הבלוג של אורי הייטנר

מ.י. רץ כבר שנים רבות ברחבי הארץ עם הרצאה המלווה במצגת. לאורך השנים ההרצאה והמצגת השתנו שוב ושוב ועברו התאמות רבות. אולם שער המצגת נותר כשהיה, ללא שינוי – מפת ישראל. ובמפת ישראל שעל המצגת, יהודה ושומרון בגבולות 4.6.67 צבועים בצבע אחר משאר המדינה. והגולן, בגבולות ה-4.6.67 – בצבע שלישי. לגבי יהודה ושומרון, ניתן להצדיק זאת בכך שמדובר בשטחים שאינם בריבונות ישראל. והגולן? לא אחת הערתי למרצה – והוא בשלו.

לפני ימים אחדים הוא שלח אליי מייל ובו שער המצגת במתכונתו החדשה. הוא סיפח סוף סוף את הגולן למפת ישראל. האם המרצה שינה את השקפת עולמו? לא בהכרח. הוא פשוט הכיר בעובדות החיים. הוא הבין שהמציאות השתנתה.

אני פוגש אנשים רבים, שבתקופת המאבק על הגולן היו מן העבר האחר של המתרס, המודים בטעותם ובצדקתנו. "מזל שלא שמעו בקולנו", הם אומרים.

ואני תמה – במה צדקנו? האם מישהו מאתנו ידע להסביר שאין חיה כזו "העם הסורי", שסוריה היא פיקציה המתקיימת רק מאימת כידוני משפחת אסד? האם מישהו מאתנו צפה את התפוררותה של סוריה? האם מישהו מאתנו שיער שאנשי אל-קאעידה ישבו על הגבול עם ישראל – היכן שיהיה? לא זכור לי דבר כזה.

נכון, הערכות המצב שלנו היו הרבה יותר ריאליות מאשר הערכות המצב של שוחרי הנסיגה. הם טענו כלפינו, שהערכת המצב שלנו מוטת אידיאולוגיה. מסתבר שהערכת המצב שלהם הייתה מוטת פנטזיה. העובדה שעשרים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים ראש אמ"ן הוביל באף את הנהגת מדינת ישראל בקונספציה הזויה אודות השלום המחכה מעבר לפינה אם רק ניסוג מהגולן, חייבת להדיר שינה מעיניו של כל ישראלי.

אולם לא הערכת המצב הריאלית עמדה בבסיס מאבקנו, כי אם דבקותנו בציונות והתעקשותנו להגשימה במפעל ההתיישבות בגולן. לא כל כך נעים לשמוע מאנשים, שסיבת תמיכתם בקיומנו היא מלחמת האזרחים בסוריה. אולם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. יש סיבות רבות ומגוונות לכך שהסכנה לעתיד הגולן חלפה, אך אין ספק שאחת המרכזיות שבהן היא התפוררותה של סוריה.

איך משפיעה המלחמה בסוריה על מדינת ישראל ועל הגולן?

בטרם נבחן את הסוגיה, חשוב לציין שמן הבחינה האנושית מדובר בטרגדיה נוראה. מספר ההרוגים בטבח ההדדי הוא פי שלושה מכל מניין חללי צה"ל ומערכות ישראל, והרוגי פעולות האיבה לפני קום המדינה ובכל שנות קיומה. מספר ההרוגים בסוריה גדול יותר מסך כל ההרוגים הערביים לאורך הסכסוך הישראלי ערבי. האכזריות במלחמה הזאת היא חסרת גבולות – רצח ואונס של אלפי נשים וילדים, שימוש בנשק כימי ועוד. מספר הפליטים שנמלטו מסוריה הוא כבר למעלה משני מיליון. סופו של הטבח ההדדי הזה אינו נראה באופק והוא עלול להמשך עוד שנים.

מבחינת ההשפעה על ישראל, יש פנים שונות למערכה.

השפעה חיובית משמעותית היא היחלשותו הדרמטית של הצבא הסורי. הצבא הסורי, שעד לאחרונה נחשב לאיום האסטרטגי הגדול ביותר על ישראל, הוא היום צבא חבול ומוכה, מרוט נוצות. יחידות שלמות ערקו ממנו, כולל חלק ניכר משדרת הפיקוד. גם אם מלחמת האזרחים תסתיים בקרוב, יחלפו שנים רבות מאוד עד שצבא סוריה יוכל להשתקם.

