הבלוג של אורי הייטנר

בדיון הראשון של ועדת פרי, ועדת השרים לשוויון בנטל, העלה השר עמיר פרץ לדיון את סוגיית ישיבות ההסדר, והעובדה שהשירות הצבאי של תלמידיהן מקוצר. אמר, ורץ לספר לחבר'ה, כלומר לעיתונאים. נחום ברנע ועיתונאים אחרים קפצו על המציאה כמוצאי שלל רב. הנה, הזדמנות לסנוט בציונות הדתית ולהביך את נפתלי בנט ו"הבית היהודי". המשוואה ששרטט עמיר פשוטה. החיילים הרגילים משרתים שלוש שנים. החרדים משתמטים ואינם משרתים כלל. ישיבות ההסדר משרתים מחצית התקופה ולכן הם חצי משתמטים. שוויון בנטל? שישרתו כמו כולם.

שאלת ישיבות ההסדר ואורך תקופת שירותם בהחלט ראויה לדיון ואינה מובנת מאליה. אולם ההצגה הזאת, בדיון הזה, חוטאת לאמת וחוטאת לבני"שים, כפי שמכונים בצה"ל בני ישיבות ההסדר. לאמתו של דבר, תלמידי ישיבות ההסדר הם היפוכם של החרדים המשתמטים.

בעוד החרדים מציגים סתירה בין שירות צבאי ללימוד תורה, ישיבות ההסדר הן ההוכחה שאין כל סתירה בין השניים. עובדה, לומדי התורה בישיבות ההסדר, שלבטח אינן נופלות ברמה וברצינות שלהן בלימוד התורה מן הישיבות החרדיות, משרתים בצה"ל; כולם, גם העילויים שבהם, גם הרבנים, גם מי שיהיו גדולי התורה.

אך אין המדובר רק בעצם השירות הצבאי, אלא באיכותו. כל תלמידי ישיבות ההסדר בעלי כושר קרבי משרתים כלוחמים קרביים. שעה שהחרדים משתמטים, הם מסכנים את חייהם. בשעת מלחמה, כאשר בני הישיבות החרדיות יושבים בישיבות, הם נלחמים, ורבים מהם אף נפלו בקרב או נפצעו. איזו מין השוואה מרושעת היא זו?

באותו שבוע שבו עמיר פרץ בסיוע התקשורת יצר את מצג השווא אודות הבני"שים כ"חצי משתמטים", קראתי בדף הפייסבוק של הרב יובל שרלו ברכה לארבעה מתלמידי הישיבה שלו, שהיו בין החיילים המצטיינים שהוזמנו לבית הנשיא ביום העצמאות. ארבעה חיילים מצטיינים, בשנה אחת, מאותה ישיבה. עובדה זו מנוגדת לכל כללי הסטטיסטיקה. היא מעידה על המוטיבציה האדירה של הבני"שים בשירותם הצבאי. כל מי שזכה לשרת עם בני ישיבות ההסדר מודע לעובדה הזו.

ההשוואה של בני ישיבות ההסדר למשתמטים החרדים עושה להם עוול חמור. ההשוואה המתאימה יותר היא לנח"לאים. כמו בני הישיבות, גם הנח"לאים משרתים שירות ארוך יותר, אך חלקו הצבאי בפועל, קצר יותר.

כנח"לאי, שירתתי שלוש שנים ושמונה חודשים. 8 חודשים יותר מחייל רגיל. אולם מתוך זה, שירתתי במדים, כלוחם, שנתיים ו-4 חודשים. 8 חודשים פחות מחייל רגיל. אף שעד רגע גיוסי התלבטתי מאוד בין התנדבות ליחידה מובחרת לבין התנדבות לנח"ל, הייתי שלם עם החלטתי. ראיתי בהקמת קיבוץ צעיר בגולן משימה לאומית חשובה לא פחות מהשירות הצבאי. על הרעיון הזה חינכתי את חניכיי בגרעינים צעירים לאורטל, אחרי שחרורי. גם היום אני רואה בהקמת קיבוץ צעיר בגולן משימה לאומית חשובה לא פחות מהשירות הצבאי. עם זאת, יש לי ספקות אודות השירות בנח"ל. עובדה, כמעט כל חבריי לא הגשימו בקיבוץ, אך שירותם הצבאי פרופר, במדים, היה קצר יותר משל אחרים. ואילו אני, גם אלמלא שירתתי בנח"ל, הייתי מגשים בקיבוץ. וכך גם לגבי ישיבות ההסדר – בהחלט ראוי לבחון את השאלה, האם לא ראוי לשלב שירות באורך מלא, עם לימוד התורה. אני מבכר בהחלט את ישיבות השילוב ואת מדרשות השילוב, המשלבים במסלולם הארוך שירות צבאי מלא, ככל חייל. זה המסלול הראוי בעיניי לישיבות ההסדר. בהחלט, יש מקום לדיון ציבורי בסוגיה. אולם קיומו במסגרת דיון על השתמטות החרדים עושה עוול ללוחמים, בני הישיבות.

כנח"לאי, שירותי במדים היה קצר יותר משל חבריי ביחידות אחרות, אולם לחמתי כמותם ב"שלום הגליל" ושירתתי כמותם, כלוחם ומפקד, בשנים הקשות בלבנון. וכך גם בני ישיבות ההסדר. כלוחם בנח"ל המוצנח (שבשעתו היה חלק מחטיבת הצנחנים) שירתתי עוד עשרים שנה במילואים ולא היה כל הבדל בין חבריי ליחידה, צנחנים רגילים, לביני. יחד שירתנו בשתי האינתיפאדות ובמבצע "חומת מגן".

לפני כעשרים שנה, הצטרפה לפלוגתנו קבוצה גדולה של בני"שים – בני ישיבות הסדר ששירתו בצנחנים. הם השתלבו בתוכנו נהדר, והיו לוחמים מעולים. אני השתחררתי לפני שמונה שנים, בגיל 42. לפני ימים אחדים שוחחתי עם אחד מחבריי הבני"שים. הוא היום בן 42, ועדין משרת, יחד עם עוד כמה מחבריו, כלוחם בפלוגה. בשנים שחלפו מאז השתחררתי, הם הספיקו להיקרא למלחמת לבנון השניה, ל"עופרת יצוקה" ול"עמוד ענן".

איך ניתן להשוות אותם למשתמטים החרדים? זהו עוול להם, עוול לאמת וזילות הדיון הציבורי.

ולמי שמפקפק באיכות שירותם של בני ישיבות ההסדר, אני ממליץ לקרוא את ספרו המצוין של הרב חיים סבתו "תיאום כוונות", המתאר את לוחמת הגבורה של חבריו ושלו בקרבות מלחמת יום הכיפורים.

* "ידיעות הקיבוץ"