הבלוג של אורי הייטנר

           בנט והסרבנות – סוף דבר       

מיד לאחר דבריו בראיון לנסים משעל, על פיהם יעדיף לשבת בכלא מאשר להשתתף בעקירת מאחז, התעשת נפתלי בנט וחזר בו. אולם הוא לא חזר בו עד הסוף. לצד אמירה כללית נגד הסרבנות והבהרה (מוצדקת) שלא קרא לסרבנות, הוא הסביר שאמר שיבקש ממפקדיו שישחררו אותו מן המשימה. אמירה כזו אינה מספקת, מאחר והוא לא התייחס לשאלה ומה יקרה אם לא ישוחרר, והרי בראיון אמר שיעדיף לשבת בכלא. לא יושבים בכלא על בקשה להשתחרר, אלא על סירוב. וגם בקשה כזו, סבירה כאשר מדובר בחיילים, לא במפקדים. בנט מפקד – איזה מסר הוא מעביר לחייליו כאשר הוא משתחרר מהמשימה הקשה ביותר המוטלת עליהם?

אולם במהלך הימים שחלפו, בנט התעשת לחלוטין ואמר דברים ברורים. ארי שביט, "הארץ", לאחר שיחה עם בנט: "בנט מדבר בגילוי לב מפתיע על הימים הקשים שעברו עליו בעקבות סערת הסירוב. הוא מודה שכאשר אמר את אשר אמר דיבר מהלב וביטא את תחושותיו האמתיות. אבל בשבת האחרונה חשב על כך בשקט והגיע למסקנה שעכשיו, כשהוא מנהיג, מוטלת עליו אחריות מסוג אחר. הוא אינו יכול לגרום לריסוקו של צה"ל ולשבירתה של הממלכתיות. מה יעשה כשהשמאלן הבא יסרב ויתלה את סירובו בדבריו של בנט? הוא עדיין חושב שפינוי של כפר יהודי או כפר ערבי הוא נורא וכי הגירוש של יהודים או של ערבים מבתיהם הוא מעשה שלא ייעשה. אבל אם הממשלה תקבל החלטה, הוא יבצע אותה. הוא גם לא ישעה להנחותיהם של הרבנים הדוגלים בסירוב. בהתנגשות הקשה בין הערכים הסותרים, הערך של אחדות המדינה ואחדות הצבא גובר".

בהופעה בפני סטודנטים חזר בנט על הדברים הללו. הוא אמר בפירוש שהוא שינה את דעתו. הדברים הוקלטו ושודרו.

כל הכבוד לבנט על היושרה, על היכולת לחזור בתשובה, להודות בטעות ולהבין את מהות אחריותו כמנהיג. כל הכבוד על האמירה המנהיגותית הברורה שפקודות צה"ל קודמות להנחיות הרבנים. יש לציין, שהוא עשה זאת אחרי שהבין שהסערה לא פגעה בו אלקטורלית. להיפך, הוא עלה בסקרים בשבוע שלאחר הדברים (להערכתי, לא בזכות דבריו על הסרבנות, אולם הם לא פגעו בנסיקתו). מכאן, שהסיבה לאמירה, אינה נובעת משיקולי בחירות. ניכרים דברי אמת. תמה ונשלמה פרשת בנט והסרבנות.

            בנט והספינים

תמה ונשלמה פרשת בנט והסרבנות. האמנם? ודאי שלא. לפחות עד הבחירות, יריביו ימשיכו להדביק לו את הסרבנות. ובכלל, עלייתו המסחררת בסקרים גורמת ליריביו, מימין ומשמאל, להספין אותו.

הספין משמאל, החל במאמר של המסית והמדיח הסדרתי ספי רכלבסקי, שכתב על בנט שהוא תלמיד של דב ליאור, שליאור הרכיב את רשימת "האיחוד הלאומי" שבתוך רשימת "הבית היהודי", שליאור הוא הסמכות של "הבית היהודי" ועל פיו יישק דבר ועוד. וכך, משליאור עמד בראש חבורת הפרחחים במאחז עוז ציון שתקפו את לוחמי צה"ל ומג"ב, מיד החלה הסתערות רבתי על בנט, ללא כל הצדקה.