השפעה שלילית משמעותית, היא שכנראה צודק הרמטכ"ל באמירתו ש"תמו ארבעים שנות שקט בגבול עם סוריה". בארבעת העשורים האחרונים, הגבול השקט ביותר של ישראל, אפילו יותר מגבולות השלום עם מצרים וירדן, היה הגבול עם סוריה. הסיבה לכך היא ההרתעה הישראלית – הלקח הסורי ממלחמת יום הכיפורים. חרף תנאי הפתיחה המדהימים, החד פעמיים של סוריה, בפלישתה לישראל, המלחמה הסתיימה כשצה"ל עצר בפאתי דמשק. סוריה הבינה, שלפחות כל עוד ישראל יושבת על הגולן והחרמון, לא כדאי לה להסתכן במלחמה עמה. התובנה הזאת עמדה במבחנים רבים, ובהם החלת הריבונות על הגולן, שתי מלחמות לבנון, האינתיפאדות והעימותים עם הפלשתינאים, כישלון המו"מ המדיני בין סוריה וישראל ותקיפת הכור הסורי (על פי מקורות וגו').

התפוררותה של סוריה העלתה כוחות פנאטיים חסרי אחריות כמו ארגוני הג'יהאד העולמי התופסים חלק מן הגבול עם ישראל. קיימת סבירות גבוהה שהם ינסו להפוך את הגבול עם ישראל לגבול של טרור וטילים. איני מתכוון לתקריות האחרונות, שלמיטב הכרתי היו פגזים תועים ולא ירי מכוון, אלא להפיכת הגבול לתואם גבול לבנון (לפני מלחמת לבנון השניה) וגבול עזה. צה"ל נערך לתרחישים הללו וגם אנו, בצד האזרחי, צריכים להיות מודעים לכך. אין לי ספק שתושבי הגולן יגלו נחישות רבה וייטיבו להתמודד עם האתגר הזה, כפי שהשכלנו להתמודד עם איומים מסוכנים יותר (ובראשם איום הנסיגה).

עוד השלכה שלילית ומסוכנת היא השימוש בנשק כימי במלחמה הזאת והבלגת העולם לנוכח הדבר. עובדה זו עלולה להרגיל את העולם לכך שנשק בלתי קונבנציונלי מותר לשימוש. זהו גם איתות חמור ביותר לאיראן – עד כמה עליה להתרשם מן האיומים והעיצומים של הקהיליה הבינלאומית. כשאנו רואים את השימוש הסורי בנשק כימי, מן הראוי שנבין מה המשמעויות של רעיון העוועים אודות "הכלת הגרעין האיראני".

בתום שנתיים של מלחמת האזרחים בסוריה, יש לשבח את ממשלת ישראל על ניהול שקול וחכם של המשבר. ישראל לא נפלה לבורות והבליגה על פרובוקציות של הצדדים השונים שניסו להטביעה במערבולת הזו. ישראל לא השלתה את עצמה שיש "אביב ערבי", שהמאבק הזה הוא בין דיקטטור לאזרחים שוחרי חופש, בין אויב ישראל לשוחרי שלום עם ישראל. אין זו מלחמת בין טובים לרעים, אלא בין רעים לרעים. זוהי, בראש ובראשונה, מלחמה דתית בין סונים ושיעים, כשחוד החנית שלה הם ארגוני הג'יהאד האיסלאמיסטים השיעים (חיזבאללה) מצד אחד והסונים (אל קאעידה) מצד שני. ומול שתי החלופות הבלתי סימפטיות הללו, ראוי לשמור על ניטרליות  ויש לשבח את הממשלה על שנהגה ועודה נוהגת כך.

וכאמור, ההשלכה המשמעותית ביותר בעבורנו, תושבי הגולן, היא הימצאות רעיון הנסיגה במקום הראוי לו – פח האשפה של ההיסטוריה (גם אם יש עדין גרעין קשה של תמהוניים שהאסימון טרם נפל להם). הסימנים לכך רבים, אך אולי המעניין מכולם הוא ביטול החרם הדתי בכפרים בוקעתא ומסעדה על התושבים שבחרו באזרחות ישראלית, לאחר 31 שנים.

ואף על פי כן, אשרי מפחד תמיד. על אף המצב שנוצר, הנחת העבודה שלנו צריכה להיות שאולי המציאות הזאת תשתנה אי פעם, ולכן עלינו להמשיך לחזק את אחיזתנו בגולן, הן בציונות המעשית – המשך תנופת הקליטה והרחבת היישובים והן בציונות המדינית – המשך והעמקת החקיקה המגינה על ריבונותנו בגולן, כמו עיגון חוק משאל העם בחוק יסוד.  

* "על הצפון"