הבלוג של אורי הייטנר

קראת לי אסתר / אתי אנקרי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 7.1.13

ביום שישי האחרון, 4 בינואר, אתי אנקרי חגגה את יום הולדתה החמישים. אתי אנקרי היא אחת הזמרות הטובות ביותר בארץ, אחת הזמרות האהובות עליי ביותר. היא זמרת יוצרת – כתבה והלחינה את רוב שיריה, למעט שירים מן המקורות שאותם רק הלחינה. והיא כישרון גדול – כתמלילנית, כמלחינה, כזמרת וכשחקנית.

אני התאהבתי באתי אנקרי ממבט ראשון. היא הופיעה בתכנית אירוח בערב שבת בערוץ היחיד, ב-1990, איני זוכר אם היה זה בתכניתה של רבקה מיכאלי או בתכניתו של מני פאר. היא שרה את "אני רואה לך בעיניים" ואת "לך תתרגל", ואני הוקסמתי משירתה, מחביבותה ומהקסם ששפע ממנה.

ומאז אני עוקב אחריה באהבה רבה, ואוהב גם את השינויים החלים בה, גם את חזרתה בתשובה, דווקא כיוון שאין זה צעד של מי שקם בבוקר בהיר אחד וגילה את האור, אלא תהליך איטי, עמוק והדרגתי לאורך כעשרים שנה.

לא היה לי קל לבחור איזה מבין שיריה היפים אשמיע. בסופו של דבר בחרתי ב"קראת לי אסתר", שיר הנושא של אלבומה השני של אתי אנקרי, שיצא ב-1993. השיר מתאר פגישה שלה עם חבר ילדות, שגדל אתה בימי ילדותה בלוד ולמד אתה בכיתה. הוא פגש אותה בשוק וקרא לה.

האיש היה נרקומן. המפגש בין האמנית המצליחה, בתקופת השיא של הקריירה שלה, עם מי שיצא מאותה נקודת מוצא, אך שקע עמוק בזבל, עמוק בייאוש, מי שמכריז על עצמו שאין לו פנים, הוא בעצם אדם מחוק, הוא מפגש כואב ומצמרר. "קראת לי אסתר ועיניך דממה, שנינו למדנו באותה שממה". והרי באותה שממה, גם היא יכלה לשקוע, בדיוק כמוהו. "תמשיכי ללכת, אלוהים אתך", הוא אומר, "אותי הוא שכח".

הוא אבוד. "אני נרדם", הוא אומר לה. אך יש לו עוד רק בקשה אחת ממנה – להשתמש בכוחה כזמרת מצליחה ופופולארית, כדי להזהיר ילדים אחרים לא ליפול ל"בורות העמוקים" של הסמים. הוא מבקש ממנה לעשות זאת בשבילו. "תשירי לילדים, לפני שהם נוגעים, לפני שהם הולכים".

אתי אנקרי התייחסה לדבריו בחרדת קודש, כאל שליחות, כאל צוואה מחייבת. היא עיבדה את דבריו לשיר, ושרה אותו לראשונה, לא פחות מאשר בחלק האמנותי של הפסטיגל. ורק כעבור שנים אחדות, כאשר הופיעה בהתנדבות בערב התרמה לאגודת "אל-סם", סיפרה את סיפורו של השיר.

בשיריה של אתי אנקרי היא מעבירה מסרים חברתיים ותרבותיים רבים, ולא מזמן השמענו את השיר "מיליונים" המציג את הייאוש שבעוני, אבל נדמה לי שאין מסר חשוב יותר מאשר בשיר "קראת לי אסתר", מסר מציל חיים. ולכן בחרתי לציין בו את יובלה של אתי אנקרי.

קראת לי אסתר / כשרציתי לשכוח / וגיליתי שמחה / במקום שרציתי לברוח / קראת לי אסתר / ועיניך דממה / שנינו למדנו / באותה שממה // אמרת לי אסתר / הפסקתי לדהור / ואת כל המרחק / לא יכול לחזור / במקום שהכרת / יש בורות עמוקים / הצמחתי כנפיים / ואין לי פנים // אמרת לי אסתר / "אל תביטי בי כך" / שנינו יודעים / אז בואי נשכח / תמשיכי ללכת / אלוהים אתך / אני פה נרדם / אותי הוא שכח // תשירי אסתר בשבילי / תשירי... / תשירי לילדים / לפני שהם נוגעים / לפני שהם הולכים / תשירי אסתר לעולם. // אני נרדם. אני נרדם.