- הנאום היה נאום ציוני, של מנהיג פרו ציוני. דבריו על ישראל, על הציונות, מעידים בעליל שאובמה אינו קורא "הארץ".
- דבריו של אובמה על איראן היו הברורים והחד משמעיים ביותר שנאמרו עד היום. כמובן שעלינו להיות עם יד על הדופק, שהרי ישראל אחראית על ביטחונה, אולם אני משוכנע שאובמה מתכוון בהחלט לכך שארה"ב לא תכיל איראן גרעינית.
- דבריו על הנסיגה והקמת מדינת פלשתינאית, ביטאו עמדה ציונית; גישה הנובעת ממחויבות למדינה יהודית דמוקרטית. זאת, כאשר בתוכנו יש ערעור על הרעיון של מדינה יהודית דמוקרטית והצגת סתירה, כביכול, בנוגע לכך. הוא ביטא עמדה אידיאולוגית של ישראלים ציונים רבים, עמדה לגיטימית במחלוקת הציבורית הישראלית; מחלוקת בין ערכים ציוניים. וכזכור, גם נתניהו הביע תמיכה ברעיון חלוקת הארץ לשתי מדינות.
- גם אני תומך בפשרה טריטוריאלית. יש להניח שהוא אינו מתכוון לפשרה טריטוריאלית מן הסוג שאני תומך בה – פשרה ברוח אלון ורבין, אלא הוא מתכוון לנסיגה מלאה בנוסח מתווה קלינטון, ברק ואולמרט. כזכור, כאשר ישראל הציעה הצעות כאלו, הן נדחו בדם ואש ואלפי הרוגים.
- דבריו של אובמה, שהוא מבין, יודע וזוכר שישראל נסוגה מעזה ונענתה בטרור וטילים, היו חשובים מאוד. הרי רבים בתוכנו מנסים לשכתב את ההיסטוריה ולהכחיש את העובדות. השאלה היא האם אובמה מבין שניסיון הוא דבר שראוי ללמוד ממנו.
- כאשר אובמה אמר שאבו מאזן ופיאד הם פרטנרים לשלום, כדאי היה לחבר אותו לפוליגרף.
- אמירתו הברורה של אובמה שעל הפלשתינאים להבין שאת השלום עליהם לעשות עם מדינה יהודית היו חשובים, אך לא מספקים. היה עליו להוסיף משפט המבהיר את משמעות הדברים – ויתור סופי ומוחלט על תביעת "זכות" השיבה.
- אם אני במקום נתניהו, הייתי אומר לאובמה שאני מוכן לחתום על כל דבריו, ומקבל אותם כבסיס למדיניות ישראל, בתנאי שהוא יאמץ ויאשרר את מכתב בוש, בנוגע לתביעות הטריטוריאליות של ישראל.
- דבריו של אובמה על חשיבותו של השלום היו יפים ונכונים. מוזר שהוא אומר זאת לישראל דווקא.
- הבחירה בפינצטה של קהל אוהד, שיריע לכל משפט שלו, אינם מופת של דמוקרטיה ליברלית. זה דווקא מתאים יותר לכמה משכנותיה הדרומיות של ארה"ב.
- הקריאה לציבור הישראלי ללחוץ על מנהיגות המדינה, לא היו מכובדים. יש לדחות את הפטרונות הזאת.
- כל נשיאי ארה"ב ללא יוצא מן הכלל קראו לנסיגה ישראלית משמעותית. למעט בוש במכתבו לשרון, כולם דיברו על נסיגה מלאה. היו בהם כאלה שלחצו קשות על ישראל, כמו רייגן ובוש האב. והם היו ידידי ישראל. למעשה, חוץ מקרטר, כל הנשיאים היו ידידי ישראל. גם אלה שהיו לנו עמם מחלוקות קשות. גם אובמה הוא ידיד ישראל. ביקורו חיזק מאוד את הקשרים בין המדינות. גם אם תהיינה מחלוקות בין המדינות בנושאים מדיניים שונים, הידידות לא תיסדק. אלו הן מחלוקות בין ידידים, שלא תשפענה על עומק הברית בין שתי בעלות הברית.
- אובמה יודע היטב, שלנוכח החורף האסלאמי - שמירת הברית עם ישראל, שהינה אי של דמוקרטיה ויציבות במזה"ת, היא אינטרס אמריקאי מובהק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
