מה הנושא המרכזי בביקור אובמה בישראל, חלוקים ביניהם הפרשנים והעיתונאים – הגרעין האיראני או הנעת המו"מ עם הפלשתינאים?
למיטב הכרתי, משמעות הביקור אחרת לגמרי – אובמה בא לישראל בראש ובראשונה כדי לחזק את הברית בין שתי המדינות ולהפריך את ההערכות הקיימות בישראל, בארה"ב ובעולם כאילו הוא אינו מחויב לה.
ליחסים המיוחדים בין ארה"ב וישראל אין אח ורע בעולם. הברית הזו הולכת ומתהדקת, והיא מרכיב משמעותי בזהות הישראלית ובזהות האמריקאית. אמחיש זאת בשתי דוגמאות. בביקורו של נתניהו בארה"ב, שהיה בו עימות פומבי בין אובמה לנתניהו, נאם נתניהו בפני בתי הנבחרים. כל חברי בתי הנבחרים, רפובליקאים ודמוקרטים כאחד, יצאו מגדרם כדי להריע לנתניהו, בעיקר כאשר הוא דיבר על הקשר של העם היהודי לא"י ולירושלים. היתה זו הנפת כרטיס צהוב של בתי הנבחרים לאובמה. דוגמה שניה – לב העימות בין אובמה לרומני שעסק בסוגיות חוץ, הוקדש לתחרות בין שני המועמדים על השאלה מי אוהד יותר את ישראל.
נושאי דגל "הבידוד המדיני" – אלה הטוענים שהתמיכה האמריקאית מותנית בקבלת המדיניות של הממשל האמריקאי, טענו שאלה דברים הנובעים מצרכי הבחירות, אולם אחרי הבחירות יהיה קרע בין המדינות ואובמה יתנקם בנתניהו ובישראל. חלפו הבחירות בשתי המדינות, אובמה אינו כבול עוד בשום שיקול אלקטורלי, והוא בא לחזק את הברית האסטרטגית הבלתי מותנית בין המדינות.
התמיכה האמריקאית היא מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי של ישראל. יש המאיימים עלינו, שאם לא נקבל את עמדות הממשל בסוגיה הפלשתינאית או בסוגיה האיראנית, נאבד את הנכס האסטרטגי הזה. אובמה בא לישראל כדי להפריך את התזה, שמשמעותה היא מסר לעולם כולו, שארה"ב הינה משענת קנה רצוץ והטובה בידידותיה אינה יכולה לסמוך עליה.
שוחרי "הבידוד המדיני", מדקלמים מאז הנאום ספין חדש, פרשנות יצירתית במיוחד לביקורו של אובמה ולנאומו. לטענתם, אובמה שימן את הציבור הישראלי בנאומים סכריניים ואז הנחית את המסר האמתי, המטרה לשמה הוא בא לישראל – דרישותיו בנושא הפלשתינאי.
אבל מי ששמע וקרא את הנאום יודע שההיפך הוא הנכון. אובמה השיא עצה ידידותית לישראל לאפשר הקמת מדינה פלשתינאית כדי להבטיח את עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית, אך המסר המרכזי שלו היה, שהברית עם ישראל היא בלתי מותנית לחלוטין.
המסר המרכזי, באנגלית ובעברית, היה "אתם לא לבד", כלומר – אין ולא יהיה בידוד מדיני. "אתם לא לבד" - לא בתנאי שתקבלו את עמדותיי בנושא הפלשתינאי, אלא "כל עוד ארה"ב קיימת". ובמילים אחרות – כידידים אנו יכולים להתווכח, להתעמת, לחלוק, לנתח אחרת את המציאות, אבל הידידות לישראל והתמיכה בה היא מרכיב בסיסי באתוס האמריקאי, ויש לה רק תנאי אחד – קיומה של ארה"ב. התמיכה בישראל היא עניין קיומי בתפיסה האמריקאית, ולכן היא "לנצח", כפי שהבטיח אובמה בעברית ובאנגלית.
המחלוקת בין ישראל לארה"ב בסוגיית גבולותיה של ישראל קיימים מאז 1967. היא הביאה לעימותים מדיניים חריפים בין המדינות, אגב – בעיקר תחת נשיאים רפובליקאיים, כמו פורד ("ההערכה מחדש" 1975), רייגן (השעיית מסמך ההבנה האסטרטגית בעקבות חוק הגולן ותכנית רייגן לנסיגה לקווי 4.6.67) ובוש האב ("אם ישראל רצינית שתתקשר אלינו"), אך למרות המחלוקת מערכת היחסים הלכה והתהדקה, וכך גם התמיכה הביטחונית, המדינית (הצבעות באו"ם) וכד'.
חשיבות נוספת לביקור אובמה, היא תרומתו למאבק נגד קמפיין הדה-לגיטימציה לישראל.
אובמה הוא המנהיג הנערץ על הציבור הליברלי בארה"ב, באירופה ועל ה"שמאל" הישראלי. בדיוק על תודעתו של הציבור הזה, נערך קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל, בעולם ובארץ. העובדה שהציבור הזה נחשף במשך שלושה ימים תמימים לנאומים המעלים על נס את מדינת ישראל, את הציונות, את הקשר ההיסטורי בין עם ישראל וארץ ישראל, היא סדרת חינוך שאי אפשר להגזים בחשיבותה. אנשים בישראל ובעולם, שמדינת ישראל מצטיירת בעיניהם דרך הפריזמה של גדעון לוי, פתאום שמעו מפי מנהיגם הנערץ את היפוכם המוחלט של הדברים. זוהי תרומה חשובה לישראל.
* "חדשות בן עזר"