בנט רחוק מלהיות תלמידו של ליאור. כל מי ששומע את בנט וקורא את רעיונותיו, מבין שהמרחק בינו לבין ליאור עצום. האם בנט המעמיד במישור אחד גירוש יהודים וגירוש ערבים הוא תלמידו של ליאור? האם בנט הקורא להעדפה מתקנת לערביי ישראל, הוא שליחו של ליאור? הרי הדיבורים הללו הם הבל ורעות רוח. בנט עצמו הבהיר שפגש פעם אחת בחייו את דב ליאור. אגב, את רשימת "תקומה" (אותו חלק מ"האיחוד הלאומי" שהצטרף ל"בית היהודי") בחר מרכז המפלגה, ולא ליאור.

והספין מימין – ב"ישראל היום" ובאינטרנט מופצות ידיעות על כך שהמיליונרים המריצים את מועמדי השמאל עומדים מאחורי בנט, וש"ידיעות אחרונות" עומד מאחורי בנט. והכל, כדי להחליש את נתניהו והליכוד.

אלה ספינים מכוערים של בחירות, מ"שמאל" ומ"ימין". ספינים שאין להם שחר.

בבחירות הקודמות תמכתי ב"בית היהודי". תמכתי בהם, כיוון שאף מפלגה אחרת לא התאימה לי, אך גם כיוון שראיתי בהם את הכוח המתון בציבור הדתי לאומי, שיהווה משקל נגד ל"איחוד הלאומי". קיוויתי ש"הבית היהודי" יבדל עצמו מ"האיחוד הלאומי" ויתקרב למרכז. לצערי, זה לא קרה, בכל אופן לא באופן שרציתי. כמובן, שהאיחוד המחודש עם "האיחוד הלאומי" - מעצם טבעו לוקח את "הבית היהודי" ימינה, ולכן הוא ממש לא מתאים להשקפותיי ואיני שוקל לתמוך בו.

אולם יש לי הערכה אישית רבה לנפתלי בנט ואני סולד מהספינים השקריים נגדו.

האם האיחוד נכשל?

האיחוד בין הליכוד ל"ישראל ביתנו" אמור היה להניב 45 מנדטים לרשימה המאוחדת, ויש שפנטזו על 50. על פי הסקרים, הליכוד הולך ויורד והוא מצוי בסביבות ה-35 מנדטים. על פניו, את הסינרגיה החיובית של האיחוד, החליפה סינרגיה שלילית. לפיכך, האיחוד נכשל.

אולם לדעתי, אין זה כישלון חד משמעי, למרות הפער בין הציפיות למציאות (שעוד עשויה להשתנות עד הבחירות). על אף חולשתו, האיחוד עדיין עונה על המטרות של שני יוזמיו.

נתניהו רצה להבטיח שיעמוד באופן חד משמעי בראש הסיעה הגדולה ביותר ולא רק בראש הגוש הגדול. למרות הירידה בסקרים, המטרה הזאת עדין ממומשת באופן חד משמעי. אלמלא האיחוד, יתכן שסך המנדטים לשתי המפלגות היה גבוה יותר, כיוון שלא הייתה בריחת מצביעים מן הליכוד בשל פרשיות ליברמן, אולם נתניהו היה עומד בראש רשימה קטנה יותר, ומתקשה יותר לנהל את המו"מ הקואליציוני (כולל מו"מ קשה עם ליברמן). ליברמן, מצדו, הבין שמיצה את האלקטורט של "ישראל ביתנו" ושדרכו לראשות הממשלה עוברת דרך הליכוד. הקמת הרשימה המשותפת הייתה אמורה להיות הצעד הראשון לקראת איחוד מלא אחרי הבחירות והתמודדות עתידית על הנהגת הליכוד אחרי נתניהו. יתכן, שלנוכח משפטו, האיחוד ידחה ואם יורשע ויוטל עליו קלון – יבוטל. אבל הנחתו שרק דרך הליכוד יוכל להגיע להנהגה, נכונה. עם זאת, להערכתי, אין לו סיכוי להיבחר לראשות הליכוד, ודאי לא לנוכח פרשיות השחיתות האחרונות.

