ח"כים מן הימין בחקיקה חברתית כלכלית, את תמיכתה בסיורי תלמידים לחברון ומערת המכפלה, את מאבקה נגד הטרנד של תמיכה בדב חנין האנטי ציוני לראשות עיריית ת"א, את דבריה הנחרצים נגד הסרבנות ואת תמיכתה ב"עמוד ענן" – השילוב של כל אלה הפכו אותה לשנואת ה"שמאל", תוך השוואתה הסקסיסטית לגולדה המושמצת.

מה מוליך את שלי יחימוביץ' למקום הזה? האמנם רק טקטיקה?

דרכה הפוליטית והפרלמנטרית והאופן שבו היא מובילה את מפלגתה בתחומי החברה והכלכלה, אינם מעידים על דמות של עמדות מעורפלות. מדוע, אם כן, היא נוהגת אחרת בתחום המדיני?

אני מאמין לשלי יחימוביץ', שאידיאולוגית היא תומכת בוויתורים מרחיקי לכת ביותר, על פי "מתווה קלינטון". אלא שהיא אדם מפוכח וריאליסט, והיא מבינה היטב שעם כל המחלוקת העמוקה בין גישה זו, לגישת ארץ ישראל השלמה – המשותף לעמדות הללו ולכל מה שביניהן, הוא העדר פרטנר פלשתינאי המוכן לקבל אותן. היא יודעת מי דחה את "מתווה קלינטון" ובאיזה אופן, הן כאשר הוצג בידי ברק והן כאשר הוצג בידי אולמרט ולבני. היא מודעת לכך, שלא עתיד להתחולל שינוי בסרבנות הזאת בעתיד הנראה לעין. ולכן, היא מעדיפה לאפסן את האשליות הללו ולהתמקד בנושאים התלויים בנו, הישראלים – הנושאים החברתיים והכלכליים. היא מודעת לכך שהשיח המדיני העקר, סביב ביצה שלא תיוולד בקדנציה שלנו, הוא מחסום בפני קידום שיח חברתי כלכלי והעלאת הנושא החשוב בעיניה באמת – התחדשותה של ישראל כמדינת רווחה המושתתת על סולידריות וצדק חברתי. היא מתנערת משיח השנאה למתנחלים, כיוון שהיא יודעת שהוא בריחה מדיון אמתי בבעיות החברתיות של ישראל, והוא סותר את ערכי הסולידריות החברתית.

חבל ששלי יחימוביץ' אינה אומרת זאת בגלוי. אני מעריך, שהיא סבורה שהקהל שלה אינו בשל עדין למסר הזה ואינה רוצה לאבד אותו בשלב זה. אולם מאחר ואני מאמין בה כאישה כנה ואמתית, אני מאמין שקרוב היום שבו היא תאמר את האמת הזאת, ותוביל את מפלגתה לדיון מחודש בעמדות המדיניות ולגיבוש דרך מדינית ריאליסטית.

* "ידיעות הקיבוץ"