הבלוג של אורי הייטנר

בשלהי שנות ה-70 של המאה שעברה, שעה שיגאל הורביץ כיהן כשר האוצר, יזם משרד האוצר קו חם לאזרחים, למסירת מידע על מעלימי מס. איני זוכר האם הכינוי "מלשינון" היה של היוזמים או של מבקריהם. אולם הביקורת הייתה חריפה מאוד. הטענה הייתה שמדובר באקט בלתי מוסרי, המחנך למלשינוּת, לחשדנוּת, שיפגע בסולידריות הישראלית, ביחסי האמון ההדדי בחברה ויגרום לאנשים לחשוש מחבריהם ושכניהם. התגובה הציבורית עשתה את שלה והיוזמה נגנזה.

ביקורת דומה מושמעת כעת, כאשר משרד האוצר מוביל שוב מאבק נגד ההון השחור, נגד העלמות המס ומעלימי המס, יוצר קמפיין פרסומי נגד התופעה ומקים "מלשינון" הקרוי "קו הצדק".

כאז, כן עתה – הביקורת אינה מוצדקת והיא מבטאת מוסר עקום וסולם ערכים מעוות.

כל מי שעוסק בחינוך, פורמלי או בלתי פורמלי, יודע עד כמה קשה להתמודד עם קודים חברתיים, שבשם הסולידריות החברתית בין התלמידים בכיתה, כביכול, האיסור החמור ביותר הוא על הלשנה. התוצאה היא קשר שתיקה כלפי ילדים אלימים, כלפי תופעות קשות של חרמות חברתיים, כלפי פגיעות מיניות, כלפי התעללות בילד חלש. המוסר העקום הזה, בשם הסולידריות החברתית, כביכול, מגונן על הרוע, על חוסר הצדק, על העדר הסולידריות.

במוסר של גנבים, הקוד העליון הוא "לא תלשין" – זה הדיבר הראשון על לוחות הברית של עולם העבריינות. אסור שהחברה הנורמטיבית תאמץ את הקודים הללו כמוסר שלה, ובכך תסייע למחבלים בה.

המסורת היהודית שעוצבה בגולה, קידשה את הסולידריות היהודית, כהגנה מפני הסביבה הנוכרית, לרוב העוינת, ומפני השלטונות. חלק מן הסולידריות הזאת התבטאה בקוד של הגנה על כל יהודי באשר הוא מפני השלטונות, ושלילה מוחלטת של הלשנה. מלשין הוא "מוֹיסֵר" ודינו "דין מוסר". מי שעובר על הקוד הזה פוגע בקהילה ובסולידריות הבסיסית שלה ומשתף פעולה עם השלטון העוין, הרודף. מוטב שהקהילה תתמודד בכוחות עצמה עם הגורמים השליליים בחברה, ובלבד שלא תסגיר יהודי לשלטונות.

ההוגה, הסופר והמנהיג הציוני שמריהו לוין נהג לומר, שקל יותר להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מן היהודים (ויש המייחסים את המכתם לאחד העם). לצערי, מאה שנה מאוחר יותר ניתן לקבוע בצער, שדווקא הצלחנו להוציא מתוכנו כמה מהדברים היפים שאפיינו את הקהילה היהודית בגולה, ודווקא כמה מחוליי הגולה דבקו בנו. הסולידריות החברתית שאפיינה (לרוב, היו גם מקרים הפוכים) את הקהילה היהודית בגולה, אינה משמשת נר לרגלי החברה הישראלית, שֶׁשָׁחֲקָה את יסודות הסולידריות שאפיינו אותה. לעומת זאת, יש בתוכה הד דווקא לסולידריות מעוותת, שבאה לידי ביטוי בשלילת ההלשנה, וראייתה כבלתי מוסרית. והרי איננו חיים בקהילה יהודית בגלות, אלא במדינה יהודית ריבונית, עם שלטון יהודי, ועלינו לגבש תפיסה ממלכתית הרואה בשלטון ובמוסדותיו, כולל המשטרה ושלטונות המס, מכשיר המשמש אותנו.

בקהילות חרדיות, בפרט של העדה החרדית הרדיקאלית, האנטי ציונית, הקוד הגלותי קיצוני אף יותר מאשר בגולה. אין לחשוד בחברה החרדית שהיא מעודדת פדופיליה או אדישה לה, חלילה. אבל הלשנה לשלטונות הרווחה או המשטרה של המשטר ה"צִיוֹינִי" הוא עבירה חמורה אף יותר מפדופיליה, כיוון שהיא חותרת תחת בסיס הקהילה המסתגרת, המתבדלת. בימים אלה אנו נוכחים בתוצאות הגישה הזאת במודיעין עלית.

החברה הישראלית הנורמטיבית חייבת לשרש מתוכה את הנורמה הזאת.

מעלימי מס אינם ראויים לסולידריות, מאחר ובמעשיהם הם חותרים תחת הסולידריות הישראלית. תשלום מס אמת הוא הביטוי הממלכתי של הסולידריות הישראלית (לצד הביטוי הוולונטרי החשוב והראוי) – במס שאני משלם אני מסייע לחלשים ממני להתקיים ואני מאפשר למדינה, המבטאת את הקולקטיב הלאומי, לספק לאזרחיה ביטחון, חינוך, בריאות ורווחה. מעלימי המס גונבים מן המדינה ומאזרחיה את הכספים הללו ומשלשלים אותם לכיסם. עשרות אלפי מיליארדי ₪ נגרעים מקופת המדינה בשל אותם מעלימים וגנבים. הם גונבים אותם מאתנו.

זאב ז'בוטינסקי כתב פעם, שאם בשעת שירת "התקווה" כייס ינסה לכייס אותו, הוא לא ימשיך לעמוד דום אלא ירדוף אחרי הכייס, כיוון שהוא אינו אידיוט. ומוטב שגם אנחנו לא נהיה אידיוטים ולא נעמוד דום לשירת המנוני הסולידריות, ונאפשר לחותרים תחת הסולידריות לכייס אותנו. המוסר השולל "הלשנה" הוא מוסר של גנבים. שלילת ההלשנה בשם הסולידריות היא סולידריות של גנבים.

פשע העלמת המס מלווה את המדינה מיום הקמתה. סיסמתו של בן גוריון: "מלחמה בהון השחור" נותרה אקטואלית גם בימינו, כמצוות עשה הן לממשלה והן לאזרחים.

* "שווים"