הבלוג של אורי הייטנר

* מחר, עשרה ביוני, ימלאו 46 שנים לשחרור הגולן. ההר שהיה למפלצת – בסיס של תוקפנות יום יומית נגד מדינת ישראל, יישוביה, אזרחיה וילדיה, היה למפעל התיישבות מופתי ומצליח, פאר העשיה הציונית.

בביטויי החמיצות בתקשורת, ביום השנה לניצחון הגדול של ישראל, יש משהו חולני.

* בהיותי נער בן 15 קראתי בנשימה עצורה את ספרו של יורם קניוק "חימו מלך ירושלים". הספר מתאר סיפור אהבה בלתי אפשרי בין אחות ששירתה בבית חולים חירום מאולתר, במנזר בירושלים, לבין פצוע מלחמה קשה מאוד, שטרם המלחמה – מלחמת העצמאות, היה "מלך ירושלים", אך ופניו התרסקו כליל בקרבות העיר הנצורה. שנים רבות חלפו מאז, ועדיין אני זוכר את הטלטלה וההתרגשות שעורר בי הספר. היה זה ספרו הראשון של קניוק שקראתי ועד היום הוא האהוב עליי בין ספריו.

הייתי חלוק על עמדותיו הפוליטיות של קניוק ובמאמר שכתבתי אשתקד, יצאתי נגד מאבקו להגדיר עצמו כיהודי חסר דת. אולם אהבתי אותו כסופר; אחד הסופרים הטובים בישראל. אתמול הלך קניוק לעולמו. יהי זכרו ברוך!

* בשבוע שעבר העלה יוסי שריד ב"הארץ" סוגיה חשובה – תשלום כחצי מיליון דולאר (מסתבר שהסכום כמעט כפול) לביל קלינטון בעבור הרצאה בישראל, לכבוד הנשיא פרס. בצדק, שריד מחה נגד הבזבוז המושחת, כחלק מפולחן האישיות חסר התקדים לפרס. בצדק הוא יצא נגד קק"ל – המממן העיקרי של האירוע.

חלף שבוע, ויצא המרצע מהשק. על הכוונת של יוסי שריד הייתה הקרן הקיימת לישראל. במאמרו השבוע, "אל תתרמו להם", הוא כתב על קק"ל: "עבר זמנה, בטל תפקידה, קיומה מיותר. האדמה שעליה וממנה אנחנו חיים, היא כיום 'אדמת מדינה' – לא עוד 'אדמת לאום' – אלא אם מתכוונים להפלות בתחבולות אזרחים ערבים בלתי רצויים, נוכחים כנפקדים". לא הבזבוז המושחת בטריפ החגיגות של פרס מטריד את שריד, אלא זוהי הזדמנות בעבורו, לשרת את הגל הפוסט ציוני של ג'יהאד נגד רעיון ההתיישבות היהודית. לא ביו"ש, בגליל ובנגב.

* בשנת 2013 חלה עליה דרמטית, חסרת תקדים, בהתאגדות ועדי עובדים בישראל. זוהי בשורה חשובה ביותר לכל מי שמאמין בערך היהודי העילאי של ערבות הדדית, בסולידריות חברתית, ב"אדם לאדם – אדם", בצדק חברתי. זהו הישג נוסף של המחאה החברתית 2011, שיש נטיה בלתי מוצדקת לזלזל בה.

האויבים הגדול ביותר של רעיון העבודה המאורגנת, הם מי שמנצלים אותו לרעה - לשחיתות, נפוטיזם, שכר עתק חזירי ושביתות אלימות הפוגעות בציבור הרחב, כמו ועדי חברת החשמל והנמלים. הם מייצגים את היפוכה של הערבות ההדדית – את תרבות הג'ונגל, שבו החזק מנצל את כוחו כדי לחטוף ככל יכולתו. הם בני דמותה של האוליגרכיה הטייקונית. הייתי מכנה את התופעה "סוציאליזם חזירי". אבל... מה הקשר בינם לבין סוציאליזם?

* שר האוצר וראש המפלגה השניה בגודלה בישראל, האיש החזק ביותר בישראל אחרי ראש הממשלה, יאיר לפיד, הגיע למצעד הגאווה, כדי להביע סולידריות עם הקהילה ההומו-לסבית ותמיכה בתביעותיהם. לפני 5 שנים הם לא יכלו לחלום על כך. והנה, הקהל הגיב בגסות רוח ולא נתן לו לדבר. לזה קוראים שכרון כוח. לזה קוראים "הישראלי המכוער". מי שיפגע מכך יותר מכל זו הקהילה עצמה, שהאינטרס שלה הוא להתקבל על כל הקשת הציבורית והפוליטית, ולא להיות מזוהה עם צד אחד בתוכו.

* האם פוטין יתגרש גם מאסד?

* "חדשות בן עזר"