הבלוג של אורי הייטנר

עיר מקלט / אהוד בנאי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 29.4.13

בשל החגים שעברו פסחנו על כמה שבועות והחמצנו אירוע שפינתנו אינה יכולה לעבור עליו לסדר היום – הילד בן 60. כן, אהוד בנאי, אחד מגדולי היוצרים וזמרי הרוק הישראלים חוגג יום הולדת עגול, ובאיחור של חודש נקדיש לו את הפינה.

בחרתי את השיר שהוא בעיניי תמצית האהוד בנאיות – דווקא אחד הראשונים שבהם, מאלבומו הראשון "אהוד בנאי והפליטים" שיצא לאור לפני 26 שנים, בהיותו בן 34. אולי כיוון שהחל את הקריירה בגיל מאוחר, אלבומו הראשון היה מאוד בשל, והוא אחד האלבומים החשובים בתולדות הרוק הישראלי, ובזמנו היה חדשני בחיבור בין רוק לצליל מזרחי, בין רוק למקורות ישראל. האלבום כלל שורה של שירי מחאה כמו "עבודה שחורה", "ערבב את הטיח אחמד", "עגל הזהב" ועוד.

השיר שנשמע הוא "עיר מקלט". כמו רבים משיריו של בנאי, זהו שיר מסע. כמו רבים משיריו מבטא הכותב חוסר שקט, קושי למצוא את מקומו בעולם וצורך לברוח. בכך הוא מעין אח תאום של שיר נוסף מאותו אלבום מופת – "ממשיך לנסוע".

כמו ברבים משיריו, עולם הדימויים של אהוד בנאי הוא ממקורות ישראל. אולם דרכו בתכתובת עם מקורות ישראל ייחודית, אולי מושפעת ממאיר אריאל – הוא משתמש במושגי המקורות ככלי לביטוי ולתיאור החיים הישראליים המערביים בני ימינו ובכך מעניק להם נופך חדש, אקטואלי. סגנון זה בא לידי ביטוי בשירתו מאז ועד היום.

כל השיר משדר מצוקה ומנוסה. בתחילת השיר מתאר בנאי היווצרות של דיכאון, המוכר לו מחוויות עבר: "שוב חזר אליי הבלוז". הוא מכיר את המצב, ומנסה להיחלץ ממנו ולא להישאב לתוכו, "לפני שהטפטוף ייהפך למבול". הוא מחפש שער לא נעול – ביטוי יהודי המדבר על השערים אל השמים. השער שבנאי רוצה למצוא הוא שער האהבה. כדי להגיע אליו, עליו להימלט ממקומו ולרדת מהצפון הרחוק עד אילת, לחצות את הארץ לאורכה, כדי להגיע לעיר מקלט.

ערי המקלט הן הערים שהתורה ציוותה לבנות בארץ ישראל, על מנת שאנשים שהרגו בשוגג יוכלו למצוא בהם מחסה מפני נקמת הדם. עיר המקלט היא גם עונש על אותו הרג, אף שאין המדובר ברצח, שדינו מוות.

המספר נמלט, נפלט, מבקש עיר מקלט. הוא חש שהוא פגע, ודאי בעצמו אולי באהובתו, אך הוא עשה זאת בשוגג, והוא מחפש עיר מקלט שבה יוכל לאחוז בקרנות המזבח ולהימלט מעונש הדיכאון, שעלול לדרדר אותו למצב שהוא מנסה להשתקם ממנו. אולי אותו מצב שבו הילד בן 30, יש לו חום גבוה, הוא שוכב על המיטה בבית הוריו.

עיר המקלט היא האהבה או האהובה. בכוחותיו האחרונים, לפני שישבר, הוא מייחל להגיע אל האהובה, שתיקח אותו אל המזבח ובה, באהובתו, הוא יסתתר. עד שתתגלה האמת – הוא אינו מספר על איזו אמת הוא מדבר, אך היא קשורה בוודאי לצורך שלו לברוח, לצורך שלו במקלט. כשתתגלה האמת, השופט יבוא ואותנו יזכה – הפעם הוא מדבר אל אהובתו בלשון רבים. אולי אהובתו חושדת בו, סבורה שהוא מסתיר ממנה משהו, והוא חייב להוכיח את צדקתו, אך הוא אינו יכול לעשות זאת, בלי שימצא אצלה שער לא נעול, בלי שהיא תהיה לו קודם כל עיר מקלט.

לאחרונה הקליט בנאי את השיר בעיבוד חדש, בגרסה אקוסטית, איטית, בליווי רביעיית כלי מיתר, שונה מאוד מהגרסה המקורית, אך לא פחות יפה ומצליחה להעביר היטב את המסר.

מזל טוב לאהוד בנאי בן הששים.

לפני שהטפטוף ייהפך למבול / אני חייב למצוא שער לא נעול / כי שוב חזר אלי הבלוז / חייב לצאת, חייב לזוז / על הכביש המתפתל בין עכו לצפת / בטבריה על המזח, יורד עד לאילת / נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט / נפלט, נמלט, מבקש - עיר מקלט // באופק נוצצים האורות הרחוקים / לשם אני אגיע בכוחותיי האחרונים / ואת חכי בפתח והדליקי את האור / בן אדם חוזר אלייך מן הכפור / קחי אותי אל המזבח, לפני שאשבר / ועד שהאמת תצא אני בך אסתתר / כי את, כן את, תהיי לי - עיר מקלט // כן עד שהאמת תצא אני בך אסתתר / עד שהסופה תחלוף והקרח ישבר / עד שמעיין זורם יפתח ויפכה / עד שהשופט יבוא ואותנו יזכה / את, כן את, תהיי לי - עיר מקלט.