הבלוג של אורי הייטנר

אחרי עשרים שנה, ביטלתי את המנוי שלי על "הארץ".

לכאורה, זה לא צריך להפתיע. רבים וטובים עשו זאת לפניי, במחאה על הקו הפרו-פלשתינאי, השמאל רדיקאלי, הפוסט ציוני של העיתון, ואך צפוי שכך אעשה גם אני, כמבקר חריף ביותר של העיתון לאורך שנים.

אז זהו, שלא. ממש לא. לא זו הסיבה.

את הכיוון הפוליטי של העיתון הצלחתי להכיל עשרים שנה וסביר להניח שיכולתי להכיל עוד עשרים שנה. כדי לקרוא את הדעות של עצמי, איני צריך לקרוא עיתון. אדרבא, הקפדתי לקרוא, יותר מכל, דווקא את גדעון לוי, עמירה הס, ספי רכלבסקי, עקיבא אלדר, מרב מיכאלי ושכמותם. זה עלה לי בבריאות. עורי נעשה, לא אחת, חידודין חידודין למקרא הדברים. למה? אולי ראיתי בכך משימה מודיעינית, אולי אני מזוכיסט, אולי חשתי אתגר בהשחזת עמדותיי דווקא בחיכוך עם הקיצוניות הזאת.

חרף דרכו האידיאולוגית של העיתון, הרחוקה כל כך מדרכי, חשתי שזה העיתון המתאים לי. הוא רציני יותר, מעמיק יותר, יסודי יותר ולכן גם מעניין יותר מהעיתונים האחרים. הוא סולידי יותר, רעשני פחות, צהוב פחות, רייטינגי פחות מן העיתונים האחרים (אף שהפער מצטמצם והולך, למרבה הצער). יש בו הרבה יותר חדשות חוץ, למשל, תחום קרוב מאוד ללבי, מאשר בעיתונים האחרים. יש בו את מוסף "ספרים" האהוב עליי. מבחינת תוכן העיתון, הייתי ממשיך את המנוי עוד ועוד.

אז מה גרם לי לקבל את ההחלטה הזו?

כידוע, אני חי בצפון הגולן, בפריפריה של הפריפריה. וטוב לי בכך – מבחינתי, ככל שאני יותר בפריפריה, אני יותר מאושר. אך יש לכך מחיר – דלילות האוכלוסיה בפריפריה, הופכת את האזור לבלתי משתלם למכירות. לכן, למי שעולמם משתקף רק על פי החור שבגרוש, הפריפריה היא נטל.

ניתן היה לצפות מעסק כמו עיתון, להתייחסות שונה, אך לא כך הדבר. איני מקבל את העיתון דרך מפיץ. למה? כי זה לא משתלם לעיתון. לכן, העיתון מגיע אליי בדואר. כך, אין לי עיתון בבוקר, כיוון שהדואר הנע מגיע לאורטל בצהרים. וכך, את עיתון הבוקר אני קורא בלילה, לאחר יום העבודה.

הבעיה היא, שכדי שאקבל את העיתון של היום, על "הארץ" לשלוח את העיתון בדואר לקצרין בזמן. כל עיכוב, גורם לכך שהעיתון אינו נכנס לחבילת הדואר של קיבוצי בדואר נע רמת הגולן ואת העיתון אני מקבל למחרת. וזה קורה לפחות פעם בשבוע, לעתים פעמיים ויותר. עשרים שנה אני מנוי, וטרם נמצא פתרון. מה עושים? מפצים. עשרים שנה, לפחות פעם בשבוע, אני מזוכה על העיתון. אלא שעשרים שנה אני נאלץ להתווכח על כך.

"אדוני, הבעיה לא אצלנו, הבעיה בדואר". אבל איני משלם לדואר. אני משלם לכם ועליכם לדאוג שאקבל את העיתון. "אבל אנחנו מוציאים את העיתון, אנחנו לא אשמים שהוא לא מגיע". אבל איני משלם לכם כדי שתוציאו את העיתון, אלא כדי שהוא יגיע אליי. שוב ושוב אותו ויכוח.

כל כך הרבה פעמים ביקשתי שימצאו פתרון יצירתי. שיפיצו את העיתון באמצעות המפיץ של "מעריב" או של "ידיעות אחרונות" המגיעים אלינו. שהמפיץ לקצרין ייסע עוד רבע שעה, עד אורטל. לשווא. זה לא משתלם.

לפני כשבע שנים, רשות הדואר הפכה לחברה ממשלתית – "דואר ישראל". מיד היא החלה בצעדי "ייעול", ובין השאר ביטלה את עבודת הדואר נע בפריפריה בימי ו'. אזרחי מרכז הארץ מקבלים דואר ביום ו'. אזרחי הפריפריה אינם מקבלים דואר ביום ו'. זה לא משתלם...

אבל את העיתון אני מקבל בדואר. ואם אין דואר נע ביום שישי, איני מקבל את העיתון ביום שישי. והעיתון של שבת הוא העיתון החשוב ביותר, מבחינת מה שיש בו ומבחינת הפנאי שיש לקרוא אותו. ... העיתון של שבת מגיע ביום ראשון... מה עושים?

פניתי לעיתון. שבתי וביקשתי שיעבירו את העיתון באמצעות הפצה. אבל זה לא משתלם. ביקשתי שלפחות ביום שישי, שאין בו דואר נע, ישלחו מפיץ. אבל זה לא משתלם. שלפחות ביום שישי יחברו למפיצים של העיתונים האחרים... שום דבר.

לקרוא בזמן שאין לי ביום ראשון את העיתון של שבת? אין בזה טעם. אבל לנוכח סרבנות העיתון ללכת לקראתי, הדרך היחידה לקרוא עיתון בשבת, היא לקנות את העיתון. לנסוע לקצרין וחזרה כדי לקנות עיתון עליו אני משלם בלאו הכי כמנוי. לאחר מו"מ אישי עם מנכ"ל העיתון לשעבר יוסי ורשבסקי, הוא הציע פשרה הוגנת – אני מקבל 50% הנחה על המנוי, וקונה את העיתון של יום שישי בעצמי. וכך אני נוהג זה שבע שנים.

בינתיים, העיתון המשיך להגיע בצורה בלתי סדירה. ושוב ושוב אני נדרש לשכנע למה יש לזכות אותי על עיתון שלא הגיע.

היום התקשרו מהעיתון והודיעו לי חגיגית, שלא יזכו אותי עוד על עיתונים שלא יגיעו. "אתה מנוי ותיק ומוערך בלה בלה בלה... וחשוב לנו ללכת לקראתך בלה בלה בלה... אבל ... זה לא משתלם... הבעיה היא בדואר... אנחנו מוציאים את העיתון וגו'". לאחר שעה ארוכה של ויכוח סוער, הודעתי להם סופית – אם זו גישתכם, ואין זו גישתכם כלפיי כ"מנוי ותיק וכו'" אלא כלפיי כתושב הפריפריה, איני רוצה עוד להיות מנוי שלכם.

הגמילה, מן הסתם, לא תהיה קלה. אבל העיתון הזה אינו ראוי שאהיה מנוי שלו. ...שימשיך להיות עיתון לאזרחי מדינת תל-אביב.

* "חדשות בן עזר"