השימוש שעשה אסד בנשק כימי, מאתגר את ארה"ב. נשיא ארה"ב ברק אובמה הציב את השימוש בנשק זה כקו אדום, ואף שלא אמר כן במפורש, ניתן היה להבין שחציית הקו תביא להתערבות צבאית אמריקאית במלחמת האזרחים בסוריה. מה יעשה כעת אובמה?
הימנעות מהתערבות, עלולה להיחשב כחולשה אמריקאית ולשחוק את מעמדה, ההולך ונשחק בלאו הכי, בעולם ובפרט במזה"ת.
הבלגה על חציית הקו האדום הזה, עלולה להפוך את השימוש בנשק בלתי קונבנציונלי לנורמה; מצב מסוכן מאוד, בוודאי במזה"ת הנפיץ.
ואף על פי כן, תהיה זו טעות מבחינתה של ארה"ב להתערב במלחמה. שאלת השימוש בנשק כימי, עם כל חשיבותה, אינה חזות הכל. בטרם תשתמש ארה"ב בצבאה ותשלח חיילים אמריקאים לקרב, עליה לשאול את עצמה מיהם הכוחות במלחמה, מי נגד מי והאם יש הגיון בהתייצבות, בוודאי התייצבות צבאית, לצד זה או אחר. הרי ארה"ב למודת ניסיון – היא התייצבה נגד הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, שהרי בריה"מ הייתה אויבתה העיקרית, אך הכוח שטיפחה היה הטליבאן – המשטר האיסלאמיסטי הקנאי. היום האסלאם הקנאי הוא האויב מס' 1 של המערב ובעיקר של ארה"ב. ארה"ב הפילה את שלטונו העריץ של סדאם חוסיין, אך השלטון השיעי הפך את עיראק בת ברית לאיראן ולמשטרו של אסד – לבטח לא השלטון הדמוקרטי שארה"ב קיוותה שיחליף את סדאם.
בניגוד לאשליות הרומנטיות של ראשית ההתקוממות בסוריה לפני למעלה משנתיים, היום ברור שאין המדובר במאבק של שוחרי חירות ושלום נגד הדיקטטורה. אין זו מלחמה בין טובים ורעים, אלא בין רעים ורעים. זו מלחמה בין גורמים שונים שאף אחד מהם אינו חשוד בזיקה כלשהי לדמוקרטיה ולאוריינטציה מערבית. עיקר המאבק הוא מלחמה דתית בין האסלאם השיעי והעלאווי לבין האסלאם הסוני, כאשר חוד החנית הם הגורמים הקנאים ביותר בשני הצדדים – חיזבאללה בצד השיעי ואל-קאעידה בצד הסוני. סוריה הייתה אבן שואבת לכוחות הקנאיים משני צד המתרס האסלאמי – אלפי לוחמי גרילה ומתנדבים משני הצדדים, מכל המזרח התיכון ואף מחוצה לו, נוהרים לסוריה ונוטלים חלק בקרבות. אף אחד משני הצדדים אינו יכול להיות בעל ברית לארה"ב ואין לארה"ב כל סיבה לסייע לאחד הצדדים במלחמה הזאת.
מוטב שארה"ב תמנע ממעורבות. טוב יותר שתפיק את הלקחים מן המלחמה. הלקח המרכזי, הוא הבנת מהותו של המזה"ת ומשמעות האיומים על בעלת בריתה האמתית – ישראל. האכזריות הנוראה, חסרת הגבולות, של שני הצדדים, בטבח ההדדי בסוריה, מעידים מה צפוי לישראל המוקפת בכוחות השנאה הללו, הרואים בה נטע זר במזה"ת ואינם משלימים עם קיומה – אם תהיה חלשה. ומכאן המסקנה שעל העולם הנאור וארה"ב בראשו, לתמוך בישראל ובצרכיה הביטחוניים ההכרחיים: צבא חזק ומרתיע, מימוש זכות ההגנה העצמית מול הטרור, מונופול גרעיני וגבולות בני הגנה.
השימוש בנשק כימי בידי אסד מחייב התערבות אמריקאית, אך לא בסוריה. העובדה שאסד לא היסס להשתמש בנשק כימי נגד מתנגדיו הסורים, מעידה על תרבות של העדר קווים אדומים במזה"ת ומכאן שיש למנוע ממשטרים מסוגו של משטר אסד את היכולת להצטייד בנשק השמדה המונית. כפי שאסד השתמש בנשק כימי שבידו, כך המשטר האיראני עלול להשתמש בנשק גרעיני אם יהיה בידו. הלקח האמריקאי מחציית הקו האדום בידי אסד, הוא פעולה אמריקאית להשמדת תכנית הגרעין האיראנית. הדיפלומטיה והסנקציות מיצו את עצמן ולא עצרו את התכנית האיראנית. כעת, רק פעולה צבאית תוכל לעצור זאת. אם לא תהיה לישראל ברירה, היא תיאלץ לעשות כן בעצמה, אך יש לקוות שלא נגיע למצב הזה, כיוון שיכולותיה של ארה"ב טובות לאין ערוך משל ישראל. בביקורו בישראל התחייב אובמה שלא יהיה נשק גרעיני בידי איראן. מקורביו מקפידים לציין שהנשיא אינו מבלף. הגיע הזמן לשים קץ למשחקי ההשהיה של איראן. הגיע הזמן לפעול.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