            סופר טנקר

אילו הזמנת זמרת לכנס בחירות לא הייתה עבירה על החוק; אילו מבקר המדינה לא היה מזהיר את הליכוד מראש. אילו הליכוד לא היה משלם הון עתק (ההערכות נעות בין 60,000 ₪ ל-100,000 ₪) לשרית חדד על שני שירים - גם אז, מופע "אתה תותח" היה מפגן מבחיל של חוסר טעם, של תת רמה ושל פולחן אישיות מכוער. על אחת כמה וכמה, ששילמו לה הון עתק, שמבקר המדינה הזהיר ושהליכוד עבר על החוק. כמה מעלות רעות.

תותח...

            ספסל נמוך

דני איילון הושיב את ליברמן על ספסל (נאשמים) נמוך.

            ביטול תורה

על פי התורה, למלחמת מצווה גם חתן ייצא מחופתו. אין כל ספק, שהמלחמה על קיום המדינה ועל שלום אזרחיה הוא מלחמת מצווה לעילא ולעילא, ולכן השתמטות בחורי הישיבות משירות בצה"ל היא עבירה על מצווה מדאורייתא, חילול השם ופגיעה בערך של "כל ישראל ערבים זה בזה".

אך להשתמטות הזאת יש צידוק – האיסור על ביטול תורה.

והנה, הרב עובדיה יוסף קרא לתלמידי הישיבות לסגור את הגמרות ולהתגייס לקמפיין למען ש"ס. הגנה על המולדת היא ביטול תורה. עסקנות מפלגתית אינה ביטול תורה.

גם הוא תותח.

            הסלוגנים של מרצ

אני מאוד לא אוהב את הסלוגן של הליכוד על מדינה חזקה הזקוקה למנהיג חזק. בכלל, איני אוהב דיבורים על מנהיג חזק... עם זאת, לפחות זהו סלוגן חיובי. הסלוגנים של יריביו הם נגטיביים – נגד ביבי. מפלגת העבודה, למשל: "ביבי עוזר לעשירים..." איזה סלוגן מכוער.

וכך גם הסלוגן של מרצ. שלום? זכויות אדם? לא. "קול בטוח נגד ביבי". נגד ביבי – זאת האידיאולוגיה של מרצ?

הסלוגן השני חביב – "שמאלנים הביתה". בהפוך על הפוך, משתמשים במרצ בקריאת הגנאי המופנית נגדם, לקריאה לשמאלנים לתמוך במרצ, שהיא ביתם. הומור עצמי הוא תכונה טובה וחיובית.

אז למה הסיסמה הזאת צורמת לי? כיוון שיש מסר בתחכום היתר הזה – איזו התנשאות אליטיסטית, האומרת שהבוחר שלנו אינטיליגנטי ובנוי לתחכום הזה ואפשר לדבר אתו מעל הראש של "העם". נראה שבמרצ לא יוותרו על התחכמות כזאת, גם אם היא תעלה להם בקולות.

            כבוד הנשיא

אין זה מן הנמנע, שבעוד שנתיים יהיה למדינת ישראל נשיא.

