הבלוג של אורי הייטנר

            מקבל את המלצתה של שלי

מפלגת העבודה ערכה כנס חיוני וחשוב ביותר בנושא המאבק בשחיתות הציבורית. שלי יחימוביץ' אמרה דברים נכוחים, בדבר הרף שעלינו להציב לפוליטיקאים – רף הרבה יותר גבוה מן הסף הפלילי. צדקה שלי באומרה, שלא כל מי שלא הוגש נגדו כתב אישום הוא צח כשלג ובצדק המליצה לנו, הבוחרים, לשפוט את המועמדים בחשדנות.

אני מאמץ את המלצתה של שלי, וכך אני נוהג, גם בשופטי את רשימת מפלגת העבודה. אין ספק שהעומדת בראש חפה מכל רבב. הלאה – מספר 2. יצחק בוז'י הרצוג... כאן העסק מתחיל להסתבך.

הרצוג הוא פוליטיקאי מוביל ומצליח בזכות השתיקה. בזכות השתיקה הוא ח"כ. בזכות השתיקה הוא היה שר. בזכות השתיקה הוא מנצח פריימריס אחר פריימריס. הרצוג נמצא בזירה הפוליטית רק כיוון ששמר על זכות השתיקה כחשוד בפרשת עמותות ברק. מבחינה משפטית, אדם נהנה מחזקת החפות כל עוד לא מוכחת אשמתו. מבחינה ציבורית, איש ציבור ששותק בחקירה, מעיד על עצמו בעליל שהייתה לו סיבה טובה לשתוק, כדי שהאמת לא תתגלה, כיוון שאילו התגלתה הוא היה נפגע. לכן, נבחר ציבור ששתק בחקירתו הוא בחזקת אשם אם לא הוכחה חפותו. רק בזכות השתיקה, הרצוג ניצל מגורלו של עמרי שרון, שלא שתק ולקח אחריות על פעולתו בעמותות שרון.

            ססמה פופוליסטית

מפלגת העבודה ראויה לשבח על שהציגה תכנית כלכלית מפורטת לקראת הבחירות. כך מנהלים מערכת בחירות עניינית ורצינית. דווקא לכן, כה מאכזבת סיסמת הבחירות הנגטיבית, הפופוליסטית, הנמוכה והדמגוגית "ביבי דואג לעשירים, שלי דואגת לך".

            לייבש או לא לייבש?

דבריה של שלי יחימוביץ', לפיהם לכל המתנחלים מגיעים כל תקציבי המדינה ככל אזרחי ישראל, כל עוד אין הסכם מדיני, סיפקו כותרות ראשיות. הדבר הבעייתי היחיד בדברים הללו, הוא הכותרות הראשיות; העובדה שהמובן מאליו הוא ה"אדם נשך כלב". הגינויים של לבני וגלאון לדברים, בעיקר מעידים על גישתן הבלתי ממלכתית וחסרת האחריות ועל חוסר הגינותן. אבל מה ניתן לצפות ממי שמגנות את הבניה בבירת ישראל?

            יתרונות הריק

"יש עתיד" היא התגלמות תופעת מפלגות האווירה, המתקראות מפלגות "המרכז". המאפיין המרכזי שלהן, הוא מה שהיטיב להגדיר מאיר שטרית, איש "התנועה", אליה ערק מ"קדימה", אליה ערק מן הליכוד - היותן משוחררות מכבלים אידיאולוגיים.

"יש עתיד" היא מפלגת הריק. המסר שלה בכל נושא הוא שאין לה מסר באף נושא. ראש המפלגה יאיר לפיד, מגלם באישיותו את הריק הזה. אסתרא בלגינא קיש קיש קריא.

אולם לריק הזה יש גם יתרונות. מאחר ואין שם כלום, יש אפשרות להכל. כל מי שירצה להשפיע על מפלגה שתקדם אג'נדה מסוימת החשובה לו – יוכל בקלות לעשות זאת ב"יש עתיד", כיוון שהאג'נדה שהוא יביא לא תאלץ להתמודד עם כבלים אידיאולוגיים כלשהו.

ובסך הכל, כפי שכבר ציינתי, רשימת "יש עתיד" כוללת כמה אנשים מצוינים, ערכיים, איכותיים, בעלי רקורד מוצלח של עשיה, דוגמת הרב שי פירון, ראש עיריית דימונה מאיר כהן, מייסדת בתי המדרש "אלול" ו"עלמא" ד"ר רות קלדרון, עליזה לביא ועוד; לא ברור לי, אמנם, מה לכוהן בבית קברות, אולם מאחר והם כבר נמצאים שם, הטבולה ראסה הרעיונית הזאת עשויה להצמיח משהו טוב. מי יודע? אולי דווקא הלא כלום הזה יצמיח לנו פירות ראויים?

דבר אחד כבר ניתן לומר לזכותה של "יש עתיד" – היא רחוקה מאוד מאוד משיח השנאה המתלהם של טומי לפיד.

            מרכז קיצוני

רשת ב' הקדישה בראשית השבוע תכנית מיוחדת למפלגות המרכז בישראל. חלקה הראשון עסק במפלגות המרכז מן העבר. ראשון המרואיינים היה אביגדור קהלני, שעמד בראש "הדרך השלישית", שזכתה בארבעה מנדטים בבחירות 96' והתרסקה טוטאלית בבחירות 99'.

