הבלוג של אורי הייטנר

היום שאחרי המהפכה, הוא לעתים קשה יותר מהמהפכה. מנהיגים שהובילו מהפכות, שסחפו המונים אחריהם, שנסחפו על גלי הרומנטיקה של המהפכה – לא כל כך ידעו איך לנהל את חיי היומיום שאחרי המהפכה. קשה לעבור ממאבק הרואי ליום קטנות. קל מאוד לרצות רק שקט ומנוחה שעלולה להביא לדעיכה וסטגנציה. מצד שני, לוחמים מתקשים להשלים עם כך שהמלחמה נגמרה. מנהיגים כריזמטיים שהובילו מהפכות, נפלו בהנהגת השגרה. לא אחת, מנהיגי מהפכות לא ידעו להיגמל מהמהפכה, לא ידעו להתאים את עצמם ואת עמם למציאות שהשתנתה וכשלו.

המאבק על הגולן בשנות ה-90 היה המהפכה שלנו. אלי מלכה, הוביל ביד רמה ובהצלחה רבה את המאבק, בתפקידו כיו"ר ועד יישובי הגולן; הוביל את המאבק לניצחון.

תקופת המאבק, עם כל הקושי הנפשי שבעצם האיום על הקיום, העלבון שנבע מן האיום הזה והחיים באי ודאות קיומית – היתה תקופה הרואית וסוערת, שבה חשנו שאנו מצילים את המדינה מאסון, לא פחות. התקופה הזו, על קשייה הרבים, סיפקה ריגושים רבים.

ומה עושים ביום שאחרי המאבק? ניתן היה לשקוע באפרוריות היום יום, ולו מתוך רצון לנוח מעט אחרי התקופה האינטנסיבית כל כך, אך קשה לצאת מן השקיעה הזו.

זו מבחנה של מנהיגות. אלי, כראש המועצה, השכיל למנף את הרוח הגדולה שפיעמה בנו בתקופת המאבק, לתנופת הקליטה והפיתוח. הוא הציב אתגר חדש, אתגר לימי שלום, כדי שלא נשקע לאפרוריות היום יום.

על מנת להצליח בכך, היה צורך בשלוש החלטות אסטרטגיות משמעותיות. האחת, היא להניח את המאבק מאחורינו, להפנים שאיננו עוסקים בכך. וזה ממש לא היה קל. עוד שנים רבות היו בתוכנו פעילים שראו בכך חוסר אחריות ונאיביות, הפקרת השטח מול השלטון המרדים אותנו. השניה, היא שאחרי תקופה ארוכה שבה לא יכולנו להפנות את משאבינו הנפשיים והחומריים לפיתוח הגולן, זאת המשימה אליה אנו נרתמים. השלישית, היא שהצמיחה הדמוגרפית לא תהיה בהקמת יישובים חדשים, אלא בהרחבה היישובים הקיימים (רעיון שסתר את תפיסות היסוד שלנו).

מי שהוביל את האסטרטגיה הזאת היה אלי מלכה, שבאופן אישי השכיל להפנים את השינוי המהותי והמשמעותי. הוא סחף אחריו גם למשימה הזאת את תושבי הגולן, בהצלחה גדולה.

המהלך הגדול אינו רק הבאת אנשים לגולן ובניית בתים בעבורם, אלא בראש ובראשונה בניית קהילה גולנית אטרקטיבית לתושביה, לבני הגולן ולמצטרפים החדשים; זאת, באמצעות העמדת החינוך – הפורמלי והקהילתי, הצבת חיי קהילה פעילים ותוססים, במרכז ההוויה הגולנית, תוך השקעת משאבים רבים וטיפוח מצוינות. כמנהל המתנ"ס, הייתי שותף לעשיה הזאת, ואני יכול להצביע על צמתים רבים שההכרעה של אלי הביאה להצלחות גדולות, אך אסתפק בדוגמה אחת – הקמת הספריות האזוריות הנפלאות שלנו, בהשקעת עתק והוצאה שוטפת גדולה מאוד לאורך שנים, בעידן שבו הבון טון הוא לטעון שאין עוד צורך בספריות, כי מי קורא ספרים, הכל ברשת וכו'. והדוגמאות הן רבות.

