הבלוג של אורי הייטנר

שיר העצה / זאב רווח ויוסי גרבר

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 22.4.13

הפינה מוקדשת היום לאברהם שלונסקי, שבימים אלו אנו מציינים ארבעים שנה למותו. שלונסקי, חתן פרס ישראל לשירה, היה מגדולי המשוררים העבריים, מתרגם, מחזאי, מסאי, מנהיג ספרותי ומי שחנך וטיפח כמה מגדולי המשוררים ובהם אלתרמן, לאה גולדברג ואלכסנדר פן. על אהבתי הגדולה לשלונסקי ולשירתו כבר דיברתי בפינה זו, בשירים קודמים שלו שהשמעתי. גם כתבתי עבודת מחקר על זיקת שירתו למקורות היהדות, שנקראה "התפילה של שלונסקי". אבל את הפינה היום אקדיש לפן אחר של שלונסקי – שירתו לילדים. וזאת, כיוון שכילד גדלתי על שירתו.

כשאני אומר שגדלתי על שירתו, כוונתי לשתי יצירות. האחת היא "עלילות מיקי-מהו", שאמי נהגה לקרוא לאחיי ולי בילדותנו ועד היום אני יכול לדקלם קטעים מן היצירה. השניה היא "עוץ לי גוץ לי". כילד קטן צפיתי בהצגה בתיאטרון הקאמרי, בכיכובם של אריק לביא, שושיק שני, אברהם חלפי, יוסי גרבר, זאב רווח ואחרים ולאחר מכן רכשנו את התקליט. במשך שנים האזנתי לו רצוא ושוב וידעתי אותו על פה.

המחזמר מבוסס על סיפור עם גרמני של האחים גרים - "רוּמְפֶּלְשְׁטִילִצִכֶן". שלונסקי נתן לו את השם "עוץ לי גוץ לי". העלילה מתרחשת בארץ עוץ, ארצו של איוב. ושם המחזמר אומר – גוץ שלי, תן לי עצה.

העלילה היא אודות מלך שחיפש אישה. התוכן הציע את בתו ובדה סיפור לפיו היא יודעת לטוות זהב מקש. המלך הספקן כלא אותה לשלושה ימים וציווה עליה לטוות לו זהב. לעזרתה הגיע אישון – איש קטן, גמד, שלו היכולת לבצע זאת, אך הוא התנה זאת בכך שכאשר ייוולד לה ילד, היא תיתן לו אותו. בלית ברירה היא הסכימה. הוא טווה זהב, המלך נישא לה, נולד להם התינוק והאישון תבע את מילוי ההבטחה. בת התוכן התחננה שיוותר לה, והוא התנה זאת בכך שתגלה את שמו בתוך שלושה ימים; משימה בלתי אפשרית. כשסוכן המלך גילה את הסוד – הדמות התפוגגה.

את המחזמר כתב שלונסקי במשלב לשוני גבוה, עם הרבה משחקי מילים, שימוש בביטויים מן המקורות והרבה הומור. הנהלת התיאטרון הפצירה בו להקל על הילדים מחשש שמא השפה גבוהה מידי והם לא יתחברו, אך הוא התעקש, וצדק בגדול. עד היום, כמעט חמישים שנה אחרי, דורות של ילדים מכירים את המחזמר ואוהבים אותו ואחת לכמה שנים יש לו גירסה חדשה.

אנו נשמע את "שיר העצה", שהוא למעשה סאטירה פוליטית, הפונה להורים לא פחות מאשר לילדים. שלונסקי היה אדם פוליטי מאוד, ממנהיגי מפ"ם, שבוועידות המפלגה ישב לצד ההנהגה ההיסטורית -  יערי וחזן. אולם הסאטירה הזאת לא ביטאה עמדה פוליטית זו או אחרת, אלא סאטירה על השלטון באשר הוא. על התלות של המנהיג ביועצים המהנדסים אותו. על מנהיגים טיפשים החורצים גורלות בחוסר שיקול דעת. על הפרנויה של השליטים מפני איום על השלטון וכל פריצת גדר. השיר הוא דיאלוג בין המלך והיועץ. כך, למשל, נשמע הדיאלוג הראשון: "בכנף זנביון לפני יומיים / נולד חמור בן זנבתיים - / הלאסור או להרשות / להזדנב בשני זנבות? // לכל חמור בדרך-קבע / כמה זנבות נותן הטבע? / זנב אחד. / וזנבתיים? / רק לחמור-חמורותיים. // ויש כאן שמץ סכנה / לביטחונה של המדינה? / כמעט שלא... אם לא ידרוש / אותו זנב להיות לראש. // ובכן, כשר! אבל לשמור: / כל הזנבות רק מאחור!". בית אחר מתכתב עם סיפור על חכמי חלם, שניסו להתמודד עם היעלמות הירח. שם הם ניסו לכלוא את השתקפותו בחבית מים. כאן המלך מצווה לשלוח חללית לחקר התופעה, ובכך שלונסקי לעג למרוץ לחלל ולתחרות בין שתי מעצמות העל מי תגיע ראשונה לירח.

דובי זלצר, אף הוא חתן פרס ישראל, הלחין את השיר, כמו את כל שירי המחזמר. נשמע את זאב רווח בתפקיד המלך ואת יוסי גרבר בתפקיד היועץ.

בכנף זנביון לפני יומיים / נולד חמור בן זנבתיים - / הלאסור או להרשות / להזדנב בשני זנבות? // לכל חמור בדרך-קבע / כמה זנבות נותן הטבע? / זנב אחד. / וזנבתיים? / רק לחמור-חמורותיים. // ויש כאן שמץ סכנה / לביטחונה של המדינה? / כמעט שלא... אם לא ידרוש / אותו זנב להיות לראש. // ובכן, כשר! אבל לשמור: / כל הזנבות רק מאחור! / הלאה. // מאז ליל אמש, מלך רם, / הולך הסהר ונפגם; / ואם זה ככה יתפתח, / יהיו לילינו בלי ירח. // וזה משפיע על העם? / כמעט שלא, מלכי הרם. / אבל אומרים: באין ירח / קשה לכלב הנובח; // והכלבים בלי נביחה - / מה בצע בם לממלכה? // לשלוח חללית למעלה / לְבֶדֶק הירח! / הלאה! // אתמול ברפת עין-חרוש / נולדה עגלה שאין לה ראש. / וזה מפריע לה להיות / פרה כיתר הפרות? // לא, אדרבה! וכבר שמעו / איך היא גועה אפילו מווווו! // בלי ראש?! / ובכן, באיזה אופן / המו יוצא לה? / יוצא דופן! / וזה מזיק לממלכה? / לא ביותר, ככי ככה // ובכן כשר / הלאה // מלכי הרם! בכפר בית-רחם... / אתמול בעוז ותושיה, / אז מה קרה בכפר בית-רחם? / אישה המליטה שלישיה. // האין בכך פריצת גדר? / כמעט שלא... / ובכן כשר! / שלחו בשמי אלפי ברכות / עם רבע זוז (בררר...) / טוב קצת פחות.