            בשירות הפרובוקציה

פעילי ימין רדיקאלי, אוהדי "עוצמה לישראל" מבקשים לבצע פרובוקציית בחירות בכפר מוסמוס שבואדי ערה. האם מבוקשם יינתן להם? על פי ניסיון העבר, המשטרה לא תאשר זאת, ובצדק, בשל חשש לשלום הציבור. הפרובוקטורים יעתרו לבג"צ, ובג"צ בשם מולך "חופש הביטוי" יאפשר את הפרובוקציה הזאת. הבחירות, שאמורות להיות חג לדמוקרטיה, הן גם חג לאויבי הדמוקרטיה, המבקשים להחריבה מבפנים, תוך ניצול חולשתה. ושופטי בית המשפט העליון, כרגיל, נוהגים כאידיוטים שימושיים המשחקים לידי הפרובוקטורים.

            ולמה ציפי לבני פסולה לעדות, על פי "הארץ"?

במאמר ב"הארץ" תוקף רוני שוקן בחריפות את ציפי לבני. אם יש למישהו ספק, אין ספק. שוקן = "הארץ", "הארץ" = שוקן. לא נותקה השלשלת.

ועל מה ולמה ציפי לבני פסולה, על פי "הארץ"? כי היא הצלע הפוליטית של המשולש רות גביזון (הצלע המשפטית), בן דרור ימיני (הצלע התקשורתית) לבני. אז נכון, רוני הארץ משבח את חתירתה להסכם עם הפלשתינאים והקמת מדינה פלשתינאית, או בלשונו "סוף הכיבוש והשליטה על העם הפלסטיני". אבל ההסכמה שלו עם לבני היא רק בנוגע למה שמן הקו הירוק ומזרחה. לעומת זאת, תהום פעורה בינו לבין מה שלבני, כמו גם גביזון וימיני, חותרים לו בנוגע למה שמן הקו הירוק מערבה.

הם רוצים, אוי לאוזנים שכך שמעו, שתי מדינות לשני עמים. כלומר, לצד מדינת הלאום הפלשתינאית, שזה כמובן בסדר, הם רוצים גם מדינת לאום יהודית. וזה, כמובן, לגמרי לא בסדר. "תהיה אשר תהיה העמדה בעניין המשנה הרעיונית של גביזון-לבני-ימיני, נוכח מציאות החיים בישראל והתרגום של העמדות התיאורטיות למדיניות בפועל, אין לתאר משנה זו אלא כלאומנות במסווה של מהוגנות ליברלית. שלושתם מכפיפים את הדמוקרטיות של ישראל ליהדותה (בשם עיקרון העל שלהם של לאומיות יהודית) גם אם הם אומרים בקריצה 'יהודית' ו'דמוקרטיות' כשתי הגדרות שוות מעמד".

חטאה של ציפי לבני, אם כן, הוא תמיכתה ברעיון "שתי מדינות לשני עמים". רוני הארץ מתנגד לרעיון הזה. הוא תומך ברעיון "שתי המדינות". לא לשני עמים, חלילה. מדינה אחת פלשתינאית נקיה מיהודים בקווי 49', ולצדה מדינת שקשוקה לא יהודית, כיוון שהוא שולל את הלאומיות היהודית, שהינה כמובן "לאומנות". הוא שולל את הרעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית, כיוון שבעיניו יש סתירה בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, וכיוון שהוא תומך במדינה דמוקרטית, הוא מתנגד למדינה יהודית.

אז נכון, יאיר לפיד מתואר כ"חוסר משקל ורדידות" ושלי יחימוביץ' מואשמת ב"ימניות פופוליסטית". אך לבני אינה התשובה. להיפך, היא מסוכנת. כותרת מאמרו של רוני הארץ היא "הסכנה שבלבני".

בבחירות הקודמות, מאמר המערכת של "הארץ" יצא חוצץ נגד מרצ, בשל תמיכתה בשלב הראשון של "עופרת יצוקה". היום, כאשר בראש מרצ עומדת זהבה גלאון, יתכן ש"הארץ" אינו פוסל את מרצ, והיא נמצאת בקצה הימני של הלגיטימיות בעיני עיתון זה.