הייתי בין יוזמי "הדרך השלישית", מייסדיה ופעיליה המרכזיים. כאשר "הדרך השלישית" מוצגת בגלריה של ד"ש, מפלגת המרכז, "שינוי", "קדימה", "התנועה" ו"יש עתיד", אני חש עלבון. "הדרך השלישית" הייתה משהו אחר לגמרי, וזולת הכותרת "מפלגת מרכז" אין ולא כלום בינה לבין אותן מפלגות.

ההבדל המרכזי, הוא ש"הדרך השלישית" הייתה מפלגה אידיאולוגית מאוד, עם תכנית מדינית ברורה ולצדה מפה, עם דבקות ונחישות בדרכה, יש שיכנו זאת על דרך השלילה כדוגמטיות. מבחינה זו היא דווקא דומה יותר למפלגות הקצה, דוגמת מר"צ או "התחיה"  – מפלגה אידיאולוגית קטנה, מגובשת ומחויבת. לאחרונה, מישהו שהגיב למאמר שכתבתי ב"שישי בגולן" כינה אותי "מרכז קיצוני" – לכאורה תרתי דסתרי, אך דומני שההגדרה הזאת די קולעת לתיאור "הדרך השלישית". זאת לעומת מפלגות המרכז האחרות, שמה שמאפיין אותן לרוב הוא דווקא העדר דרך, או טִשטוש דרך. מפלגות המרכז לרוב מבוססות על סלבריטאים ולא על דרך. בין הסלבס הללו אין בהכרח דבק רעיוני כלשהו.

מה הפך את "הדרך השלישית" למפלגת מרכז? העובדה שדרכה המדינית הייתה "ימינה" ממפלגת העבודה ו"שמאלה" מן הליכוד. כלומר, קודם הייתה תפיסת העולם, שהייתה בעצם תפיסת הזרם המרכזי של מפלגת העבודה בשנות השבעים והשמונים, וההגדרה "מרכז" הייתה יחסית לאחרים. בתור שכזאת, "הדרך השלישית" ראתה עצמה חברה בקואליציה הן אם בבחירות הישירות לראשות הממשלה ינצח נתניהו והן אם ינצח נציג "העבודה" (פרס ואח"כ ברק), ולהשפיע מבפנים לכיוון המרכזי יותר.

לא כן מפלגות המרכז האחרות. ד"ש הייתה מפלגה של יונים צחורות כמו מרדכי וירשובסקי שעבר לר"צ ואנשי "שינוי" שחברו למרצ, לצד אנשי "המרכז החופשי" כמו שמואל תמיר ועקיבא נוף שהיו ליכודניקים לכל דבר ואנשי מפלגת העבודה קלאסיים כיגאל ידין ומאיר עמית. לא היה ביניהם כל דבק ולכן הם התפוררו. כך בדיוק קרה למפלגת המרכז ול"קדימה". "קדימה" כללה אנשים בעלי השקפות שונות לחלוטין, אך בהדרגה אימצה דעות "שמאל" מובהקות ובעצם השם "מרכז" היה שקרי.

"שינוי" של טומי לפיד ופורז הייתה המפלגה הימנית ביותר במובן הכלכלי ומה שאפיין אותה יותר מכל היה קיצוניות אנטי דתית ואנטי חרדית. מאחר והמגדיר העיקרי של הפוליטיקה, בוודאי באותן שנים, היה המדיני – וכיוון שזה לא היה הנושא המרכזי שלה, היא ראתה עצמה מצטרפת לכל ממשלה, ובכך הייתה למעשה מרכז.

למה קרסה "הדרך השלישית"? להלן הניתוח שלי: בבחירות 96' 75% ממצביעי "הדרך השלישית" בחרו בפרס לראשות הממשלה. רבים מאלה שתמכו בנתניהו, היו אף הם מצביעי מפלגת העבודה מאוכזבים. בבחירות נתניהו ניצח, ו"הדרך השלישית" הייתה חלק מממשלתו. "השבט" של מפלגת העבודה מאס בממשלת הליכוד והתאחד סביב ברק כדי להפילה. מצביעי "הדרך השלישית", ברובם המכריע, השתייכו לשבט הזה, כעסו על הזיהוי של "הדרך השלישית" עם הממשלה ועם העומד בראשה ונטשו אותה. לעומת זאת, היא לא הצליחה למשוך אליה קולות מן הימין ומן הציונות הדתית.

אני סברתי שהיה על "הדרך השלישית" לפרוש מממשלת נתניהו בעקבות פרשת בר-און המושחתת, אך עמדתי לא התקבלה. אני קיוויתי מאוד ש"הדרך השלישית" תרוץ במשותף עם "ישראל בעליה" (שרנסקי) ומימ"ד. תחושתי הייתה ונותרה, שאילו כך היה, התוצאה הייתה שונה.

         הכה בקיבוצים

המיסיונר הדמגוג אמנון יצחק מנסה את מזלו בפוליטיקה. הוא הקים רשימה חדשה ומתמודד בראשה לכנסת.

אין לו סיכוי, ברוך השם. אבל גם בלי סיכוי להיבחר, יש בו יכולת להרעיל את האוויר. סיסמת הבחירות שלו היא "להחזיר את קרקעות הקיבוצים לעם". כי ממה דמגוג יכול להיבנות יותר  מאשר מהסתה, חרחור מדנים, שלהוב יצרים ושנאת חינם?