שלוש האותיות העומדות בראש השיח הפוליטי והתקשורתי בשבוע האחרון הן השרש ח.ר.מ. זו תוצאת הספין של נתניהו והליכוד, בניסיון להפריד את ברית הממלכתיות הציונית בין "הבית היהודי" ו"יש עתיד", באשמה כאילו המפלגות הללו "מחרימות" את החרדים. מחרימות?!
הן "יש עתיד" ובוודאי "הבית היהודי" – לא זו בלבד שלא הודיעו על פסילת החרדים, אלא להיפך, הבהירו שאין הן פוסלות אף מפלגה. אין ספק, שאילו ש"ס או "יהדות התורה" היו מוכנות לקבל על עצמן מתווה מחולל שינוי בנושאי הערבות ההדדית בישראל, השתלבות הציבור החרדי בתרומה לחברה, לכלכלה ולביטחון, שינוי באופן התקצוב הממשלתי לישיבות שתלמידיהן אינם משרתים וכד', הן היו שותפות רצויות מאוד בקואליציה. קואליציה אינה פְּרָס ואופוזיציה אינה עונש. קואליציה הינה שותפות בין גורמים פוליטיים לקידום נושאים מרכזיים שעל סדר יומה של המדינה. "יש עתיד" ו"הבית היהודי" נאבקות על סדר יום, שהמפלגות החרדיות אינן מוכנות לקבל ועל קווי יסוד שהן אינן מוכנות להשלים עמו. מה הקשר בין זה לבין חרם?
האופוזיציה אינה ארץ גזירה. מנחם בגין שהנהיג כמעט שלושה עשורים את האופוזיציה בישראל, נהג לומר: "נשרת את עמנו באופוזיציה". אף שרציתי לראות את מפלגת העבודה בממשלה, אני מעריך מאוד את העמדה של שלי יחימוביץ', לפיה עקב המחלוקת האידיאולוגית המשמעותית עם נתניהו בנושאי חברה וכלכלה, היא בוחרת באופוזיציה. החרדים חלוקים אידיאולוגית עם הציבור הציוני בנושאים כמו השירות בצה"ל והתרומה למדינה, והממשלה החדשה, בין השאר בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא חוק טל, נטלה על עצמה לקדם את הנושא. אם המפלגות החרדיות אינן מוכנות להיות שותפות בעיצוב דרך חדשה, מקומן באופוזיציה. חרם?!
בדיוק כפי שהטענה שאי צירוף המפלגות הערביות לקואליציה מבטאת "גזענות", כביכול, משוללת כל יסוד, כך הטענה שישיבת המפלגות החרדיות באופוזיציה היא ביטוי לחרם ושנאה כלפי החרדים חסרת כל שחר. הישיבה באופוזיציה מבטאת אי הסכמה פוליטית ואידיאולוגית בסיסית.
מדוע המפלגות החרדיות רואות באופוזיציה ארץ גזירה, בניגוד למפלגות האחרות היושבות לסירוגין בקואליציה או באופוזיציה ובשתי הפוזיציות הללו הן מנסות לשרת את העם? הסיבה לכך, היא האופי המגזרי של המפלגות החרדיות וראייתן את הישיבה בממשלה ככלי לקידום האינטרסים של המגזר. למען האינטרס הזה, הן מוכנות להתפשר בנושאים הכלל לאומיים, ולספק גב רחב לראש הממשלה בקידום מדיניותו (ולכן הן נחשבות שותפות נוחות ונאמנות). אלא שבממשלה החדשה אחד היעדים הלאומיים המרכזיים, הוא הנמכת המגזריות ושינוי בנושאים המגזריים היקרים למפלגות החרדיות. לכך אין הן מוכנות לתת יד, ולכן אינן מצטרפות לממשלה, אך כמפלגות מגזריות, הן אינן רואות תכלית באופוזיציה.
הבחירה באופוזיציה היא של ש"ס ו"יהדות התורה" (בהנחה שאכן תקום הקואליציה המתגבשת, עם לפיד ובנט). המפלגות הללו יכולות להצטרף לממשלה ולהיות שותפות באחריות להובלת השינוי החברתי, שיבטא את רצון העם. אם אין הן מוכנות לכך, האופוזיציה היא עמדה מכובדת וראויה לכל מפלגה פוליטית.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
