הבלוג של אורי הייטנר

בשיח הציבורי על משמעות האיום הגרעיני האיראני ודרכי ההתמודדות עמו, נשמעת מפעם לפעם הטענה המתחסדת הבאה: באיזו זכות אנו באים בטענות לאיראן ולכל העולם, כאשר ישראל עצמה, "על פי פרסומים זרים", הנה מעצמה גרעינית ואנו אף מסרבים להצטרף לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

הצביעות וההתחסדות הן בנות הלוויה הקבועות של תרבות הפוליטיקלי קורקט. על פי תו התקן הצבוע הזה, ישראל ואיראן – שתיהן מדינות וההתייחסות לשתיהן צריכה להיות שווה.

היפוכה של תרבות הפוליטיקלי קורקט הוא המוסר. המוסר מבוסס על הבחנה בין טוב ורע, בחירה בטוב ומלחמה ברע. כן, יש מדינות טובות ומדינות רעות; מדינות המקדמות את האנושות ותורמות לה ומדינות המסיגות את האנושות אחור ומחבלות בה. אין דין דמוקרטיה ליברלית כדין דיקטטורה קנאית פונדמנטליסטית.

הטכנולוגיה היא עיוורת. אין לה העדפות ערכיות והיא יודעת לשרת באותה מידה את הטוב ואת הרע. כדור המכוון מלועו של רובה ללבו של קנדי או מלוע אקדח ללבו של יצחק רבין הוא דבר נורא. לעומת זאת, אילו כדור כזה נורה ללבו של היטלר אי שם בשנות ה-30, הייתה זו התרומה הגדולה ביותר להיסטוריה האנושית.

נשק בכלל, ואף נשק גרעיני בכלל זה, הוא אותו נשק והתחמושת היא אותה תחמושת, אם היא בידי מדינה דמוקרטית או אם היא בידי דיקטטורה רצחנית. אך נשק בידי דיקטטור רצחני מאיים על שלום העולם ונשק דומה בידי דמוקרטיה עשוי להציל את העולם מפני אסון.

פצצת האטום האמריקאית, הושגה במרוץ חימוש מהיר מאוד בין ארה"ב וגרמניה הנאצית. אין צורך בדמיון מפותח במיוחד כדי לדעת מה היה עתיד האנושות, אילו חלילה המדענים הגרמניים היו קצת יותר מהירים. ומאחר והמרוץ הגרמני לפצצת האטום היה עובדה, אין צורך בדמיון מפותח במיוחד כדי לדעת מה היה עתיד האנושות, אלמלא ארה"ב פיתחה פצצת אטום. ארה"ב הצליחה ליצור מאזן אימה גרעיני מול בריה"מ, אך אין צורך בדמיון מפותח כדי לשער מה היה מהלך ההיסטוריה אילו רק בידי סטלין היה נשק גרעיני.

על פי תרבות הפוליטיקלי קורקט, נשק גרעיני בידי בריטניה ונשק גרעיני בידי צפון קוריאה, הם היינו הך. שתיהן מדינות ולשתיהן נשק גרעיני. אולם נשק גרעיני בידי בריטניה נועד להגן על האנושות מידי הרוע ונשק גרעיני בידי צפון קוריאה נועד לאיים על האנושות בשם הרוע.

האירועים בצפון קוריאה הם עדות למשמעות הרת האסון בחיבור בין קידמה טכנולוגית ונשק השמדה המונית, לבין משטרים מטורפים, קנאיים, דיקטטוריים. הם גם מעידים עד כמה מסוכן וקשה להתמודד עם התופעה אחרי שמדינה מן הסוג הזה כבר הצטיידה בנשק גרעיני.

האופציה הגרעינית הישראלית, נועדה למנוע את השמדת ישראל והעם היהודי, באמצעות הרתעה. היא "נשק יום הדין" רק למקרה שלא תוותר ברירה אחרת. ומי יודע כמה חיי אדם נחסכו עד היום כתוצאה מההנחה הרווחת במדינות ערב שישראל מחזיקה נשק כזה. האופציה הגרעינית האיראנית נועדה לשרת את הג'יהאד האסלאמי, לאיים על העולם החופשי ולהשמיד את "הישות הציונית".

ארה"ב והעולם החופשי חייבים להפנים את המציאות ולהגיע למסקנה המתבקשת – למנוע בכל מחיר את התגרענות איראן, ולא לקחת סיכון של דחיינות עד שיהיה מאוחר מידי.

הגיע הזמן שהעולם הדמוקרטי המערבי יפסיק לייחס למדינות המטורפות, כמו איראן וצפון קוריאה, את שיקול הדעת האחראי, המאפיין את העולם החופשי. יש להבין שאצלם זה אחרת.

יש לקוות שברק אובמה, שבביקורו בישראל הצהיר שאין להכיל איראן גרעינית והבטיח בשם ארה"ב שלא תהיה פצצה גרעינית בידי איראן, יבין שבנושא כזה אסור לעולם החופשי לקחת סיכונים מיותרים, להימנע מדחיינות הרת אסון ובמילים אחרות – עליו להוביל מתקפה על תכנית הגרעין ועל בסיסי הטילים באיראן, במלוא העוצמה האמריקאית.

עוצמת הצבא האמריקאי גדולה לאין ערוך מעוצמת צה"ל ומן הראוי שהוא יבצע את המלאכה. עם זאת, אם נגיע חלילה לסף של איראן גרעינית וארה"ב לא תבצע את תפקידה כמנהיגת העולם החופשי, לא יהיה מנוס מלהורות לצה"ל להגן על מדינת ישראל מפני התרחיש החמור הזה.

העולם לא חייב להגיע גם במאה ה-21 למצב אליו הגיע במאה ה-20 כתוצאה מגישה פייסנית כלפי דיקטטורים מטורפים.

* "ישראל היום"