רשימת ההישגים של אלי גדולה מאוד, ואם להצביע על דוגמאות מן השנים האחרונות – תוספת הנחלות, צמיחת התיירות, מוסדות חינוך ייחודיים בגולן כולל לבני נוער מחוץ לגולן, לילות ירח בגולן, הקמת מתחם וואסט, הקמת אמפיגולן ועוד ועוד.

כל אלה הם יציריו כפיו של אלי. כמי שמכיר את אלי שנות דור, החל מחברות משותפת במליאת המועצה כמזכיר אורטל לצד מרכז המשק של שעל בשנות ה-80 ובעיקר כדובר ועד יישובי הגולן כשאלי היה היו"ר, הערכתי אליו גדולה מאוד.

אלי בורך בכישרון מנהיגותי יוצא דופן. במה הדבר מתבטא? ביכולת לעצב חזון, להציב מטרות, להדביק אנשים לרעיון וליצור בתוכם מחויבות לעשיה ולהניע תהליכים גדולים המשנים את המציאות.

****

אני מניח שיש מי שירימו גבה לנוכח המאמר הזה, כפי שאנשים הופתעו כשהבעתי באוזניהם  תקווה שאלי יחליט על התמודדות על קדנציה שלישית, בתקופת לבטיו. אין זה סוד שהיחסים בינינו אינם כשורה ושיש הרבה בלבי עליו. לפני שלוש שנים התפטרתי מניהול המתנ"ס, לאחר 9 שנים נפלאות, מתוך עימות חזיתי קשה עם אלי. עד היום, ההדורים בינינו טרם יושרו.

ולצד הערכתי הרבה לאלי, יש לי גם לא מעט ביקורת. אני סבור שהתנהלותו סוליסטית וצנטרליסטית מידי, אינה משתפת מספיק, ממדרת מידי. יש הרואים דווקא בהתנהלות זאת את סוד כוחו והצלחתו. אני סבור שהצלחתו אינה בזכות, אלא למרות ההתנהלות הזאת. אני מאמין שהתנהלות דמוקרטית יותר, פתוחה יותר לדעות אחרות ולביקורת, הייתה מעצימה עוד יותר את הישגיו של אלי, ואת הישגי הגולן.

אולם כאשר אני מציב על כף המאזנים את הלקויות מול התרומה הגדולה וההישגים הכבירים, אין ספק שכף הזכות כבדה לאין ערוך. ולכן, גם כשאני מעמיד את תחושותיי האישיות הקשות, מול הערכתי הרבה לאלי, כף ההערכה כבדה הרבה יותר.

אף שעקרונית אני רואה חשיבות בקיומן של בחירות, ברור לי שהעובדה שאיש לא התמודד נגד אלי על ראשות המועצה, מבטאת את ההערכה הרבה של תושבי הגולן לאלי מלכה. אך מאחר ולא התקיימו בחירות, לא הייתה הזדמנות לבטא את ההערכה הזאת. ולכן, ראיתי לנכון להיות פה לתושבי הגולן בביטוי ההערכה והתמיכה באלי.

****

במאמר שפרסמתי אחרי בחירתו של אלי לקדנציה השניה, כתבתי בין השאר: " כאשר אלי מלכה נבחר לראשונה, לפני שש שנים, איחלתי לו ברכה אחת – שבקדנציה שלו הוא לא יידרש להתעסק במאבק קיומי על הגולן ויוכל להקדיש את כל מרצו למשימות של שלום; בניה, קליטה, פיתוח, קהילה, חינוך. למרבה השמחה, כך היה, וחלון ההזדמנויות נוצל בצורה נפלאה. אלי נבחר לקדנציה השניה ביום שבו נערכה ועידת אנאפוליס, בהשתתפות מסוימת של סוריה. האם זהו אות מבשר רע?

אני מאחל לאלי ולנו, שגם הקדנציה השניה לא תהיה בצל של סכנה קיומית, ואף היא תיוחד לסדר יום אזרחי. בסופו של דבר, ככל שאנו מפתחים ומחזקים את הגולן, וככל שהזמן חולף, מתחזקים שורשינו בגולן, מתחזקת התמיכה בנו, וקטנה סכנת העקירה והחורבן".

אני שמח שהברכה התגשמה במלואה. היום, כך אני מאמין, ברכה כזו כבר מיותרת. להערכתי, הסכנה לעתיד הגולן חלפה באופן סופי.

* "שישי בגולן"